געגוע

[זאת עם הכנפיים]

געגוע

שלום לכולכם, אני חדשה בפורום, שני, בת 17. חבר שלי התגייס ביום חמישי האחרון... הוא הבנאדם היחידי בעולם שאני מרגישה שבאמת אוהב אותי ואכפת לו ממני... עכשיו כשהוא לא כאן, ואין לנו דרך אחרת ליצור קשר אחד עם השני כי אסור לו... רק פעם בשבוע... עברו עלי 5 ימים קשים... עכשיו אני יודעת שבמצב כזה צריך להיות מוקף בחברים, הבעיה האי שעכשיו חופש גדול, וכל אחד דואג לתחת של עצמו... שלא ישתעמם... אנשים שיכולים להעביר לי את ההרגשה נמצאים בצבא... ובקושי ונשאר מישהו שפנוי עכשיו ובאמת אכפת לו ממני... אז האופציה של להיות עם חברים הרבה די לא יכולה להתקיים כל יום... ועדיין נותר לי המון חלל פנוי... תכננתי בחלל הפנוי הזה לעשות הרבה דברים, ללמוד לתיאוריה, ולפסיכומטרי, ולהקדיש זמן לעצמי... לקרוא יותר (אני נורא אוהבת לקרוא) לעשות ספורט וכאלה... הבעיה היא... שאני מרגישה חלשה מדי כדי לעשות את הכל... השעמום הפך אותי בין היתר להיפוכונדרית...ואין לי תיאבון...וזה מגביר את החולשה הפיסית... העניין הזה גם גרם לי לבחון מחדש את החברים שלי... וגיליתי שאין אפשר לסמוך על הרבה אנשים בעולם הזה... החיים העניקו לי אהבה כזאת גדולה... רק חבל שהם לא העניקו לי חברים אמיתיים... אנשים שאכפת להם ממני... שאוהבים ומוכנים גם לתמוך בי כשנאי מרגישה רע... ולא כפויי טובה... מתי זה ייפסק?! מה לעשות?!

תודה על הקריאה... שני

 

[מוגג]

הגעת למקום הנכון

כאן תמיד תמצאי אוזן קשבת ומקום לשבת. ברוך בואך. עוד מעט יבואו המנהלות ויכינו לך משהו לאכול. בינתיים שתי משהו.

 

[מורגיין]

אני מכירה את ההרגשה...

באופן כללי בעיקר בחופש קל מאוד לשקוע בדכדוך ודיכאון, אין שום דבר על הראש וכשיש זה רגשות שמדכדכים עוד יותר כמו געגועים... לאט לאט את מתחילה לישון יותר, להתפדלא יותר, להתבאס יותר ויותר, לזוז פחות ופחות. מה שאת צריכה עכשו זה: מסגרת מסודרת (והיתרון בחופש הוא שיש לך הזדמנות למסגרת שתהני לעשות). פעילות מחוץ לבית (כי בבית קל מאוד להרדם מול הספר\ לבהות עוד קצת בטלויזיה). אני לא יודעת מה המצב הכלכלי שלך ומצב החברות שלך, אבל צאי מהבית, שני מסגרת. קחי טיול מאורגן (ככה גם יהיו אנשים מסביבך וגם תכירי אנשים חדשים ותהיה לך מסגרת טיול מסודרת ולו"ז) לאנשהוא. סעי לSUMMER SCHOOL. יש מסעות ארוכים וטיולים של החברה להגנת הטבע כמה ימים כולל אתגריים ברחבי הארץ. וגם סתם: תתחילי להתאמן בחדר כושר, לשחק טניס, להתנדב במתנ"ס, לשחות. רצוי משהו שתוכלי או לעשות עם עוד אנשים (חברות) או אם לא אז לפחות להכיר שם אנשים. תמצאי עבודה...! גם כסף, גם אנשים, גם יציאה מהבית! בקיצור שתי עיצות עיקריות: 1. צאי מהבית (!!!) לתוך משהו שיתן לך תעסוקה קבועה ומתמשכת, ויעניק לך סיבה לקום, לשמור על מסגרת, ולהזיז את התחת. 2. צאי למקום ולפעילות מרובת משתתפים, זה לא נשמע לי כמו הזמן למסעות אישיים לגילוי עצמי, זה הזמן לעשות דברים עם עוד אנשים ו\או להתחיל חברויות חדשות, בעבודה, בטיול, בספורט...

 

[יסמין43]

קודם כל - לא לקטר!!!

יש לך אהבה יפה - נהדר! זה הרבה יותר ממה שיש להרבה אנשים אחרים. נוסף על כך, הוא לא גמר איתך, הוא לא נשלח לעשרים שנה מאסר, הוא בסך הכל נמצא בצבא ובמשך זמן-מה הפגישות יהיו תכופות פחות. לא כל-כך נעים, אבל ממש-ממש לא נורא! לא מצדיק קיטורים. נכון שעצם השינוי מצריך התמודדות. גם כשהבן שלי יצא לחופשה מבית-הספר, הוא נזקק לכמה ימים טובים כדי לארגן לעצמו מחדש את החיים: מתי קמים בבוקר, מה עושים במשך היום וכולי. אז את צריכה להתארגן מחדש, אבל אם לא תיבהלי מזה - תצליחי. אשר לאנשים אחרים - או-קי, אז אולי קצת הזנחת קשרים אחרים ועכשיו זה חסר לך, אולי גם הם בצבא, הכל טוב ויפה. זה עוד לא מצדיק להגיד על אנשים שהם לא חברים אמיתיים ושלא אכפת להם ממך ושהם כפויי טובה. בחייך! אז אם זה רק אפשרי, תנסי לבנות מחדש את הקשרים האלה, או קשרים אחרים. זה ייקח זמן, זה ידרוש מאמץ, אבל אין סיבה שלא תצליחי. בקיצור, עם כל ההבנה, אלה צרות של עשירים (לא בכסף, אבל באהבה).

 

[מיטללל]

לדעתי מותר לקטר.. בפרופורציה

החבר שלה רק עכשיו התגייס. היא נורא מתגעגעת ועדיין לא הספיקה להתרגל למצב החדש. אני חושבת שבין השאר החברים הקרובים שלנו קיימים כדי לשמוע את הקיטורים שלנו ולנחם אותנו שצריך. כל עוד היא לא מקטרת, בוכה ומקשה על החבר שלה, לדעתי זה בסדר. השאלה היא מה את מצפה מהחברים שלך. איך את מגדירה תמיכה? (האם את רוצה רק "לבכות" להם? או מוכנה לצאת? לנסות לנהות?) חוץ מזה את צריכה לזכור, שזו תקופה נורא לחוצה ועמוסה. גם רק הלימודים הסתיימו וכולם רוצים להנות. מצד שני האנשים מתחילים להתגייס.. אז רוצים להספיק כמה שיותר, עם כמה שיותר. זה לא נוגד את זה שאת מצפה מהחברים שלך לתמוך בך. אבל תלמדי לבקש מהחברים שלך מה שאת צריכה. במילים. לפני שהחבר שלך התגייס, שמרת איתם על קשר? או התרחקת מרובם ובילית את רוב זמנך איתו? כמו שיסמין אמרה, אפשר וצריך לבנות מחדש את הקשרים האלו. חוץ מזה, את צריכה להיות חזקה, לעשות דברים שאת אוהבת.. תסמכי על האהבה שיש לך ולחבר שלך, ויהיה בסדר...

 

[אושר מ]

הממ

בולטת פה הנטיה של כל אחד לראות רק את הצד שלו. את חושבת שהחברים שלך לא אמיתיים? אולי זה מה שהם חושבים עליך? אחרי שבטח היית כל הזמן עם החבר. אולי הם אומרים למה היא לא מתקשרת לפעמים וכו', אז למה שנתקשר אליה? במקום לבכות על זה שהם לא אמיתיים, תהפכי אותם לכאלה... זה כמובן אם הם עדיין ירצו להיות עם מישהי שלא משקיעה בהם שניה ואח"כ קוראת להם כפויי טובה...