געגוע

געגוע

כבר אני מתגעגעת אליה, לגוזל שלי. אתמול בערב - בשעה שבע לערך - נפרדנו ממנה. היא נשארה אצל סבתא ואנחנו חזרנו הביתה. קמתי הבוקר לשקט של הבית (הבעל חזר למילואים מוקדם בבוקר). אין "אמא בוקר טוב וגוד מורנינג" אין נשיקה אין בקשה של שוקו אין סיפורים של חלומות. אוף אני כבר מתגעגעת אליה ! זה כזה מוזר... כשהיא איתי לפעמים אני משוועת למעט חופש ממנה וממנו. להיות לבד עם עצמי. לעשות מה שאני רוצה. לקרוא ספר בשקט, לצפות בטלויזיה במה שאני רוצה, למרוח לק, אפילו סתם לבהות בקיר ולנוח. והנה עכשיו אני כל כך מתגעגעת אליה. התקשרתי אליה והיא עושה חיים משוגעים. נהנית מכל רגע. ואני? אני מתגעגעת אליה.
 
כלכך מוכר...

וגם קצת מעליב
טוב לה? בלעדי?
 
נכון ?!

כאילו לפעמים אני חושבת שאם היא נהנית זה רק בגלל שזה איתי.... דחוף אני צריכה לשים את כל נקיפות המצפון האלה בצד. דחוף !!!
 
למעלה