יקירי, יחסים טובים מושתתים על אמון
ולא על שקט יחסי. אתה בעצמך אמרת שהיא יודעת מי ומה אתה, ואפילו מוכנה להשאיר לך את הבית לשבת. ואף הגדלת לכתוב, היא מכבדת אותי ואני אותה. אתה באמת מכבד אותה? או שאתה פשוט מוכן לסבול את התנאים שלה כי אתה מקבל מגורים בחינם. אני יודע שזה קצת בוטה מה שכתבתי עכשיו, אבל אני מצטער מאוד, זה מה שעולה מדבריך. אתה מבין שהיא חיה על פי קודים מסויימים, אתה אפילו מכיר אותם כך שזה לא מאוד קשה לך לקיים אותם. כבוד, זה גם ובעיקר כשהיא לא יודעת. בקשר ללהכשיר את זה זה כבר יותר בעייתי, תתחיל מזה שלא תעשה את זה יותר. תלוי בכמה כלים מדובר, וכדאי לברר אצל גורם שלישי איך והאם אפשר להכשיר את הכלים האלה. (אני מניח שלא יהיה לך כ"כ נוח להגיד היי הכלים האלה טרפים אל תאכלו מהם, ובטח לא כדאי להגיד שכבר אכלו טרף, מזה שום דבר טוב לא יצא, עדיף שלא ידעו. אם אפשר להכשיר, תעשה את זה בשקט. ואם אי אפשר להכשיר, תפתור את זה יפה באיזה חבר שבא אליך ועשה את זה ופתאום שמת לב. (האמת שאולי הכי נכון להודות באמת, אבל זה בטח קשה מאוד, ואולי בעקבות זה יישבר האמון כלפי חוץ(כלפי פנים כבר שברת אותו) ולכן אולי עדיף לתקן בלי שידעו) ובקשר לזה שכולם בטוחים שתחזור יום אחד. זה פשוט. הרבה דתל"שים שאני מכיר, הסביבה שלהם באמת בטוחה בזה, וגם אצלי החברים והשותפים וכולם, בטוחים שזה בגלל שאני עדיין צעיר ואני רק רוצה להנות וזה. אני יודע שזה קשקוש. יש קטע כזה. רונית שחר אומרת ב"שלום לתמימות" "חשבתי לעצמי/ שבטח גם הם לא משוכנעים/ שזאת האמת ושכל זה נכון/ ה ם ר ו צ י ם מ מ נ י ב ט ח ו ן " יש בזה משהו.