גרמנייאקים.
המלחמה-השואה חיה בתוכי, ולעולם לא תעזוב אותי. היא לא תעזוב אותי, בדיוק כמו שלא עזבה אותם. --------------------------- כילד, התמכרתי ל"נעים בגב" של סבתא רוזה הייתי מכור לנעים בגב ולכל סיפורי המלחמה שנילוו לנעים. שעות היית יושב, ללא חולצה בראש מושפל ומאזין. מאזין לסיפורי האונסים שעברה, על ההוצאות להורג שראתה. על מוות, שריפה, בריחה, שוחד, בוץ שלוליות, מגפיים, כלבים, תפוחי אדמה. דם. רק לי היא היתה מספרת, ובזמן שהיתה מספרת, סבא לייזר היה מכין אוכל במטבח וצועק "לוזמופ"-תעזבי אותו. צועק תעזבי אותו אך בעצם מתכוון תעזבי אותי..קשה לי.. (אני בן 10) ------------------------------- יום אחד, כשישבנו בגינה, אני וסבא לייזר, הוא סיפר לי שהיה נשוי לפני המלחמה, נשוי לאישה אחרת- לסוזן שהיתה בהריון. ושאינו יודע מה עלה בגורלם. (אני בן 13) ---------------------------- אבא שלי נגר. סבא שלי שמעון, אבא שלו, גם הוא נגר. רק פעם אחת ראיתי את אבא שלי בוכה. נסענו אני ואבא שלי לפני למעלה מעשר שנים, בחולון, פתאום הוא עצר את הרכב, ירד, סימן לי עם היד לבוא, נשען על חומה של בניין, ובכה. כאן הוא סיפר לי על הפעם היחידה שראה את אביו בוכה. אביו לקח אותו לאותה חומה, לאותו ביניין וסיפר לו, שכאן, בקומה חמישית, בשנות החמישים הרכיב ארונות מטבח. בזמן שהרכיב את הארונות נכנס בעל הבית, ובפולנית שאלה אותו האם הוא מזהה אותו. סבא ענה שלא, והאיש הזכיר לו שהם היו שכנים בשצ'צ'ין שבפולין. סבא נזכר ושאל אותו האם הוא יודע מה עלה בגורלם של כל אחיו ושל הוריו שעדיין חיפש. האיש התיישב וסיפר לסבא שמעון, שבמו עיניו ראה כיצד הגרמנים הוציאו את כל המשפחה מהבניין וירו להם אחד-אחד בראש. סבא בכה לראשונה סבא שלי, סיפר את הסיפור לאבא שלי, שסיפר לי את הסיפור. כולם בכו בפעם היחידה. כולם חוץ ממני. אני בוכה הרבה. (אני בן 16) ----------------------------------- תמיד הייתי צריך לגמור את האוכל מהצלחת. תמיד היו התריסים מוגפים תמיד הם פחדו תמיד הם הסתתרו תמיד הם סבלו. תמיד הם ישנו. תמיד הם אהבו אותי (ללא גיל) ------------------------------- המלחמה-השואה חיה בתוכי, ולעולם לא תעזוב אותי. היא לא תעזוב אותי, בדיוק כמו שלא עזבה אותם. -------------------------------- לא שוכח לא סולח לא קונה פולקסווגן לא נוסע לגרמיה. ניר, דור שלישי.
המלחמה-השואה חיה בתוכי, ולעולם לא תעזוב אותי. היא לא תעזוב אותי, בדיוק כמו שלא עזבה אותם. --------------------------- כילד, התמכרתי ל"נעים בגב" של סבתא רוזה הייתי מכור לנעים בגב ולכל סיפורי המלחמה שנילוו לנעים. שעות היית יושב, ללא חולצה בראש מושפל ומאזין. מאזין לסיפורי האונסים שעברה, על ההוצאות להורג שראתה. על מוות, שריפה, בריחה, שוחד, בוץ שלוליות, מגפיים, כלבים, תפוחי אדמה. דם. רק לי היא היתה מספרת, ובזמן שהיתה מספרת, סבא לייזר היה מכין אוכל במטבח וצועק "לוזמופ"-תעזבי אותו. צועק תעזבי אותו אך בעצם מתכוון תעזבי אותי..קשה לי.. (אני בן 10) ------------------------------- יום אחד, כשישבנו בגינה, אני וסבא לייזר, הוא סיפר לי שהיה נשוי לפני המלחמה, נשוי לאישה אחרת- לסוזן שהיתה בהריון. ושאינו יודע מה עלה בגורלם. (אני בן 13) ---------------------------- אבא שלי נגר. סבא שלי שמעון, אבא שלו, גם הוא נגר. רק פעם אחת ראיתי את אבא שלי בוכה. נסענו אני ואבא שלי לפני למעלה מעשר שנים, בחולון, פתאום הוא עצר את הרכב, ירד, סימן לי עם היד לבוא, נשען על חומה של בניין, ובכה. כאן הוא סיפר לי על הפעם היחידה שראה את אביו בוכה. אביו לקח אותו לאותה חומה, לאותו ביניין וסיפר לו, שכאן, בקומה חמישית, בשנות החמישים הרכיב ארונות מטבח. בזמן שהרכיב את הארונות נכנס בעל הבית, ובפולנית שאלה אותו האם הוא מזהה אותו. סבא ענה שלא, והאיש הזכיר לו שהם היו שכנים בשצ'צ'ין שבפולין. סבא נזכר ושאל אותו האם הוא יודע מה עלה בגורלם של כל אחיו ושל הוריו שעדיין חיפש. האיש התיישב וסיפר לסבא שמעון, שבמו עיניו ראה כיצד הגרמנים הוציאו את כל המשפחה מהבניין וירו להם אחד-אחד בראש. סבא בכה לראשונה סבא שלי, סיפר את הסיפור לאבא שלי, שסיפר לי את הסיפור. כולם בכו בפעם היחידה. כולם חוץ ממני. אני בוכה הרבה. (אני בן 16) ----------------------------------- תמיד הייתי צריך לגמור את האוכל מהצלחת. תמיד היו התריסים מוגפים תמיד הם פחדו תמיד הם הסתתרו תמיד הם סבלו. תמיד הם ישנו. תמיד הם אהבו אותי (ללא גיל) ------------------------------- המלחמה-השואה חיה בתוכי, ולעולם לא תעזוב אותי. היא לא תעזוב אותי, בדיוק כמו שלא עזבה אותם. -------------------------------- לא שוכח לא סולח לא קונה פולקסווגן לא נוסע לגרמיה. ניר, דור שלישי.
