Deathatred
New member
גרוע יותר בלי גדר
גרוע יותר בלי גדר יום שני, 5 ביולי 2004, 2:50 מאת: אלכסנדר יעקובסון הארץ אלכסנדר יעקובסון מזכיר כי למרות כל העוול שהגדר גורמת - היא הפיכה וזמנית, שלא כמו מותו של אדםראיתי תמונה קשה בעיתון - זוג ישראלים מבוגרים נמלטים מגז מדמיע בהפגנה נגד הגדר בא-ראם. אני מכיר ומוקיר אותם. לא פעם השתתפנו יחד בהפגנות נגד הכיבוש ובעד זכויות האדם. אבל היום אני לא אתם, לגמרי לא. ולא רק בגלל התמונות של יאסר ערפאת, והגרזינים והפטישים שנועדו להריסת הגדר, שנשאו חלק מהמפגינים. אני לא אתם במובן יסודי יותר: אני רוצה שהגדר תיבנה. כששוטר פלסטיני מבית לחם מגיע לרחוב שליד ביתי ומפוצץ אוטובוס מלא נוסעים, אני רוצה שתוקם גדר בין ביתי לבית לחם. אמת, אי אפשר למצוא מיקום טוב לגדר כזאת. כל קו שיועבר בין בית לחם לביתי הוא קו מלאכותי שיקשה על אנשים רבים. אולם אני עומד על כך, שגם חיי אדם הם חלק מזכויות האדם. גם חייהם של ישראלים. גם לי יש ביקורת על תוואי הגדר באזורים שונים. אבל באזור ירושלים מוכרחים לבחור באחת משלוש האפשרויות הגרועות הבאות: אפשר לבנות גדר בין מזרח ירושלים לבין הגדה המערבית; אפשר לבנות גדר בתוך ירושלים, בין השכונות היהודיות לערביות, ואפשר לא לבנות גדר. גדר בין מזרח העיר לבין הגדה היא גדר גרועה מפני שאין כאן שום "גבול טבעי": זהו אזור עירוני וסוב-אורבני רצוף, שכל גבול בתוכו ייצור שיבושים והפרעות קשות. גדר בתוך העיר - זה מה שיקרה לבסוף. אולם חלוקה פיסית חד-צדדית של העיר היא קשה ביותר. מובן, שצעד זה הוא, היום לפחות, בלתי אפשרי מבחינה פוליטית. גם אם הוא היה אפשרי - הוא היה גורם לתושבי מזרח העיר לאבד את כל מקורות הפרנסה שלהם במערב ירושלים. נותרה האפשרות לא לבנות גדר - כלומר, לא להציב שום מכשול בדרכם של הרוצחים. יש הסבורים, שזהו הפתרון המוסרי וההומני. בעיני, אין זה הומני יותר מלחתום על גזר דין מוות למספר לא ידוע, אך גדול, של בני אדם חפים מפשע. ברור, שאם הגדר תיבנה באזורים אחרים ורק באזור ירושלים לא - יהיו תושבי העיר מטרה למסע פיגועים מרוכז. משום כך אין מנוס היום מלתמוך בבניית גדר בין מזרח העיר לבין הגדה. התוואי המתוכנן צפוי להשתנות באופן משמעותי בעקבות פסיקת בג"ץ, וחלק מהבעיות ההומניטריות ייפתרו. אבל אל לאיש להשלות את עצמו: לגדר כזאת יהיה בכל מקרה, גם לאחר שיוכנסו בה תיקונים, מחיר הומניטרי כבד. רק שלאי-בנייתה יהיה מחיר הומניטרי כבד יותר. הארגונים הפלסטינים, כולל קבוצות בפתח, הקימו במהלך העימות הנוכחי בית חרושת לרצח. תוצרתו הציפה את רחובותינו, מאות נהרגו ואלפים נפצעו. קטעי הגדר שכבר נבנו ופעולות צבאיות מוצלחות משבשים באחרונה את פעילותו התקינה של בית החרושת הזה (שיבוש, שבגינו זכינו לגינויים חריפים), אך אין לדעת מה יילד יום. פרסומתמי שדואג לדמותה המוסרית של החברה הישראלית צריך לחשוב, איזו דמות היתה לנו אילו היו מאפשרים למסע הרצח הזה להמשיך ולגבור. שום כוח בעולם לא היה מסוגל אז למנוע מעשי לינץ' בערבים בפתחי אוטובוסים, קניונים ומסעדות. בעיני, זו תעודת כבוד לחברה הישראלית, שעד עכשיו לא היו כמעט דברים כאלה. רבות שמענו, מאנשים רגישים בארץ ובעולם, עד כמה הגדר, או החומה, היא דוחה ומכוערת. אכן, היא מכוערת. אבל גם אוטובוס מתפוצץ ואנשים נשרפים אינם מראה יפה. עקרון חלוקת הארץ מוסכם היום על מרבית הציבור. הגדר קובעת שיהיה גבול, אולם את מיקומו הסופי אין היא יכולה לקבוע. אשר לירושלים - פעם האמנתי שתהיה כאן פשרה בלא חלוקה; היום אני מאמין בחלוקה פיסית בלא פשרות. החומה הנבנית היום תזוז בעתיד ממקומה ותחלק את העיר, החומה היא זמנית והפיכה. רק מותו של אדם הוא בלתי הפיך. ד"ר יעקובסון הוא מרצה להיסטוריה באוניברסיטה העברית
גרוע יותר בלי גדר יום שני, 5 ביולי 2004, 2:50 מאת: אלכסנדר יעקובסון הארץ אלכסנדר יעקובסון מזכיר כי למרות כל העוול שהגדר גורמת - היא הפיכה וזמנית, שלא כמו מותו של אדםראיתי תמונה קשה בעיתון - זוג ישראלים מבוגרים נמלטים מגז מדמיע בהפגנה נגד הגדר בא-ראם. אני מכיר ומוקיר אותם. לא פעם השתתפנו יחד בהפגנות נגד הכיבוש ובעד זכויות האדם. אבל היום אני לא אתם, לגמרי לא. ולא רק בגלל התמונות של יאסר ערפאת, והגרזינים והפטישים שנועדו להריסת הגדר, שנשאו חלק מהמפגינים. אני לא אתם במובן יסודי יותר: אני רוצה שהגדר תיבנה. כששוטר פלסטיני מבית לחם מגיע לרחוב שליד ביתי ומפוצץ אוטובוס מלא נוסעים, אני רוצה שתוקם גדר בין ביתי לבית לחם. אמת, אי אפשר למצוא מיקום טוב לגדר כזאת. כל קו שיועבר בין בית לחם לביתי הוא קו מלאכותי שיקשה על אנשים רבים. אולם אני עומד על כך, שגם חיי אדם הם חלק מזכויות האדם. גם חייהם של ישראלים. גם לי יש ביקורת על תוואי הגדר באזורים שונים. אבל באזור ירושלים מוכרחים לבחור באחת משלוש האפשרויות הגרועות הבאות: אפשר לבנות גדר בין מזרח ירושלים לבין הגדה המערבית; אפשר לבנות גדר בתוך ירושלים, בין השכונות היהודיות לערביות, ואפשר לא לבנות גדר. גדר בין מזרח העיר לבין הגדה היא גדר גרועה מפני שאין כאן שום "גבול טבעי": זהו אזור עירוני וסוב-אורבני רצוף, שכל גבול בתוכו ייצור שיבושים והפרעות קשות. גדר בתוך העיר - זה מה שיקרה לבסוף. אולם חלוקה פיסית חד-צדדית של העיר היא קשה ביותר. מובן, שצעד זה הוא, היום לפחות, בלתי אפשרי מבחינה פוליטית. גם אם הוא היה אפשרי - הוא היה גורם לתושבי מזרח העיר לאבד את כל מקורות הפרנסה שלהם במערב ירושלים. נותרה האפשרות לא לבנות גדר - כלומר, לא להציב שום מכשול בדרכם של הרוצחים. יש הסבורים, שזהו הפתרון המוסרי וההומני. בעיני, אין זה הומני יותר מלחתום על גזר דין מוות למספר לא ידוע, אך גדול, של בני אדם חפים מפשע. ברור, שאם הגדר תיבנה באזורים אחרים ורק באזור ירושלים לא - יהיו תושבי העיר מטרה למסע פיגועים מרוכז. משום כך אין מנוס היום מלתמוך בבניית גדר בין מזרח העיר לבין הגדה. התוואי המתוכנן צפוי להשתנות באופן משמעותי בעקבות פסיקת בג"ץ, וחלק מהבעיות ההומניטריות ייפתרו. אבל אל לאיש להשלות את עצמו: לגדר כזאת יהיה בכל מקרה, גם לאחר שיוכנסו בה תיקונים, מחיר הומניטרי כבד. רק שלאי-בנייתה יהיה מחיר הומניטרי כבד יותר. הארגונים הפלסטינים, כולל קבוצות בפתח, הקימו במהלך העימות הנוכחי בית חרושת לרצח. תוצרתו הציפה את רחובותינו, מאות נהרגו ואלפים נפצעו. קטעי הגדר שכבר נבנו ופעולות צבאיות מוצלחות משבשים באחרונה את פעילותו התקינה של בית החרושת הזה (שיבוש, שבגינו זכינו לגינויים חריפים), אך אין לדעת מה יילד יום. פרסומתמי שדואג לדמותה המוסרית של החברה הישראלית צריך לחשוב, איזו דמות היתה לנו אילו היו מאפשרים למסע הרצח הזה להמשיך ולגבור. שום כוח בעולם לא היה מסוגל אז למנוע מעשי לינץ' בערבים בפתחי אוטובוסים, קניונים ומסעדות. בעיני, זו תעודת כבוד לחברה הישראלית, שעד עכשיו לא היו כמעט דברים כאלה. רבות שמענו, מאנשים רגישים בארץ ובעולם, עד כמה הגדר, או החומה, היא דוחה ומכוערת. אכן, היא מכוערת. אבל גם אוטובוס מתפוצץ ואנשים נשרפים אינם מראה יפה. עקרון חלוקת הארץ מוסכם היום על מרבית הציבור. הגדר קובעת שיהיה גבול, אולם את מיקומו הסופי אין היא יכולה לקבוע. אשר לירושלים - פעם האמנתי שתהיה כאן פשרה בלא חלוקה; היום אני מאמין בחלוקה פיסית בלא פשרות. החומה הנבנית היום תזוז בעתיד ממקומה ותחלק את העיר, החומה היא זמנית והפיכה. רק מותו של אדם הוא בלתי הפיך. ד"ר יעקובסון הוא מרצה להיסטוריה באוניברסיטה העברית