גרא..

[משהי17]

גרא..

זאת שוב אני.. נמאס לי כבר אני לא יודעת מה לעשות!! דבר ראשון לא הלכתי ליועצת כבר חודש.מצד אחד מפריע לי עצם המחשבה שהיא לא שואלת למה אני לא מגיעה (למרות שאני לא יענה לה) הרגשה כזאת שאני לא מענינית אותה...אני לפעמים גם מבינה אותה כי רוב השיחות היה דממה ורק היא דברה.. דבר שני אני פשוט לבדדדדד אף אחד לא יודע עלי כלום.בד"כ נהוג אצלינו (במגזר שלי) שאחרי י"ב לומדים מקצוע.לי אין כח ללימודים.הספיק לי 12 שנה די והותר (אני לא טיפוס שאוהב ללמוד ואני גם גרועה בזה..)הבעיה היא שאין לי מושג מה אני הולכת לעשות שנה הבאה.. וזה מלחיץ אותי פחד. כי לעבוד אין לי כח וגם אף אחד לא ירצה לקבל אחת כמוני... אני יודעת שלהיות בבית בלי לעבוד זה גרוע.אך אני במצב כזה שמפחדת לצאת לעבוד ולא רוצה ללמוד.... מקווה שהייתי ברורה ...

 

[גרא.]

משהי17,מבין ומודע לתחושה הלא נוחה שלך עם

היועצת.לאו דווקא בגלל שהיא לא מתענינת בך אלא משום שכך היא רגילה לעבוד,ואת צריכה להתאים את הצמך לסגנון שלך.אבל כנראה לא כל כך הולך,וחבל.כשאת כותבת במגזר שלי,הכוונה למגזר הדתי (כפה סרוגה) או החרדי.כיוון שבמגזר הדתי את כמובן יכולה לצאת לשירות לאומי,מטלה לא קלה כלל וכלל אבל כזו שתאפשר לך לנוח משנות הלמידה הארוכות מהגן ועד לסוף י"ב.לנוח ולחשוב עם עצמך מה את רוצה להיות כשתהיי גדולה.

 

[משהי17]

גרא..

אני משתייכת לצבור החרדי.ולכן גם לא שייך לעבוד בכל מקום.ויש המון הגבלות.וחצמזה מה אני רוצה להיות כשאהיה גדולה?.שאלה קשה..אין לי משהו מיוחד שאני שואפת אליו... אפילו להתחתן .אני לא רואה את עצמי אפילו עוד 10 שנים..

 

[גרא.]

משהי17,בכדי להחליט מה תהיי כשתהיי גדולה,

לא מספיק לסיים י"ב כתות,מאחר ותהליך ההתבגרות ממשיך והולך.ומה שעוזר למצוא כיוון זה גם התחושה שתהיה כשתרגישי שאת יותר בוגרת,יותר מכירה ומתנסית אם אפשר בכל מיני מצבי חיים,במציאות המשתנה שלך.וזה ללא לחץ להספיק משהוא,אלא אם כן המשפחה תחלי למצוא לך שידך.יחד עם זה,השארות בבית הורייך,ללא מעש כלשהוא,ללא כיוון ומשמעות בחיים,תחסום בפנייך כל התפתחות אישית.לכן יהיה מאד טוב עבורך כן למצוא איזה שהיא התנדבות (לא שירות לאומי המקובל על ידי הדתיות הלאומיות).זה יכול וגם מותר להיות למשל בבית חולים,אולי בגני ילדים וכדומה.מצ"ב אתר התנדבות יחודי כנראה למגזר שלך.