גרושים רווקים
לפני שנה, באמצע יום עבודה...
תוך שאני עובדת על רשימת המטלות שלי...שיחת טלפון!
דעתי הוסחה ולא שמתי לב לזיהוי המתקשר.
קול בכי קורע לב, מעבר לקו.
עזבתי הכל ויצאתי מהמשרד לחלל חדר המדרגות,
הרגשתי שזו שיחה שדורשת פרטיות.
ואז הבנתי...מי זו שבוכה שם.
"אנחנו מתגרשים"------בקושי רב נאמר.
לא שוחחנו שנתיים, מבלי לומר "היי" או "מה קורה", ישר "אנחנו מתגרשים".
כאילו ביקשה ליפול לתוך ידיי.
כל הזמן ששוחחנו, כל הרגעים שליוויתי אותה,
סימני שאלה ענקיים הסתובבו בראשי.
מה הסיפור? אין ילדים משותפים, אין רכוש משותף..
שלום, שלום ואל תבוא לי בחלום.
כמו פרידה מחבר שיצאת איתו וגרתם יחד, לא?
התהליך היה ארוך יחסית,
מסתבר שיש על מה לריב גם כשאין כלום.
ראיתי מולי, אישה צעירה, אוספת את שבריה לאט לאט...אבל בנחישות.
מידי פעם נשאבת לגעגוע שנבע מתוך רצון למקום המוכר,, גם אם לא היתה מאושרת.
המשפט ששמעה מהסביבה: "זה כמו פרידה, שטויות!"
לא ממש עודד אותה, ההיפך...תיסכל אותה שלא מבינים אותה.
ככל שעקבתי אחריה במהלך השנה, הבחנתי שלמעשה היא עוברת את אותם שלבים..
ללא יוצא מן הכלל.
היום כשאני מביטה בה ואני רואה את ההתפתחות, את ההשלמה, הלחיים הסמוקות והרצון לטרוף את החיים.
אני מבינה.......
התהליך הזה של בניית בית משותף, טקס הנישואין...
יש בו משהו שמחבר לגוף אחד..מתערבב.
אולי זה ההבדל בין HOME ל HOUSE ..
לפני שנה, באמצע יום עבודה...
תוך שאני עובדת על רשימת המטלות שלי...שיחת טלפון!
דעתי הוסחה ולא שמתי לב לזיהוי המתקשר.
קול בכי קורע לב, מעבר לקו.
עזבתי הכל ויצאתי מהמשרד לחלל חדר המדרגות,
הרגשתי שזו שיחה שדורשת פרטיות.
ואז הבנתי...מי זו שבוכה שם.
"אנחנו מתגרשים"------בקושי רב נאמר.
לא שוחחנו שנתיים, מבלי לומר "היי" או "מה קורה", ישר "אנחנו מתגרשים".
כאילו ביקשה ליפול לתוך ידיי.
כל הזמן ששוחחנו, כל הרגעים שליוויתי אותה,
סימני שאלה ענקיים הסתובבו בראשי.
מה הסיפור? אין ילדים משותפים, אין רכוש משותף..
שלום, שלום ואל תבוא לי בחלום.
כמו פרידה מחבר שיצאת איתו וגרתם יחד, לא?
התהליך היה ארוך יחסית,
מסתבר שיש על מה לריב גם כשאין כלום.
ראיתי מולי, אישה צעירה, אוספת את שבריה לאט לאט...אבל בנחישות.
מידי פעם נשאבת לגעגוע שנבע מתוך רצון למקום המוכר,, גם אם לא היתה מאושרת.
המשפט ששמעה מהסביבה: "זה כמו פרידה, שטויות!"
לא ממש עודד אותה, ההיפך...תיסכל אותה שלא מבינים אותה.
ככל שעקבתי אחריה במהלך השנה, הבחנתי שלמעשה היא עוברת את אותם שלבים..
ללא יוצא מן הכלל.
היום כשאני מביטה בה ואני רואה את ההתפתחות, את ההשלמה, הלחיים הסמוקות והרצון לטרוף את החיים.
אני מבינה.......
התהליך הזה של בניית בית משותף, טקס הנישואין...
יש בו משהו שמחבר לגוף אחד..מתערבב.
אולי זה ההבדל בין HOME ל HOUSE ..
