גרידה בשבוע 21/22

[הריונית מודאגת1]

גרידה בשבוע 21/22

שלום לכולן
האם יש כאן מישהי שעברה גרידה בשבוע 21/22 באסף הרופא?

 

[אמא לומדת2]

הי הריונית

אני עברתי לפני שבועיים גרידה בשבוע 18 באסף הרופא.

למה את שואלת?

 

[הריונית מודאגת1]

היי

הייתי רוצה לדעת האם מישהי יודעת האם בשבוע 21/22 יש סיכונים בגריסה והאם ״לבצע״ יילוד בשביל למנוע סיבוכים...

 

[שירהד1]

אני עברתי גרידה

בשבוע 16 באסף הרופא, ולמרות שהתהליך היה מאוד מאוד קשה פיזית ונפשית, אני יכולה לומר רק מילים טובות על המקצועיות שלהם והאנושיות של כל אחד ואחת מאנשי הצוות הרפואי והסיעודי שם.
בעיניי, עדיף מבחינה רגשית לעבור גריידה ולא לידה. זו ממש מומחיות שלהם שם, כדי למנוע מאישה את תהליך הלידה. נפש האישה לא פחות חשוב מהגוף שלה, ואני חושבת שאם יש מקום שמומחה בזה ומבחינה רפואית ניתן לעשות זאת, שווה לשקול זאת בחיוב.

 

[מקוםבלב]

היי לך,

צר לי שאת. נאלצת לעבור הפסקת הריון.
אני מכירה הרבה נשים שעברו באסף הרופא גרידה מאוחרת והכל עבר בשלום.
רק רופאים בחירים מבצעים את זה וזו המומחיות שלהם.
חיבוק גדול

 

[במבי שלי 1]

מצטערת לשמוע

שלום הריונית מודאגת,
צר לי על כך שאת מסיימת את הריונך.
גרמת לי להירשם כחברה בפורום כדי לספר לך על התהליך שעברתי ועל כך אני מודה לך.
לפני חודשיים גיליתי שהעובר שלי סובל ממום נדיר בלב ונאלצתי להפסיק את ההריון.
בגלל שההריון הזה היה הריון ראשון לא רציתי שהחוויה של הלידה תיגמר "כלידה שקטה", ולכן החלטתי למרות שאני גרה רחוק שאני עושה גרידה באסף הרופא. גם אני כמוך חששתי מאוד בגלל השבוע המאוחר ולאחר בדיקה ותשאול הבנתי שהסיכון קיים אך נדיר כמו כל ניתוח. כל הרופאים שעושים את הפסקת ההריון באסף הרופא בשבועות כאלה הם רופאים מומחים. לי בנוסף להפסקת ההריון היה צורך לעשות זריקת פטיסייד (אם זה רלוונטי בשבילך ותרצי לשמוע על זה פרטים תכתבי לי) אני יכולה להגיד לך שאחרי שעתיים של התאוששות עמדתי על הרגליים ושיחררו אותי כמוני גם הבחורה שהייתה איתי אז אני מאמינה (למרות שזה אינדיבדואלי) שאת תהיי בבית אחרי כמה שעות.
מאחלת לך שהתקופה הזאת תיגמר מהר. ובעז"ה שלידה הבאה תהיה משעממת ובידיים מלאות ובריאות...חיבוק ענקי.

 

[במבי שלי 1]

מצטערת לשמוע

שלום הריונית מודאגת,
צר לי על כך שאת מסיימת את הריונך.
גרמת לי להירשם כחברה בפורום כדי לספר לך על התהליך שעברתי ועל כך אני מודה לך.
לפני חודשיים גיליתי שהעובר שלי סובל ממום נדיר בלב ונאלצתי להפסיק את ההריון.
בגלל שההריון הזה היה הריון ראשון לא רציתי שהחוויה של הלידה תיגמר "כלידה שקטה", ולכן החלטתי למרות שאני גרה רחוק שאני עושה גרידה באסף הרופא. גם אני כמוך חששתי מאוד בגלל השבוע המאוחר ולאחר בדיקה ותשאול הבנתי שהסיכון קיים אך נדיר כמו כל ניתוח. כל הרופאים שעושים את הפסקת ההריון באסף הרופא בשבועות כאלה הם רופאים מומחים. לי בנוסף להפסקת ההריון היה צורך לעשות זריקת פטיסייד (אם זה רלוונטי בשבילך ותרצי לשמוע על זה פרטים תכתבי לי) אני יכולה להגיד לך שאחרי שעתיים של התאוששות עמדתי על הרגליים ושיחררו אותי כמוני גם הבחורה שהייתה איתי אז אני מאמינה (למרות שזה אינדיבדואלי) שאת תהיי בבית אחרי כמה שעות.
מאחלת לך שהתקופה הזאת תיגמר מהר. ובעז"ה שלידה הבאה תהיה משעממת ובידיים מלאות ובריאות...חיבוק ענקי.

 

[במבי שלי 1]

גרידה בשבוע 24

שכחתי לכתוב לך שאצלי זה היה בשבוע 24. (השבוע האחרון שניתן לעשות גרידה).
ובנוסף, בבית החולים אסף הרופא מרחיבים את הרחם בעזרת למינריות (שומר על הרחם להריונות הבאים)
מקווה שזה ענה על שאלתך. אם יהיו לך עוד שאלות אשמח לענות..

 

[אמא לומדת2]

גם לי הרחיבו בעזרת למינריות

וכמה שזה היה לא נעים, הבנתי שזה לטובתי...
וגם אני הייתי אחרי שלוש שעות בדרך הביתה
ואכן המקצועיות והאכפתיות של הרופאים והאחיות כל אחד ואחד מהם, הקלו מאוד על התהליך הקשה בלאו הכי
מומלץ מאוד
וכמובן שאין צורך להגיד שזה עדיף עשרת מונים על לידה שקטה.

 

[הריונית מודאגת1]

תודה רבה על התגובות והעידוד..עוד שאלה קטנה

תוך כמה זמן חזרתן לעבודה/שיגרה?

 

[שירהד1]

אחרי שלושה ימים

חזרתי לשגרה מלאה- עבודה, נקיונות, בישולים. כמובן שהכל נעשה תוך כדי בכי בין לבין, דמעות אין סופיות ותחושת אבדן עצום, אבל פיזית- ממש סבבה. כל אחת היא אחרת. אני מתאוששת מאוד מהר מהרדמות ומפרוצדורות כאלו.
לגבי הלמינריות- עבורי זה היה ממש סיוט, והשאיר טראומה של ממש. יש בנות שזה כואב להן קצת, יש כאלו שממש כמעט ולא מזיז להן, ויש כמוני. שוב, זה מאוד אישי ותלוי בסף הכאב (אני סובלת גם בבדיקות גניקולוגיות רגילות, אם זה נותן לך אינדיקציה למשהו אצלך).
שיעבור לך מהר, שתתאוששי פיזית, כדי שהנפש גם תוכל להתחיל ולהתאושש.
אנחנו פה.

 

[אמא לומדת2]

אני אחרי ארבעה ימים חזרתי לעבודה

והיום הראשון בעבודה לא היה קל.
גם לי כמו שירה הלמינריות השאירו סוג של טראומה
יצאתי מהחדר ואמרתי שאני לא רוצה יותר ילדים רק בגלל שקשה לי כל כך עם כל ההתעסקות הזו.....

 

[במבי שלי 1]

חזרה לשיגרה.

אני חזרתי לשיגרה אחרי יומיים. מבחינה נפשית הייתי מרוסקת אבל פחדתי ליפול לדיכאונות, ולכן הכרחתי את עצמי לשוב לעבודה וללימודים...אני חייבת לציין ששבוע אחר כך הגוף הכניע ואושפזתי בבית חולים לשבוע כנראה בגלל זיהום (לא קורה לכל אחת תהיי רגועה). קחי כמה זמן שאת צריכה, ה"יתרון" בשבוע כזה שכולם מסביבך יודעים שאת בהריון ולכן מאוד משתדלים לתמוך ולעזור, אפילו בעבודה של בעלי נתנו לו זמן.. אז זאת החלטה שלך בתקווה שיש מסביבך אנשים מכילים ומבינים.

 

[רנדומאלי]

עברתי בשבוע 19 בתל השומר

רק חשוב לי לשתף שבדיעבד- לא הייתי מוכנה לכמה שההרחבות עם הלמינריות יהיו קשות. אני לא יודעת אם זה עניין של מבנה גוף (בכלליות דווקא יש לי סף כאב גבוה), אבל לחלוטין לא הבנתי שזה הולך לכאוב כל כך, וזה משהו שצריכים להיות מוכנים אליו. עברתי שתי לידות קודם לכן, עברתי גם גרידה קודמת, ומכל החוויות הגניקולוגיות הטובות והלא טובות שהיו לי הקטע של הלמינריות היה הכואב והקשה מכולן.
למרות זאת אני לא מצטערת שבחרתי באופציה של גרידה, רק שהייתי רוצה להיות מוכנה קצת יותר.
שיהיה בהצלחה.

 

[שירהד1]

אצלי מה שהיה

זה שגם החדרת הלמינריות היו עינוי (ממש עינוי), וגם מיד אחר כך התחילו לי צירים מאוד קשים. אני פשוט לא מבינה איך בנות אחרות משתחררות אחר כך והולכות הביתה. אצלי הכל היה באקטרים, כאבים קשים ביותר של צירים, והם נתנו לי כל מה שיכלו כדי להקל עליי. נשארתי באשפוז והם ניסו לסייע לי ככל הניתן, אבל למרות הכל מאוד סבלתי, כי החומר היחיד שעזר לי, אסור היה לתת אותו 12 שעות לפני ההרדמה המלאה, ולכן סבלתי המון שעות ובבוקר הכניסו אותי ראשונה, כדי לגאול אותי.
אבל באמת שיש כאלו שזה כאילו עובר לידן, גם ההחדרה וגם לא חוות כאלו צירים, אלא כאבי מחזור נורמטיביים.

לאחר החוויה הנוראית הזו, אמרתי לעצמי שאם יהיה הריון הבא ויגיע לכאלו שלבים, אני אתעקש על החדרת הלמינריות בהרדמה מלאה. הם מאוד לא אוהבים את זה, כי זה מצריך שתי הרדמות ברצף של יומיים- אחת להחדרה ושנייה לרגיידה עצמה, אבל בסופו של דבר זה הגוף שלי, ואני לא אוכל עוד פעם לעמוד בחוויה הפיזית הקשה הזו.

אז מה הטבע נתן לי?- לאחר מספר חודשים של הפסקה נכנסתי להריון, והופ- הפסקת דופק בשבוע 8. לפחות לא היה צורך בלמינריות, למרות שהרופאה ב"מאיר" הציעה לי, ואמרתי: "לא תודה. כבר עברתי הרבה גרידות בשבוע הזה בלי הסיוט הזה, אז גם הפעם הרופא המנתח יסתדר". ואכן זה מה שהיה. אפילו לא אפשרתי לה לבדוק אותי ואגינלית. אמרתי לה שיש לי ממש טראומה מאז הפעם הקודמת ושאני מוכנה לחתום לה על מה שהיא רוצה, רק שתעזוב אותי.

לפעמים אני חושבת מה הקטע שלי, למה אני ממשיכה עם זה. עינוי שכזה- פיזי ונפשי. טוב, נכון לעכשיו אנחנו בהפסקה ובעלי מוכן לאחר תחנונים שלי ובכי מר לנסות עוד פעם אחת, אבל הוא ממש מתעקש שאחרון ודי, כי הוא כבר לא יכול יותר (להזכירן- 2 ילדים ו-7 הפלות).
אוי. יאללה, צריכה להתארגן לעבודה. תודה לאל על זה.

 

[אמא לומדת2]

אואה באמת זה נשמע נורא

לי היו כאבי מחזור קשים ביחס למה שאני רגילה (במחזור אין לי כאבים) אבל מה שאת מתארת...................
מנחם אותי לקרוא את הדעה שלכן על למנריות.
כשהכניסו לי והעזתי לציץ, נתנו לי את ההרגשה שאני סתם מפונקת, ולא הסכימו לבעלי להתקרב אפילו...

מה שעשה את זה קשה בהרבה!!
כל כך פחדתי לצייץ

אוף
שמחה שכל זה מאחורי