גרושין

[כלבים וחתולים 10]

גרושין

אני כותבת כי אני חייבת לפרוק.. אני שונאת את בעלי ואולי גם קצת פוחדת ממנו, יש לנו תינוק מקסים בן חודשיים ואני ממש ממש ממש ממש אומללה בזוגיות, אך חוששת להתגרש.... השבוע יש לנו יום נישואים...

 

[אייבורי]

מזל טוב

ושתשתדלי לא לרצוח אותו

 

[עצובהאבלאופטימית]

כואב לשמוע

האם השנאה/הכאב/הפחד החלו לפני הלידה או אחריהן? האם יש קשר ללידת התינוק/להורמונים? או שזה היה דפוס ההתנהלות שלכם גם לפני כן? שבי עם עצמך ותנסי לברר את כל הדברים האלה, לא ממקום שמערב רק רגש, אלא ממקום שכלתני, של הראש. תגיעי למסקנות הרבה יותר בקלות.

 

[גארוטה]

יותר מטרידה

העובדה שאת פוחדת ממנו מאשר השנאה שלך כלפיו שהיא לא בהכרח עובדה אלא אולי רק מצבור של כעסים מתקופת ההריון ואחריו ושינויים הורמונליים שאת חווה כרגע בנוסף לעייפות גדולה. יכולה להסביר למה את פוחדת ממנו?

 

[כלבים וחתולים 10]

אז ככה..

בעלי מתעצבן מהר מאוד ואם משהו לא נראה לו הוא פשוט לא מקשיב אלא יש רחותך ולא נותן לדבר, הוא שקוע בעולמו ועוד ועוד.. אני לא חושבת שיש השפעה של הורמונים, יש פה מקרה של בעל שפשוט עושה מה שבא לו ואיך שבא לו ולא ממש שם לב שהוא גר עם עוד אנשים. נכון.. בהתחלה הוא עזר עם התינוק ואמור להשאר עימו בבית אחרי שאחזור לעבודה כי הוא עובד מהבית.. אבל אני בטוחה שהוא יתייאש. הפחד ממנו הוא גם הפחד שאם נתגרש הוא יעשה לי את המווווווווווווווווווותתתת. נכון, שיש מצבור של כעסים, אבל הוא לא עושה דבר על מנת להקל או להפחית את הכעסים. בקיצור באסה

 

[גארוטה]

אז אם זו לא

השפעה של הורמונים שאת בהחלטיות מבטלת אז אולי זו הראיה שלך רק את חצי הכוס הריקה. הוא עוזר עם התינוק - את מתייחסת בביטול, הוא מוכן לטפל בו בזמן שהוא עובד מהבית - את מראש בטוחה שיתייאש. אולי לפני שאת אצה רצה להתגרש כדאי שתחשבו ביחד איך אתם משנים את סגנון הדיבור ביניכם לכזה שנותן לכל אחד מכם מקום לדבר ולשני להקשיב, לכזה שלא מתלהם, לשיחה באוירה נעימה שאין בה האשמות הדדיות ובמקום יש בה רצון ומאמץ שווה למצא את הדרך שתתאים לשניכם.

 

[מקיאטו שלו]

אם את פוחדת ממנו תקומי ותלכי.

ככה, עם הילדה על הידיים.