גשם!!
- פותח הנושא leopold5
- פורסם בתאריך
מצפה לגאולה1
New member
גם אצלנו גשמי ברכה נתנאליאו היקר
ישתבח שמו בורא עולם המטיר גשם על כולם יושב במשרד ומציץ בחלון גשמי ברכה מרווים הצמאון תודה לך שוכן שמיים ...על כי אתה משקה כולנו במים איזה כייף לחזות בגשהמי ברכה יביאו לכולנו אושר הצלחה ושמחה
ישתבח שמו בורא עולם המטיר גשם על כולם יושב במשרד ומציץ בחלון גשמי ברכה מרווים הצמאון תודה לך שוכן שמיים ...על כי אתה משקה כולנו במים איזה כייף לחזות בגשהמי ברכה יביאו לכולנו אושר הצלחה ושמחה
מצפה לגאולה1
New member
גם אצלנו גשמי ברכה נתנאליאו היקר
ישתבח שמו בורא עולם המטיר גשם על כולם יושב במשרד ומציץ בחלון גשמי ברכה מרווים הצמאון תודה לך שוכן שמיים ...על כי אתה משקה כולנו במים איזה כייף לחזות בגשמי הברכה שיביאו לכולנו אושר הצלחה ושמחה
ישתבח שמו בורא עולם המטיר גשם על כולם יושב במשרד ומציץ בחלון גשמי ברכה מרווים הצמאון תודה לך שוכן שמיים ...על כי אתה משקה כולנו במים איזה כייף לחזות בגשמי הברכה שיביאו לכולנו אושר הצלחה ושמחה
מצפה לגאולה1
New member
מישהו ראה את המחזמר "נמס בגשם"?
כוכב זורח בגשם: ראיון עם מרטין בר קבוצת "הכוכבים של איגי" מעלה השבוע את המחזמר "נמס בגשם", מחזמר המבוסס על שיריהם של יהודה פוליקר ויעקב גלעד אשר עוסק בהתמודדות עם מחלת האיידס. "זו מילה שבדרך כלל מפחידה אנשים", אומר מרטין בר, כוכב המחזמר שכשהוא לא על הבמה, עובד בשלושה גני חיות. ראיון דני זאק | 13/10/2008 9:05 הוא אוהב לשיר, לרקוד ובכלל אוהב את הבמה. הוא עוד יותר אוהב בעלי חיים, ומשמש מדריך ומטפל בשלושה גני חיות. הוא מתנדב בוועד למלחמה באיידס. והוא הומוסקסואל גאה. זהו מרטין בר, בן 24, שמככב בתפקיד הראשי במחזמר "נמס בגשם", שתעלה ביום ד' הקרוב בצוותא להקת "הכוכבים של איגי" של ארגון הנוער הגאה. מרטין בר צילום: דני זאק המחזמר "נמס בגשם" מבוסס על שיריהם של היוצרים יהודה פוליקר ויעקב גלעד, וכמו כל המופעים שמעלה הלהקה, גם הוא עוסק בדילמות שמלוות בני נוער הומואים, לסביות, ביסקסואלים וטרנסג'נדרים. השנה המחזמר עוסק גם בנושא קשה יותר - התמודדותו של אלכס, הדמות הראשית, עם היותו נשא איידס ועם אובדן בן זוגו במלחמת לבנון השנייה. "אנחנו אמנם מכוונים לבעיות של בני נוער, אבל גם מבוגרים יכולים להזדהות איתן", אומר מרטין. "הרבה בעיות של בני נוער יכולות להיות גם בעיות של מבוגרים. ליציאה מהארון לא תמיד יש גיל. אז כשאנחנו מדברים על נושאים כמו יציאה מהארון – לקבל את עצמך, לא לחיות בשקר ובתוך מלכודת, אין לזה גיל". יחד עם זאת, מרטין מדגיש כי המחזמר לא שם לעצמו למטרה לעודד יציאה מן הארון. "באיגי אנחנו לא מעודדים יציאה מהארון", הוא אומר. "אנחנו מאמינים שלא אומרים לאנשים מה לעשות – כל אחד צריך לבחור ולעשות את זה בזמן ובמקום שיתאים לו. אנחנו כן יכולים לתת את הכלים למי שמחליט לעשות את הצעד ולצאת מהארון. איגי משמש בית לכל בני הנוער בקהילה - בארון ומחוצה לו". על העיסוק בנושא האיידס אומר מרטין: "זו מילה שבדרך כלל מפחידה אנשים. אנחנו עוסקים בנושא הסטיגמות, לספר או לא לספר לפני שנכנסים למיטה. אני משחק תפקיד של בחור נשא, ובכוונה החליטו בלהקה לבחור במישהו בעל מראה בריא יותר, צעיר ולא ממורמר נפשית כמו שחושבים. הוא גם לא מת בסוף ההצגה". "רוב נשאי האיידס בארץ ובעולם הם סטרייטים" נושא האיידס אינו זר לבר. הוא מתנדב כבר שש שנים בוועד למלחמה באיידס, ומעניק תמיכה לאנשים המגלים שהם נשאים. "הכל התחיל כשהמורה לריקוד שלי עבדה בוועד בתור מזכירה", הוא מספר. "במצעד הגאווה ב-2002 היא הסתובבה עם קופות כדי לגייס תרומות לוועד. כשראתה אותי, היא פשוט שלפה אותי, לקחה אותי לשיחים, הלבישה אותי במכנסון אדום, של בנות נראה לי בכלל, והתחלתי להסתובב בין האנשים ולגייס תרומות. "אחרי זה הגעתי אליה לעבודה כמה פעמים, והתחלנו לדבר על נושא האיידס. עם הזמן, היו לי חברים שהתגלו כנשאים, וככה התקרבתי יותר ויותר לנושא הזה. ראיתי פתאום כמה אני לא יודע כלום וכמה סטיגמות יש. "פתאום הבנתי שגם אני, כמו כולם, סבלתי מדעות קדומות. חשבתי שמישהו שהוא חטוב, שרירי, חלק וחינני, וכולם מזילים עליו ריר, אין מצב שהוא נשא. אנשים מפחדים להיות בקרבת נשאים, כי הם מפחדים להידבק, עד כדי כך שהם אפילו לא לוחצים יד, לא נוגעים. מסתבר שלאנשים אין מושג בכלל איך נדבקים. גם לי לא היה. "יש עוד הרבה סטיגמות שהן בכלל לא נכונות – שנשא איידס לא יחיה הרבה זמן, לא יוכל להביא ילדים וכל הזמן חולה ונראים חלש פיזית, נפשית ורגשית. זה פשוט לא נכון. זה יכול להיות כל אחד – אני, אתה, המלצר, מישהו שיושב מולנו. אם הנשא שומר על עצמו, הוא יכול לחיות בסך הכל חיים בריאים. והדרך הטובה ביותר לשמור על עצמנו היא לקיים יחסים מוגנים בלבד ולהיבדק כל שלושה חודשים". בר מספר כי הוא שכנע את במאי המחזמר, טליק ניניו, לבחור בנושא האיידס, בשל ההשפעה העצומה שיש לבמה על הקהל. "אחי בן ה-10, לדוגמה, נחשף בסדרה 'השיר שלנו' לדמויות של הומואים", הוא אומר. "אז כשסיפרתי לו שאני הומו, הוא ענה לי: 'אז מה? שכל אחד יעשה מה שהוא רוצה'. כמו שהטלוויזיה יכולה להשפיע לרעה, היא יכולה להשפיע לטובה. "טליק, חוץ מלכתוב מחזה טוב – ואני מתכוון לכל מילה, הוא קודם כל חושב על מסר שאפשר להעביר. במשך כל השנה דיברתי איתו על הנושא, וככה הוא הבין כמה חשוב לקדם אותו". זה לא קצת מנציח את הסטיגמה שיש כלפי הומואים, כקהילה של "מפיצי איידס"? כוכבי המחזמר ''נמס בגשם'' צילום: ירון כפכפי"זאת עובדה שרוב נשאי האיידס בארץ ובעולם הם סטרייטים. אבל אין מה לעשות, הקהילה שלנו נמצאת בקבוצת סיכון. גם בגלל תרבות הסטוצים ותרבות הסמים במועדונים שגורמים לאנשים לשכוח לשים קונדום, אבל לא רק. ביחסי מין אנאליים, הצד הפסיבי הוא הכי רגיש להדבקה – אם זה גבר או אם זה אישה. אבל מן הסתם, הומואים מקיימים יותר יחסים אנאליים מסטרייטים". על היוצרים שעל שיריהם מתבסס המחזמר אומר מרטין: "עד המחזמר לא הכרתי את השירים של יהודה פוליקר. אחרי שהתחלתי לשמוע את הדיסקים שלו, לקראת המחזמר, הבנתי למה טליק בחר בשירים שלו. לו וליעקב גלעד יש כתיבה שאפשר להתחבר אליה, והם גם קשורים לנושאים שעולים במחזמר". "טוב לי להיות הומו" המחזמר עוסק באלכס, הומו נשא איידס, שבן זוגו נהרג במלחמת לבנון השנייה. הקושי להתמודד עם האובדן ועם היותו נשא גורם לו לעזוב את הכל ולעלות לצפון. בתום 30 ימי האבל, הוא הזמין את כל חבריו ולעלות לצפון. במהלך המחזמר הוא מתמודד עם הקושי לספר לחבריו על היותו נשא. אתה לא חושש שבעקבות המחזמר יחשבו שאתה בעצמך נשא איידס? "יהודה לוי עשה תפקיד של הומו ב'יוסי וג'אגר', ועופר שכטר עשה תפקיד של הומו ב'עד החתונה', ואף אחד לא חושב שהם הומואים", הוא אומר. "תמיד יש את אלה שלא יודעים להבדיל בין משחק בהצגה למציאות, אבל רוב האנשים אינטליגנטים. שמועות תמיד יש. אבל בעיניי לקבל תפקיד של נשא, עם כל כך הרבה עומק ומשמעות, ועוד תפקיד ראשי, זה מאפיל על השאלה 'מה יגידו?'. זה שווה את זה". בר נולד בבירת טג'יקיסטן, דושנבה. בגיל 6 עלה לישראל. על נטיותיו המיניות, לדבריו, הוא תמיד ידע. "תמיד ידעתי שאני שונה", אמר. "תמיד הרגשתי משהו בתוכי שונה. אבל הבנתי שאני הומו אחרי שהיו לי חברות והייתי עם בנות, ואפילו נהניתי איתן. אבל עם הזמן הבנתי שהמשיכה שלי לגברים זה משהו יותר חזק. אני יכול להתלהב מתמונה של בחור, אבל לא מתמונה של בחורה. "ההתמודדות בהתחלה הייתה הגישה של 'אוקיי, יש לי משיכה לבנים, אבל בסופו של דבר אתחתן עם אישה'. עם הזמן, בסביבות גיל 16, גדלתי והתבגרתי, והתחלתי גם להכיר בנים והיו לי בני זוג. כשהבחנתי בכך שאני לא יכול להיות בלי בנים, אבל יכול להיות בלי בנות, הבנתי מי אני ומה אני. ''תפקיד של נשא הוא תפקיד עם הרבה עומק ומשמעות'' צילום: דני זאק"בהתחלה זה היה הסוד הכי גדול שלי, ואסור היה שאף אחד יידע מזה, כאילו מדובר באיזו מחלה נוראית. עם הזמן, כשיצאתי למקומות ופגשתי אנשים, התחלתי פתאום להרגיש יותר בנוח עם עצמי, וסיפרתי בהדרגה לחברים". על הגילוי של משפחתו מספר בר: "המשפחה גילתה את זה דרך דודה שגילתה לדודה אחרת, וככה זה התגלגל. אין להם כל כך ברירה. הצבתי להם את זה כעובדה, לא התנצלתי על זה, כי אין לי על מה להתנצל. זאת משפחה בוכרית, ועד היום הם לא לגמרי מבינים את זה. אבא שלי משוכנע שסתם הכנסתי את זה לעצמי לראש, שזו בחירה. הוא חושב שנכנסתי למקום רע, שאנשים בלבלו אותי, שאני לא באמת כזה. זה מה שהכי עצוב לי – שעד היום אנשים מבוגרים, הורים שלנו, לא מבינים שזה לא מתוך בחירה. אני לא אוותר על מי שאני באמת". המשך בתגובה הבאה...
כוכב זורח בגשם: ראיון עם מרטין בר קבוצת "הכוכבים של איגי" מעלה השבוע את המחזמר "נמס בגשם", מחזמר המבוסס על שיריהם של יהודה פוליקר ויעקב גלעד אשר עוסק בהתמודדות עם מחלת האיידס. "זו מילה שבדרך כלל מפחידה אנשים", אומר מרטין בר, כוכב המחזמר שכשהוא לא על הבמה, עובד בשלושה גני חיות. ראיון דני זאק | 13/10/2008 9:05 הוא אוהב לשיר, לרקוד ובכלל אוהב את הבמה. הוא עוד יותר אוהב בעלי חיים, ומשמש מדריך ומטפל בשלושה גני חיות. הוא מתנדב בוועד למלחמה באיידס. והוא הומוסקסואל גאה. זהו מרטין בר, בן 24, שמככב בתפקיד הראשי במחזמר "נמס בגשם", שתעלה ביום ד' הקרוב בצוותא להקת "הכוכבים של איגי" של ארגון הנוער הגאה. מרטין בר צילום: דני זאק המחזמר "נמס בגשם" מבוסס על שיריהם של היוצרים יהודה פוליקר ויעקב גלעד, וכמו כל המופעים שמעלה הלהקה, גם הוא עוסק בדילמות שמלוות בני נוער הומואים, לסביות, ביסקסואלים וטרנסג'נדרים. השנה המחזמר עוסק גם בנושא קשה יותר - התמודדותו של אלכס, הדמות הראשית, עם היותו נשא איידס ועם אובדן בן זוגו במלחמת לבנון השנייה. "אנחנו אמנם מכוונים לבעיות של בני נוער, אבל גם מבוגרים יכולים להזדהות איתן", אומר מרטין. "הרבה בעיות של בני נוער יכולות להיות גם בעיות של מבוגרים. ליציאה מהארון לא תמיד יש גיל. אז כשאנחנו מדברים על נושאים כמו יציאה מהארון – לקבל את עצמך, לא לחיות בשקר ובתוך מלכודת, אין לזה גיל". יחד עם זאת, מרטין מדגיש כי המחזמר לא שם לעצמו למטרה לעודד יציאה מן הארון. "באיגי אנחנו לא מעודדים יציאה מהארון", הוא אומר. "אנחנו מאמינים שלא אומרים לאנשים מה לעשות – כל אחד צריך לבחור ולעשות את זה בזמן ובמקום שיתאים לו. אנחנו כן יכולים לתת את הכלים למי שמחליט לעשות את הצעד ולצאת מהארון. איגי משמש בית לכל בני הנוער בקהילה - בארון ומחוצה לו". על העיסוק בנושא האיידס אומר מרטין: "זו מילה שבדרך כלל מפחידה אנשים. אנחנו עוסקים בנושא הסטיגמות, לספר או לא לספר לפני שנכנסים למיטה. אני משחק תפקיד של בחור נשא, ובכוונה החליטו בלהקה לבחור במישהו בעל מראה בריא יותר, צעיר ולא ממורמר נפשית כמו שחושבים. הוא גם לא מת בסוף ההצגה". "רוב נשאי האיידס בארץ ובעולם הם סטרייטים" נושא האיידס אינו זר לבר. הוא מתנדב כבר שש שנים בוועד למלחמה באיידס, ומעניק תמיכה לאנשים המגלים שהם נשאים. "הכל התחיל כשהמורה לריקוד שלי עבדה בוועד בתור מזכירה", הוא מספר. "במצעד הגאווה ב-2002 היא הסתובבה עם קופות כדי לגייס תרומות לוועד. כשראתה אותי, היא פשוט שלפה אותי, לקחה אותי לשיחים, הלבישה אותי במכנסון אדום, של בנות נראה לי בכלל, והתחלתי להסתובב בין האנשים ולגייס תרומות. "אחרי זה הגעתי אליה לעבודה כמה פעמים, והתחלנו לדבר על נושא האיידס. עם הזמן, היו לי חברים שהתגלו כנשאים, וככה התקרבתי יותר ויותר לנושא הזה. ראיתי פתאום כמה אני לא יודע כלום וכמה סטיגמות יש. "פתאום הבנתי שגם אני, כמו כולם, סבלתי מדעות קדומות. חשבתי שמישהו שהוא חטוב, שרירי, חלק וחינני, וכולם מזילים עליו ריר, אין מצב שהוא נשא. אנשים מפחדים להיות בקרבת נשאים, כי הם מפחדים להידבק, עד כדי כך שהם אפילו לא לוחצים יד, לא נוגעים. מסתבר שלאנשים אין מושג בכלל איך נדבקים. גם לי לא היה. "יש עוד הרבה סטיגמות שהן בכלל לא נכונות – שנשא איידס לא יחיה הרבה זמן, לא יוכל להביא ילדים וכל הזמן חולה ונראים חלש פיזית, נפשית ורגשית. זה פשוט לא נכון. זה יכול להיות כל אחד – אני, אתה, המלצר, מישהו שיושב מולנו. אם הנשא שומר על עצמו, הוא יכול לחיות בסך הכל חיים בריאים. והדרך הטובה ביותר לשמור על עצמנו היא לקיים יחסים מוגנים בלבד ולהיבדק כל שלושה חודשים". בר מספר כי הוא שכנע את במאי המחזמר, טליק ניניו, לבחור בנושא האיידס, בשל ההשפעה העצומה שיש לבמה על הקהל. "אחי בן ה-10, לדוגמה, נחשף בסדרה 'השיר שלנו' לדמויות של הומואים", הוא אומר. "אז כשסיפרתי לו שאני הומו, הוא ענה לי: 'אז מה? שכל אחד יעשה מה שהוא רוצה'. כמו שהטלוויזיה יכולה להשפיע לרעה, היא יכולה להשפיע לטובה. "טליק, חוץ מלכתוב מחזה טוב – ואני מתכוון לכל מילה, הוא קודם כל חושב על מסר שאפשר להעביר. במשך כל השנה דיברתי איתו על הנושא, וככה הוא הבין כמה חשוב לקדם אותו". זה לא קצת מנציח את הסטיגמה שיש כלפי הומואים, כקהילה של "מפיצי איידס"? כוכבי המחזמר ''נמס בגשם'' צילום: ירון כפכפי"זאת עובדה שרוב נשאי האיידס בארץ ובעולם הם סטרייטים. אבל אין מה לעשות, הקהילה שלנו נמצאת בקבוצת סיכון. גם בגלל תרבות הסטוצים ותרבות הסמים במועדונים שגורמים לאנשים לשכוח לשים קונדום, אבל לא רק. ביחסי מין אנאליים, הצד הפסיבי הוא הכי רגיש להדבקה – אם זה גבר או אם זה אישה. אבל מן הסתם, הומואים מקיימים יותר יחסים אנאליים מסטרייטים". על היוצרים שעל שיריהם מתבסס המחזמר אומר מרטין: "עד המחזמר לא הכרתי את השירים של יהודה פוליקר. אחרי שהתחלתי לשמוע את הדיסקים שלו, לקראת המחזמר, הבנתי למה טליק בחר בשירים שלו. לו וליעקב גלעד יש כתיבה שאפשר להתחבר אליה, והם גם קשורים לנושאים שעולים במחזמר". "טוב לי להיות הומו" המחזמר עוסק באלכס, הומו נשא איידס, שבן זוגו נהרג במלחמת לבנון השנייה. הקושי להתמודד עם האובדן ועם היותו נשא גורם לו לעזוב את הכל ולעלות לצפון. בתום 30 ימי האבל, הוא הזמין את כל חבריו ולעלות לצפון. במהלך המחזמר הוא מתמודד עם הקושי לספר לחבריו על היותו נשא. אתה לא חושש שבעקבות המחזמר יחשבו שאתה בעצמך נשא איידס? "יהודה לוי עשה תפקיד של הומו ב'יוסי וג'אגר', ועופר שכטר עשה תפקיד של הומו ב'עד החתונה', ואף אחד לא חושב שהם הומואים", הוא אומר. "תמיד יש את אלה שלא יודעים להבדיל בין משחק בהצגה למציאות, אבל רוב האנשים אינטליגנטים. שמועות תמיד יש. אבל בעיניי לקבל תפקיד של נשא, עם כל כך הרבה עומק ומשמעות, ועוד תפקיד ראשי, זה מאפיל על השאלה 'מה יגידו?'. זה שווה את זה". בר נולד בבירת טג'יקיסטן, דושנבה. בגיל 6 עלה לישראל. על נטיותיו המיניות, לדבריו, הוא תמיד ידע. "תמיד ידעתי שאני שונה", אמר. "תמיד הרגשתי משהו בתוכי שונה. אבל הבנתי שאני הומו אחרי שהיו לי חברות והייתי עם בנות, ואפילו נהניתי איתן. אבל עם הזמן הבנתי שהמשיכה שלי לגברים זה משהו יותר חזק. אני יכול להתלהב מתמונה של בחור, אבל לא מתמונה של בחורה. "ההתמודדות בהתחלה הייתה הגישה של 'אוקיי, יש לי משיכה לבנים, אבל בסופו של דבר אתחתן עם אישה'. עם הזמן, בסביבות גיל 16, גדלתי והתבגרתי, והתחלתי גם להכיר בנים והיו לי בני זוג. כשהבחנתי בכך שאני לא יכול להיות בלי בנים, אבל יכול להיות בלי בנות, הבנתי מי אני ומה אני. ''תפקיד של נשא הוא תפקיד עם הרבה עומק ומשמעות'' צילום: דני זאק"בהתחלה זה היה הסוד הכי גדול שלי, ואסור היה שאף אחד יידע מזה, כאילו מדובר באיזו מחלה נוראית. עם הזמן, כשיצאתי למקומות ופגשתי אנשים, התחלתי פתאום להרגיש יותר בנוח עם עצמי, וסיפרתי בהדרגה לחברים". על הגילוי של משפחתו מספר בר: "המשפחה גילתה את זה דרך דודה שגילתה לדודה אחרת, וככה זה התגלגל. אין להם כל כך ברירה. הצבתי להם את זה כעובדה, לא התנצלתי על זה, כי אין לי על מה להתנצל. זאת משפחה בוכרית, ועד היום הם לא לגמרי מבינים את זה. אבא שלי משוכנע שסתם הכנסתי את זה לעצמי לראש, שזו בחירה. הוא חושב שנכנסתי למקום רע, שאנשים בלבלו אותי, שאני לא באמת כזה. זה מה שהכי עצוב לי – שעד היום אנשים מבוגרים, הורים שלנו, לא מבינים שזה לא מתוך בחירה. אני לא אוותר על מי שאני באמת". המשך בתגובה הבאה...
מצפה לגאולה1
New member
המשך הכתבה המרננת
ואם היית יכול להחזיר את הגלגל לאחור, ולבחור כיצד להיוולד? מתוך המחזמר ''נמס בגשם'' צילום: ירון כפכפי"לא רע לי להיות הומו. אני חושב שאני מאושר יותר מרוב הסטרייטים שאני מכיר. טוב לי להיות הומו. רוב הסיכויים שאם הייתי בוחר להיוולד סטרייט, החיים שלי היו נראים אחרים, אולי משעממים יותר. אולי אם הייתי סטרייט, לא הייתי רוקד היום ולא הייתי עושה את הדברים שאני הכי אוהב. לא הייתי מכיר את האנשים הכי מדהימים שאני מכיר. היה לי הרבה יותר קל, אין ספק, אבל אי אפשר לדעת איך החיים שלנו היו נראים. המשפחה שלך ראתה את המחזמר? "אמא כן, אבא לא. 'קשה לי, קשה לי', הוא אומר. אחי הקטן ראה את המחזמר ופרגן לי. אני מאד גאה על כך שהוא בן עשר והוא יודע עלי ומפרגן לי". "אני מתחבר לבעלי החיים כי אני אוהב את השונה" לאהבתו לבעלי חיים התוודע בר בגיל צעיר מאד. אפילו כשהחליט לעברת את שמו, הוא בחר בשם בר. "הייתי צעיר, ואמרו לי שבר זה משהו שצומח ומתפתח מאליו, בכוחות עצמו", הוא אומר. "אז הגעתי למסקנה שזה משהו שמאפיין אותי, ומאז אני מרטין בר". מאז היה ילד, בר זוכר שתמיד רצה לגדל בעלי חיים. "תמיד רציתי להביא איזה קיפוד קטן הביתה או כל דבר אפשרי", מספר מרטין. "אמא שלי אף פעם לא הסכימה. בגיל 10 התחלתי להתנדב בחנות חיות ליד הבית שלי. שזה בעצם אומר לעבוד כמו חמור בחינם. אחר כך הלכתי לעוד חנות, ושם התחלתי לקבל קצת כסף. משם המשכתי לדולפינריום, בהתחלה בתור מתנדב ואחר כך בתור עובד. "בדולפינריום היה גם מועדון, ששירזי עשה שם את המסיבות שלו בזמנו. התחלתי לעבוד שם ולהרוויח עוד קצת כסף. דברים קטנים כמו פיקולו, לעבוד במלתחה וברמן בימי הולדת". מרטין בר בגן הזואולגי בתל אביב צילום: דני זאק בהמשך התחיל בר לעבוד בצפארי, שם הוא עובד עד היום. בהמשך עבד כמטפל ב"יערנה" שהיה בקניון ארנה ונסגר. "שם התחלתי לעבוד בתור מטפל רציני ולקבל משכורת גבוהה", מספר מרטין. "התחלתי להרוויח משכורת יפה ולקבל ביטחון כלכלי. באותה תקופה עברתי לגור עם בן זוג, שגרתי איתו שנתיים". בהמשך עשה קורסי מדריכים בספארי ברמת גן ובגן הזואולוגי בתל אביב, וכיום הוא עובד כמדריך וכמטפל בשלושה גני חיות – הצפארי, הספארי והגן הזואולוגי. "אני מאד מתחבר לבעלי חיים כנראה בגלל שאני אוהב את השונה", מסביר מרטין. "יש בהם משהו שממחיש חוסר אונים, שמעורר בתוכי הרבה אמפטיה. עושה לי טוב לטפל בהם. הם עושים לי טוב, ולא תמיד אני יכול להסביר את זה. אני זוכר תקופה שלא עבדתי, וכשחזרתי לעבוד והתחלתי לנקות את הכלובים, הרגשתי כל כך טוב, שאפילו הייתי מוכן לעשות את זה בחינם. זה משהו שלא אוותר עליו בחיים. זה אפילו יותר חשוב לי מהבמה". מהמסיבה במועדון להדרכה בספארי אהבתו של בר לבמה החלה בגיל בית הספר היסודי. "אני לא זוכר באיזו כיתה זה היה. עליתי לבמה, שמתי ציצים של בחורה ועשיתי שטויות. כולם נקרעו מצחוק, ומאז ביקשו ממני להופיע בכל יום שישי במגרש של בית הספר, בדמויות שונות. אחר כך זה המשיך בחטיבת הביניים, שם היו לנו שיעורי דרמה וריקוד. מאד התחברתי לבמה ולשיעור דרמה. אני זוכר שבכיתה ז' הייתי היחיד שלקחו אותו להצגה שמשתתפים בה תלמידי כיתות י"ב". מרטין המשיך להתפתח בתחום המחול, המשחק והשירה, ומאוחר יותר החל לעבוד במועדונים בתור רקדן גו-גו. "זה לא חשפן", הוא מדגיש. "אלה רקדנים שרוקדים עם מכנסון או בתלבושת חשופה מאד. אבל יש לי את הקווים האדומים שלי כמובן, אם זה חוטיני או דברים בולטים יותר מדי". אנחנו חוזרים לנושא הסטיגמות. אתה לא חושש מהסטיגמה שידביקו לך כשאתה רוקד בלבוש חשוף? "אני לא מרגיש מאוים שאכפת לי מה אנשים אומרים. כמובן שיהיה נחמד אם יגידו עלי דברים טובים, אבל אני לא מתעסק בזה. אין לי בעיה עם המיניות שלי ועם הגוף שלי. אני עושה עוד המון דברים בחיים חוץ מלרקוד במועדונים – יש לי תחומי עניין ויש לי אופקים רחבים, ואני לא אומר את זה בשחצנות. הרבה פעמים אני הולך ישירות ממסיבה להדרכה בספארי". ''בעלי חיים זה משהו שלא אוותר עליו בחיים'' צילום: דני זאקאל הכוכבים של איגי הגיע מרטין דרך המלצה של שני אנשים שונים. "התקשרתי אל טליק, הבמאי, וזאת שיחה שלא אשכח בחיים", אמר. "הוא שאל אותי מה הניסיון שלי. ואני אף פעם לא אהבתי להאדיר את עצמי, והתחלתי מאד להצניע את הניסיון שלי. אמרתי: 'שמע, הופעתי פה, שם'. "אז טליק קרא לי לעשות אודישן. אמרתי לו: 'תשמע, אודישנים זה הפחד הכי גדול שלי, אני לא מסוגל לעשות אודישן'. טליק כבר עמד לוותר, והפטיר לקראת סוף השיחה: 'תשמע, אתה יכול ללכת לכוריאוגרף שלנו, שהוא יראה אותך. אם הוא מסכים – תבוא'. הכוריאוגרף של הלהקה, גלעד קבלרו, בחן אותי – ומשם הכל היסטוריה". תמונות מהכתבה בהמשך...
ואם היית יכול להחזיר את הגלגל לאחור, ולבחור כיצד להיוולד? מתוך המחזמר ''נמס בגשם'' צילום: ירון כפכפי"לא רע לי להיות הומו. אני חושב שאני מאושר יותר מרוב הסטרייטים שאני מכיר. טוב לי להיות הומו. רוב הסיכויים שאם הייתי בוחר להיוולד סטרייט, החיים שלי היו נראים אחרים, אולי משעממים יותר. אולי אם הייתי סטרייט, לא הייתי רוקד היום ולא הייתי עושה את הדברים שאני הכי אוהב. לא הייתי מכיר את האנשים הכי מדהימים שאני מכיר. היה לי הרבה יותר קל, אין ספק, אבל אי אפשר לדעת איך החיים שלנו היו נראים. המשפחה שלך ראתה את המחזמר? "אמא כן, אבא לא. 'קשה לי, קשה לי', הוא אומר. אחי הקטן ראה את המחזמר ופרגן לי. אני מאד גאה על כך שהוא בן עשר והוא יודע עלי ומפרגן לי". "אני מתחבר לבעלי החיים כי אני אוהב את השונה" לאהבתו לבעלי חיים התוודע בר בגיל צעיר מאד. אפילו כשהחליט לעברת את שמו, הוא בחר בשם בר. "הייתי צעיר, ואמרו לי שבר זה משהו שצומח ומתפתח מאליו, בכוחות עצמו", הוא אומר. "אז הגעתי למסקנה שזה משהו שמאפיין אותי, ומאז אני מרטין בר". מאז היה ילד, בר זוכר שתמיד רצה לגדל בעלי חיים. "תמיד רציתי להביא איזה קיפוד קטן הביתה או כל דבר אפשרי", מספר מרטין. "אמא שלי אף פעם לא הסכימה. בגיל 10 התחלתי להתנדב בחנות חיות ליד הבית שלי. שזה בעצם אומר לעבוד כמו חמור בחינם. אחר כך הלכתי לעוד חנות, ושם התחלתי לקבל קצת כסף. משם המשכתי לדולפינריום, בהתחלה בתור מתנדב ואחר כך בתור עובד. "בדולפינריום היה גם מועדון, ששירזי עשה שם את המסיבות שלו בזמנו. התחלתי לעבוד שם ולהרוויח עוד קצת כסף. דברים קטנים כמו פיקולו, לעבוד במלתחה וברמן בימי הולדת". מרטין בר בגן הזואולגי בתל אביב צילום: דני זאק בהמשך התחיל בר לעבוד בצפארי, שם הוא עובד עד היום. בהמשך עבד כמטפל ב"יערנה" שהיה בקניון ארנה ונסגר. "שם התחלתי לעבוד בתור מטפל רציני ולקבל משכורת גבוהה", מספר מרטין. "התחלתי להרוויח משכורת יפה ולקבל ביטחון כלכלי. באותה תקופה עברתי לגור עם בן זוג, שגרתי איתו שנתיים". בהמשך עשה קורסי מדריכים בספארי ברמת גן ובגן הזואולוגי בתל אביב, וכיום הוא עובד כמדריך וכמטפל בשלושה גני חיות – הצפארי, הספארי והגן הזואולוגי. "אני מאד מתחבר לבעלי חיים כנראה בגלל שאני אוהב את השונה", מסביר מרטין. "יש בהם משהו שממחיש חוסר אונים, שמעורר בתוכי הרבה אמפטיה. עושה לי טוב לטפל בהם. הם עושים לי טוב, ולא תמיד אני יכול להסביר את זה. אני זוכר תקופה שלא עבדתי, וכשחזרתי לעבוד והתחלתי לנקות את הכלובים, הרגשתי כל כך טוב, שאפילו הייתי מוכן לעשות את זה בחינם. זה משהו שלא אוותר עליו בחיים. זה אפילו יותר חשוב לי מהבמה". מהמסיבה במועדון להדרכה בספארי אהבתו של בר לבמה החלה בגיל בית הספר היסודי. "אני לא זוכר באיזו כיתה זה היה. עליתי לבמה, שמתי ציצים של בחורה ועשיתי שטויות. כולם נקרעו מצחוק, ומאז ביקשו ממני להופיע בכל יום שישי במגרש של בית הספר, בדמויות שונות. אחר כך זה המשיך בחטיבת הביניים, שם היו לנו שיעורי דרמה וריקוד. מאד התחברתי לבמה ולשיעור דרמה. אני זוכר שבכיתה ז' הייתי היחיד שלקחו אותו להצגה שמשתתפים בה תלמידי כיתות י"ב". מרטין המשיך להתפתח בתחום המחול, המשחק והשירה, ומאוחר יותר החל לעבוד במועדונים בתור רקדן גו-גו. "זה לא חשפן", הוא מדגיש. "אלה רקדנים שרוקדים עם מכנסון או בתלבושת חשופה מאד. אבל יש לי את הקווים האדומים שלי כמובן, אם זה חוטיני או דברים בולטים יותר מדי". אנחנו חוזרים לנושא הסטיגמות. אתה לא חושש מהסטיגמה שידביקו לך כשאתה רוקד בלבוש חשוף? "אני לא מרגיש מאוים שאכפת לי מה אנשים אומרים. כמובן שיהיה נחמד אם יגידו עלי דברים טובים, אבל אני לא מתעסק בזה. אין לי בעיה עם המיניות שלי ועם הגוף שלי. אני עושה עוד המון דברים בחיים חוץ מלרקוד במועדונים – יש לי תחומי עניין ויש לי אופקים רחבים, ואני לא אומר את זה בשחצנות. הרבה פעמים אני הולך ישירות ממסיבה להדרכה בספארי". ''בעלי חיים זה משהו שלא אוותר עליו בחיים'' צילום: דני זאקאל הכוכבים של איגי הגיע מרטין דרך המלצה של שני אנשים שונים. "התקשרתי אל טליק, הבמאי, וזאת שיחה שלא אשכח בחיים", אמר. "הוא שאל אותי מה הניסיון שלי. ואני אף פעם לא אהבתי להאדיר את עצמי, והתחלתי מאד להצניע את הניסיון שלי. אמרתי: 'שמע, הופעתי פה, שם'. "אז טליק קרא לי לעשות אודישן. אמרתי לו: 'תשמע, אודישנים זה הפחד הכי גדול שלי, אני לא מסוגל לעשות אודישן'. טליק כבר עמד לוותר, והפטיר לקראת סוף השיחה: 'תשמע, אתה יכול ללכת לכוריאוגרף שלנו, שהוא יראה אותך. אם הוא מסכים – תבוא'. הכוריאוגרף של הלהקה, גלעד קבלרו, בחן אותי – ומשם הכל היסטוריה". תמונות מהכתבה בהמשך...
מצפה לגאולה1
New member
תמונה 1 מהמחזמר
מרטין בר צילום: דני זאק
מרטין בר צילום: דני זאק
מצפה לגאולה1
New member
תמונה 2 - כמה מתוקים...
מתוך המחזמר ''נמס בגשם'' צילום: ירון כפכפי
מתוך המחזמר ''נמס בגשם'' צילום: ירון כפכפי
מצפה לגאולה1
New member
ועוד אחת וזהו...
מרטין בר בגן הזואולגי בתל אביב צילום: דני זאק
מרטין בר בגן הזואולגי בתל אביב צילום: דני זאק
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.