ולגופו של עניין... א.ברוכה הבאה... ב.לכל אחד הפז"מ הוא אינדיבידואלי....יש כאלה(כמוני)שלא היו עצובים ולא כאב להם...יש כאלה שעדיין סובלים עד היום גם אחרי תקופה ארוכה משלך... אין ספק שהזמן יעשה את שלו...היי חזקה ותני לעצמך להתבטא...העסיקי עצמך בדברים אהובים ובילדייך...זה יעבור בסוף-זה בטוח! בהצלחה...
תראי זה הכל אינדיבידואלי, והרבה שאלה של אייזו "עבודה" את עושה עם עצמך, והזמן עושה את שלו, והחיים חזקים ומגלגלים אותך איתם, לי באופן אישי לקח כ-שנה להתגבר על התחושות אותן את מתארת, אז קחי לך את הזמן תהני מהילדים, הכל יסתדר בהמשך....בהצלחה.
לגבי הכאב? זה באמת תלוי בך. בגרושים שלי לא חוויתי שום כאב, בפרידה אחרת שהיתה לי אחרי חוויתי המון כאב... הכל תלוי כמה זה באמת אובדן, וכמה עשית כדי לנסות למנוע את זה. הצעתי לך, תמשיכי את החיים, אל תסתכלי אחורה יותר מדי (קל להגיד..). ותצטרפי אלינו למפגשים, עושים פה כיף
כל אחד מתמודד עם הכאב בדרך אחרת, לי לקח שנה לקחת את עצמי בידיים ולהתמודד עם הלבד, עם גידול הילדים ועם החיים. אמנם הסטאטוס שלי שונה, אבל אני מאמינה שזה עניין של בחירה, אם תבחרי לחיות יום יום בעצב, ולחשוב על ה"אין" זה לא יפתור לך שום דבר, ורק יכניס אותך ללופ שקשה יותר לצאת ממנו. שיהיה בהצלחה,
מה קרה משהוא מת ? איזה אובדן ? סביר להניח שהיו לך חיים לא טובים...אז מה איבדת פה ? להיפך עכשיו תתחילי לחיות תכירי אנשים חדשים...תנקי את הראש ותכירי מישהוא חדש....לשבת ולבכות על מר גורלך רק יעשה לך רע....תחשבי חיובי הכל יהיה חיובי תחשבי שלילי הכל יהיה רע...הכאב יפסק כשתעשי סוויץ' בראש......צר לי שאני בוטה קצת אבל את צריכה ניעור ולא רחמים...הלו החיים ממשיכים......