זאת עם הכנפיים
New member
געגוע
שלום לכולכם, אני חדשה בפורום, שני, בת 17. חבר שלי התגייס ביום חמישי האחרון... הוא הבנאדם היחידי בעולם שאני מרגישה שבאמת אוהב אותי ואכפת לו ממני... עכשיו כשהוא לא כאן, ואין לנו דרך אחרת ליצור קשר אחד עם השני כי אסור לו... רק פעם בשבוע... עברו עלי 5 ימים קשים... עכשיו אני יודעת שבמצב כזה צריך להיות מוקף בחברים, הבעיה האי שעכשיו חופש גדול, וכל אחד דואג לתחת של עצמו... שלא ישתעמם... אנשים שיכולים להעביר לי את ההרגשה נמצאים בצבא... ובקושי ונשאר מישהו שפנוי עכשיו ובאמת אכפת לו ממני... אז האופציה של להיות עם חברים הרבה די לא יכולה להתקיים כל יום... ועדיין נותר לי המון חלל פנוי... תכננתי בחלל הפנוי הזה לעשות הרבה דברים, ללמוד לתיאוריה, ולפסיכומטרי, ולהקדיש זמן לעצמי... לקרוא יותר (אני נורא אוהבת לקרוא) לעשות ספורט וכאלה... הבעיה היא... שאני מרגישה חלשה מדי כדי לעשות את הכל... השעמום הפך אותי בין היתר להיפוכונדרית...ואין לי תיאבון...וזה מגביר את החולשה הפיסית... העניין הזה גם גרם לי לבחון מחדש את החברים שלי... וגיליתי שאין אפשר לסמוך על הרבה אנשים בעולם הזה... החיים העניקו לי אהבה כזאת גדולה... רק חבל שהם לא העניקו לי חברים אמיתיים... אנשים שאכפת להם ממני... שאוהבים ומוכנים גם לתמוך בי כשנאי מרגישה רע... ולא כפויי טובה... מתי זה ייפסק?! מה לעשות?!
תודה על הקריאה... שני
שלום לכולכם, אני חדשה בפורום, שני, בת 17. חבר שלי התגייס ביום חמישי האחרון... הוא הבנאדם היחידי בעולם שאני מרגישה שבאמת אוהב אותי ואכפת לו ממני... עכשיו כשהוא לא כאן, ואין לנו דרך אחרת ליצור קשר אחד עם השני כי אסור לו... רק פעם בשבוע... עברו עלי 5 ימים קשים... עכשיו אני יודעת שבמצב כזה צריך להיות מוקף בחברים, הבעיה האי שעכשיו חופש גדול, וכל אחד דואג לתחת של עצמו... שלא ישתעמם... אנשים שיכולים להעביר לי את ההרגשה נמצאים בצבא... ובקושי ונשאר מישהו שפנוי עכשיו ובאמת אכפת לו ממני... אז האופציה של להיות עם חברים הרבה די לא יכולה להתקיים כל יום... ועדיין נותר לי המון חלל פנוי... תכננתי בחלל הפנוי הזה לעשות הרבה דברים, ללמוד לתיאוריה, ולפסיכומטרי, ולהקדיש זמן לעצמי... לקרוא יותר (אני נורא אוהבת לקרוא) לעשות ספורט וכאלה... הבעיה היא... שאני מרגישה חלשה מדי כדי לעשות את הכל... השעמום הפך אותי בין היתר להיפוכונדרית...ואין לי תיאבון...וזה מגביר את החולשה הפיסית... העניין הזה גם גרם לי לבחון מחדש את החברים שלי... וגיליתי שאין אפשר לסמוך על הרבה אנשים בעולם הזה... החיים העניקו לי אהבה כזאת גדולה... רק חבל שהם לא העניקו לי חברים אמיתיים... אנשים שאכפת להם ממני... שאוהבים ומוכנים גם לתמוך בי כשנאי מרגישה רע... ולא כפויי טובה... מתי זה ייפסק?! מה לעשות?!