גרירות וכל השאר
גרירה של מצנחי רחיפה ושל גלשני אויר. עיבוד מ: Dennis Pagen and Bill Bryden (1998) . Towing aloft. Mingoville, PA: Sport Aviation Publication נעסוק כאן רק בגרירה על ידי מערכת לשחרור כבל, (payout winch )ולא ניגע בשיטות האחרות כגון תוף סטטי. גם אם אתה טייס מנוסה, אם אין לך נסיון בגרירה ראה עצמך כמתחיל וטוס רק עם הדרכה מתאימה. טיס מנוסה יכול להמריא עם צוות בלתי מנוסה, וטייס בלתי מנוסה יכול להמריא עם צוות מנוסה. הצירוף טייס/צוות שכולם ללא נסיון יכול להיות קטלני. סיכונים בגרירה: הסיכון המרכזי למצנח בגרירה הוא בכך שגרירה מהירה מדי או חזקה מדי גורמת לכך שהטייס נמצא הרבה לפני המצנח. במצב כזה יש סיכוי גדול שאם החבל או הפיוז נקרעים החופה תרוץ קדימה , תצלול ותקרוס. בגובה נמוך התוצאה יכולה להיות מסוכנת ביותר. ההגנה היחידה היא לגרור בכוח קטן יותר, ולהשתמש בפיוז שיקרע בטרם עוצמת הגרירה תגדל מדי. נקודת הקריעה של הפיוז צריכה להיות 75% או פחות מהמשקל הכולל של הטייס וציודו. הסיכון השני למצנחים וגלשנים הוא lock-out: כאשר כלי הטייס אינו מיושר עם הכבל תיטה הכנף החיצונית לרדת. בהעדר תיקון נוצר תהליך המגביר את עצמו, העלול להטיח את הכלי ארצה . התרופה המרכזית לתופעה מסוכנת זו היא: מבחינת הטייס: לשמור על כנפיים מאוזנות המצויות כל הזמן בדיוק בניצב לכבל הגרירה. במצנחים מחייב הדבר התבוננות מתמדת בכנף. תיקונים צריכים להעשות בעיקר על ידי ניהוג גוף ובמינימום ברקסים. מבחינת הצוות: מעקב מתמיד אחר הטייס, הורדת עומס עם סימנים של טיסה בלתי מאוזנת, וטבמקרים קיצוניים--הפסקת ההמראה ואפילו חיתוך הכבל. מתקן שחרור: ככל שמחובר יותר נמוך כן קטנה יציבות הטיסה וגדלה התגובתיות של המצנח. לחיבור גבוה יש השפעה מייצבת. מתחילים יחברו את המתקן מעל לקרבינות, ומנוסים יותר--מתחת להן. אין לחבר את המתקן לקרבינות באופן ישיר כי אם סביב לרצועות הרתמה, זאת כדי למנוע משיכת הקרבינות לצדדים ושינוי המרחק ביניהם , וכן כדי שלא להפעיל עליהן משיכה שאינן בנויות לעמוד בה. חלופה טובה היא חיבור ברצועה המקיפה את הקרבינה יחד עם רצועת הריתמה. על רצועת השחרור להיות בהישג שתי הידים. פיוז: במערכת שבה המתח מבוקר (כמו במערכת שלנו) אין לסמוך שהפיוז יקרע במקרה של נעילה (lockout), פניה בזוית הדוקה , זוית התקפה גבוהה וכו'. הפיוז יקרע אם: הוא פגום, המכשיר פגום, או שהטייס או גורם אחר גרמו לעליה פתאומית ומהירה מדי של המתח. יש להשתמש אך ורק במיתר פיוז מיוחד, ובשום פנים לא במיתרי מצנח רגילים. יש לבדוק בבדיקה אחידה כל מיתר-פיוז חדש. כללים לשימוש בפיוזים: א. יש להשתמש בכל פעם באותו מיתר. ב. יש לקשור תמיד את הפיוז באותה צורה ולאותם מקומות. קשרים נוטים להחליש את המיתר וסוגים שונים של קשרים יכולים לשנות את כוח הפיוז עד ל50%-. ג. הוראות מפורטות לקשירה --עמוד 57. ד. יש להכין מראש פיוזים רבים כדי שלא יהיה צריך להכינם על חשבון זמן טיסה יקר. עומסים לפיוזים: לגלשן: 100%-120% מן המשקל הכולל של טייס וגלשן מצנחים: 75% או פחות מן המשקל הכולל של טייס +ציוד שמירה על הפיוז: א. התחל את הגרירה בכבל מתוח ב. בדוק את הפיוז לפני כל המראה ג. על כל הטייסים להכיר היטב את הקשר ולקשור תמיד באותה צורה ד. הכן מראש כמה פיוזים כדי שלא לבזבז זמן בקשירה חדשה הכבל: כאשר גוררים ללא מצנח-כבל (הסבר להלן) יש חשיבות מרובה לעמידות הכבל לחיכוך. הכבלים הזולים יותר הטובים לגרירה הם מפוליפרופילן או מפוליאסטר/אולטרה-ליין , בקוטר כ6- מ"מ. אין להשתמש בכבל ניילון. ספקטרה יקר הרבה יותר ועמידותו לקרינה uv נמוכה יחסית. חיבור כבלים: יש לחבר על ידי splicing (שזירה) ולא בקשירה. אם קושרים--יש לקשור בקשר גפן כפול (פרטים בספר). מצנחים לכבל: מאפשר גלילה של חלק מן הכבל בעודו באויר ועל ידי כך חוסך חיכוך בקרקע, וכן מקל על מציאת הכבל. אפשר לקנות מוכנים--בקוטר של כ1-1.5 מ', או לעשות ביצור עצמי.- ציוד לרכב: (בנוסף למה שיש לנו) =סכין חזקה לחיתוך הכבל =ציוד עזרה ראשונה -- מקצועי ועם יכולת לטפל בפגיעות קשות יחסית (כולל מתקן להחזקת צואר וכו'). =רשימת טלפונים לחירום =מגבת בד לגלילה ידנית של הכבל =כפפות עבודה פקודות ונוהלי שילוח: א. לאחר השלמת בדיקות לפני המראה: "מתח כבל" (בין 4.5-7 ק"ג) ב. אם צריך: "הגבר מתיחה " (עד 15 ק"ג) ג. "המראה" --יאמר 3 פעמים ד. ביטול המראה: "חדל!" 3 פעמים ה. בסיום המראה: "שחרר! חזרה
גרירה של מצנחי רחיפה ושל גלשני אויר. עיבוד מ: Dennis Pagen and Bill Bryden (1998) . Towing aloft. Mingoville, PA: Sport Aviation Publication נעסוק כאן רק בגרירה על ידי מערכת לשחרור כבל, (payout winch )ולא ניגע בשיטות האחרות כגון תוף סטטי. גם אם אתה טייס מנוסה, אם אין לך נסיון בגרירה ראה עצמך כמתחיל וטוס רק עם הדרכה מתאימה. טיס מנוסה יכול להמריא עם צוות בלתי מנוסה, וטייס בלתי מנוסה יכול להמריא עם צוות מנוסה. הצירוף טייס/צוות שכולם ללא נסיון יכול להיות קטלני. סיכונים בגרירה: הסיכון המרכזי למצנח בגרירה הוא בכך שגרירה מהירה מדי או חזקה מדי גורמת לכך שהטייס נמצא הרבה לפני המצנח. במצב כזה יש סיכוי גדול שאם החבל או הפיוז נקרעים החופה תרוץ קדימה , תצלול ותקרוס. בגובה נמוך התוצאה יכולה להיות מסוכנת ביותר. ההגנה היחידה היא לגרור בכוח קטן יותר, ולהשתמש בפיוז שיקרע בטרם עוצמת הגרירה תגדל מדי. נקודת הקריעה של הפיוז צריכה להיות 75% או פחות מהמשקל הכולל של הטייס וציודו. הסיכון השני למצנחים וגלשנים הוא lock-out: כאשר כלי הטייס אינו מיושר עם הכבל תיטה הכנף החיצונית לרדת. בהעדר תיקון נוצר תהליך המגביר את עצמו, העלול להטיח את הכלי ארצה . התרופה המרכזית לתופעה מסוכנת זו היא: מבחינת הטייס: לשמור על כנפיים מאוזנות המצויות כל הזמן בדיוק בניצב לכבל הגרירה. במצנחים מחייב הדבר התבוננות מתמדת בכנף. תיקונים צריכים להעשות בעיקר על ידי ניהוג גוף ובמינימום ברקסים. מבחינת הצוות: מעקב מתמיד אחר הטייס, הורדת עומס עם סימנים של טיסה בלתי מאוזנת, וטבמקרים קיצוניים--הפסקת ההמראה ואפילו חיתוך הכבל. מתקן שחרור: ככל שמחובר יותר נמוך כן קטנה יציבות הטיסה וגדלה התגובתיות של המצנח. לחיבור גבוה יש השפעה מייצבת. מתחילים יחברו את המתקן מעל לקרבינות, ומנוסים יותר--מתחת להן. אין לחבר את המתקן לקרבינות באופן ישיר כי אם סביב לרצועות הרתמה, זאת כדי למנוע משיכת הקרבינות לצדדים ושינוי המרחק ביניהם , וכן כדי שלא להפעיל עליהן משיכה שאינן בנויות לעמוד בה. חלופה טובה היא חיבור ברצועה המקיפה את הקרבינה יחד עם רצועת הריתמה. על רצועת השחרור להיות בהישג שתי הידים. פיוז: במערכת שבה המתח מבוקר (כמו במערכת שלנו) אין לסמוך שהפיוז יקרע במקרה של נעילה (lockout), פניה בזוית הדוקה , זוית התקפה גבוהה וכו'. הפיוז יקרע אם: הוא פגום, המכשיר פגום, או שהטייס או גורם אחר גרמו לעליה פתאומית ומהירה מדי של המתח. יש להשתמש אך ורק במיתר פיוז מיוחד, ובשום פנים לא במיתרי מצנח רגילים. יש לבדוק בבדיקה אחידה כל מיתר-פיוז חדש. כללים לשימוש בפיוזים: א. יש להשתמש בכל פעם באותו מיתר. ב. יש לקשור תמיד את הפיוז באותה צורה ולאותם מקומות. קשרים נוטים להחליש את המיתר וסוגים שונים של קשרים יכולים לשנות את כוח הפיוז עד ל50%-. ג. הוראות מפורטות לקשירה --עמוד 57. ד. יש להכין מראש פיוזים רבים כדי שלא יהיה צריך להכינם על חשבון זמן טיסה יקר. עומסים לפיוזים: לגלשן: 100%-120% מן המשקל הכולל של טייס וגלשן מצנחים: 75% או פחות מן המשקל הכולל של טייס +ציוד שמירה על הפיוז: א. התחל את הגרירה בכבל מתוח ב. בדוק את הפיוז לפני כל המראה ג. על כל הטייסים להכיר היטב את הקשר ולקשור תמיד באותה צורה ד. הכן מראש כמה פיוזים כדי שלא לבזבז זמן בקשירה חדשה הכבל: כאשר גוררים ללא מצנח-כבל (הסבר להלן) יש חשיבות מרובה לעמידות הכבל לחיכוך. הכבלים הזולים יותר הטובים לגרירה הם מפוליפרופילן או מפוליאסטר/אולטרה-ליין , בקוטר כ6- מ"מ. אין להשתמש בכבל ניילון. ספקטרה יקר הרבה יותר ועמידותו לקרינה uv נמוכה יחסית. חיבור כבלים: יש לחבר על ידי splicing (שזירה) ולא בקשירה. אם קושרים--יש לקשור בקשר גפן כפול (פרטים בספר). מצנחים לכבל: מאפשר גלילה של חלק מן הכבל בעודו באויר ועל ידי כך חוסך חיכוך בקרקע, וכן מקל על מציאת הכבל. אפשר לקנות מוכנים--בקוטר של כ1-1.5 מ', או לעשות ביצור עצמי.- ציוד לרכב: (בנוסף למה שיש לנו) =סכין חזקה לחיתוך הכבל =ציוד עזרה ראשונה -- מקצועי ועם יכולת לטפל בפגיעות קשות יחסית (כולל מתקן להחזקת צואר וכו'). =רשימת טלפונים לחירום =מגבת בד לגלילה ידנית של הכבל =כפפות עבודה פקודות ונוהלי שילוח: א. לאחר השלמת בדיקות לפני המראה: "מתח כבל" (בין 4.5-7 ק"ג) ב. אם צריך: "הגבר מתיחה " (עד 15 ק"ג) ג. "המראה" --יאמר 3 פעמים ד. ביטול המראה: "חדל!" 3 פעמים ה. בסיום המראה: "שחרר! חזרה