געגוע

[מתגעגעתLV]

זה בסדר

גם אני צוחקת.
צוחקת ובוכה וחושבת ומתרגשת הכל ביחד הרי הכל חלק מהחיים וגם מהזכרון

 

[timiהאחת]

קראתי ובכיתי

לבעלי גילו סרטן נדיר שאין תרופה לסוג הגידול הזה ותוך 8 חודשיים הוא נפטר, אני כל כך מתגעגעת אליו הוא היה אדם טוב לב אין דברים כאלה.
הגעגוע...הזה כל כך קשה החלטתי להיכנס לפורום ההז להתחזק להזדהות ולהתחזק. והערב אמרתי לעצמי אני חייבת לצאת יש מקום מאוד נחמד בפתח תקוה...
אשמח אם מישהי תבוא איתי בכיף ותעלה אותי לווצאפ ומשם נמשיך בכיף 0523113321 שבת שלום.

 

[gorgiare]

גמני צבעתי את השיער בורוד

דוקא אחרי מותו
הייתי צריכה קצת צבע בחיים.......
הזדהתי

 

[מתגעגעתLV]

געגוע

על השידה ליד המיטה הנחתי את השעון שלך. מידי פעם אני רואה אותו בזווית העין והוא כל פעם מחדש משמח אותי. אני לא יודעת אם זה בגלל שהוא נותן לי תחושה של "תיכף אשוב" - כאילו הנחת אותו לכמה דקות והלכת להתקלח או לטייל - או בגלל שהוא מזכיר לי אותך בדרכים אחרות מכל שאר החפצים שמקיפים אותי.
השעון הזה הייתה המתנה הראשונה שנתתי לך, חודש אחרי שהכרנו היה לך יום הולדת גדול (כמו זה שלי יהיה עוד חודש ) ורציתי כל כך לקנות לך את מה שאתה הכי אוהב. אז קניתי לך שעון. אני זוכרת שהתייעצתי עם חברים אם לקנות לך מתנה כזו יקרה והעצה של החבר היקר שלי היה לקנות משהו קטן ואם נהיה ביחד בשנה הבאה... הרגשתי שהכי נכון לקנות לך את השעון ובאמת ענדת אותו בגאווה. למרות שעם השנים השעונים שלך הפכו להיות מאוד יקרים תמיד אמרת שהוא השעון שהכי יקר לך מכולם.
כשאני מסתכלת על השעון אני נזכרת בחברה שלי מאותה תקופה שאמרה לי שאנחנו אומרים יותר מידי "אני אוהב אותך" ושאם נגיד כל כך הרבה יגמרו לנו המילים, זה תמיד הצחיק אותי המכסה שהיא חשבה שיש על מילים ועל רגשות אבל יש רגעים שאני חוששת שאולי היא צדקה. אבל רוב הזמן אני שמחה שזכינו להגיד ולהרגיש את זה כל כך הרבה וכל כך חזק, מקווה שזה ימשיך להחזיק אותי גם עכשיו.
הייתי אצל הספרית שלי השבוע, היה כל כך מוזר לשבת לבד על הספה שאהבת. נהגנו ללכת לשם תמיד ביחד, לרוב זה היה תירוץ כי אחר כך הלכנו למסעדה או לבקר בדירה ובעיקר כי אתם הכרתם בתור ילדים והייתם מעלים זכרונות. הייתי כל כך לבד שם ולא יכלתי שלא להזכר בפעם הקודמת שבאתי, ישר מהדירה, ביקשתי ממנה לצבוע חלק מהשיער בורוד כי הרגשתי שאני חייבת אופטימיות והתחלה חדשה אחרי כל הסיוטים שעברו עלינו במהלך השנה. אני זוכרת את החיוך שלך שגילית את הצבע ובעיקר אני זוכרת שאמרת לי שאתה לא מאמין שאתה מאוהב באישה עם שיער ורוד ואוהב את זה. וגם אני אהבתי. אותך.
בשלושים דודה שלך שאלה אותי בשמחה מה עשיתי בשיער, אני יודעת שהייתה לה כוונה טובה היא הכי מפרגנת וצוחקת איתי כל הזמן על ריבאונד ואהבה, ונשארתי קצת בלי מילים. הורוד הזה, האופטימיות שהייתה, זה כבר לא מתאים לי. לא לי ולא לך. בעצם כבר אין לך או שלך. למרות שאני עדיין, רק שתדע.
השעון שלך עדיין עובד, מצחיק שאחרי כל השנים לא צריך להחליף בו בטריות והוא נראה עדיין כמו חדש, אני זוכרת שאמרתי לך כמה ימים לפני שאוטוטו אני אהיה בגיל שאתה היית וכמה זה מוזר. באמת זה היה מוזר בעייני ואתה צחקת שאזהר שלא אעבור אותך.


נשארתי שוב בלי מילים אז רק מוסיפה בלקונית שמתגעגעת. מאוד עד מאוד, עד אין קץ עד כאב

אתה חושב שאם אגיד את זה מספיק פעמים זה יתחיל להשמע לי כמו הבטחות האהבה הישנות שלנו? יש לי תחושה שלא ועדיין יש משהו מנחם באמירה

 

[c759200]

חפיצים

אצלי זה הסלולארי שעדיין מתריע על שעות לקיחת התרופות
הפלאסק שקיבלתי ממנה שמונח במקום של כבוד בסלון
המתנה הראשונה ממנה
ליווה אותי בחתונה
ליווה אותי בירח הדבש פריס בינואר
ליווה אותי בלידת הילד
ולאחר מכן נעלם עד שמיינתי את החפצים
הקטע המצחיק שאני כמעט ולא שותה
אפילו בחתונה
פשוט הוא היה שם ליווה אותנו
מביט אני בו עכשיו ולא יודע מה הוא מסמל יותר
את הרגעים הנפלאים שהיו ולא ישובו
או את זה שהוא ריק כמו שאני מרגיש עכשיו
ללא תכלית ללא שימוש

 

[מתגעגעתLV]

בהחלט חפיצים (=חפצים נפיצים)

אני משערת שברחה לך אות ועדיין תיארת את זה בצורה כל כך מדויקת ונכונה עבורי.
אני אף פעם לא יכולה לדעת מראש איך ארגיש שאתקל בחפצים האלה ומצד שני יש כל כך הרבה מהם ולא יכולה לברוח מהם לעד (וגם לא רוצה כי גם שהם עושים לי רע לפחות אני מרגישה משהו וזה גם סוג של הפוגה).

הלכתי היום לסרט.
אני זוכרת שכתבת שהלכת לפני כמה זמן ומאז מתכננת ואוזרת אומץ עד שהיום, סוף כל סוף, עשיתי את זה.
דווקא היה יותר קל ממה שחשבתי, העלילה לא סחפה אותי עד שאשכח את עצמי ואותו והיו רגעים שהזכירו לי דברים וגם דמעות שהחנקתי אבל, עדיין, הרגשתי נורמלית לשעתיים.
הבעיה היחידה הייתה ביציאה מהקולנוע, השלב שכולם הולכים ביחד ומדברים ושם הרגשתי כל כך לבד.
הפער בין הקלילות של השיחות שניהלו הזוגות ביציאה (בחרתי בכוונה בסרט רגיל ולא רומנטי באופן מיוחד) והעצב שהרגשתי החזיר אותי אחורה והרס את כל השמחה של היציאה.
מתכננת לחכות בפעם הבאה לרגע האחרון ולהמנע מהסיטואציה הזו.
אבל שמחה על ההתקדמות הזו ומודה שהיא קצת בזכותך

 

[פיתית1]

שעון

מדהים לגלות כמה שונה העולם של כל אחד מאיתנו ועם זאת כמה דמיון יש בחוויות המשותפות. לאהובי היה שעון יד שצלצל קבוע בשתיים לפנות בוקר. שנה וחצי לאחר מותו הוא עדיין צלצל והזכיר לי שני דברים מדי לילה: את היעדרו של אהובי ואת העובדה ששתיים לפנות בוקר ואני עדיין ערה כמו ילד אחרי יותר מידי סוכר

לפני חצי שנה הוא נדם ועברה בי מחשבה מטורפת לחדש לו את הסוללה, אבל גיליתי שגם בלעדי הצלצול בכל לילה בשתיים לפנות בוקר אני מציצה בשעון וגם אז, הוא עדיין איננו ואני עדיין ערה...