געגוע לאבי .

thesurvivor

New member
געגוע לאבי . ../images/Emo7.gif

זה הזמן שאני כבר אומר . על -כל דבר שאני עושה אני כבר חושב מה אבי היה אומר , מה היה חושב . איך זה שקודם לא הייתי חושב עד כדי כך . משוחח איתו כל הזמן . במחשבות , בזיכרונות . כמה מוזר התחושה הזאת ? לא האמנתי שכך זה יקרה . אם אבי היה בחיים לא הייתי חש אהבה שלא יודעת גבול כמו עכשיו . דברים רבים שהוא לימד אותי ולא שמתי לב בזמנו מקבלים היום חשיבות ללא גבול . אני מרגיש שחשוב לכבד את מה שהוא חשב . מה שהוא אמר ומתחבר למחשבותיו בצורה שלעולם לא היה . חבל כל -כך שהיחסים איתו לוו תמיד באי-הבנות . רק היום אני מעכל כל מה שלמדתי ממנו . כל מה שקיבלתי ממנו .
 

זא

New member
גם אצלי זה ממש ככה

זה כנראה משהו שנוגע להרבה יתומים או בכלל כאלו שאיבדו את יקירם בפתאומיות. רק היום אני מודעת לכמה קשורים היינו (אבי ואני) ומסתבר שאבא שלי בכלל היה אדם מאד סגור ומופנם ורק לי הייתה איזו "דלת קטנה" לתוך נבכי נפשו. רק שלא הייתי מודעת לזה בכלל. היום - עם כל תחושת החוסר הענקית הזו שאני מתמודדת מאז - אני מודעת לזה ומבינה שבעצם בדרכו שלו - אני הייתי מאד קשורה אליו והוא אלי, מסתבר. ושוב - אני בוכה...ואני בעבודה. אז אני מפסיקה לקצת...
 

thesurvivor

New member
כן גם אבי היה מאוד סגור ומופנם ../images/Emo7.gif

הכרתי את אבי דרך היומנים שהוא השאיר . הוא ידע שהוא הולך להסתלק מן העולם . אך לא רצה להטריד . לא רצה שאדאג . הוא הוחבא אצל משפחות של נוצרים בתקופת השואה . הוא הוחבא במנזר לעולם לא רמז לי על כך . אני ממש מעריץ אותו . איך כל השנים הללו הוא שרד בלי לומר אף מילה . רק היום הוא כתב שאני ואימי ואחי הם האנשים היחידים שהוא אהב בעולם הזה . אהבה אמיתית . אני עכשיו בוכה . מצטער שלא יכולתי להקשיב ,לעזור להקל על הסבל שהוא עבר בחייו . לא פלא שהוא היה כה סגור ומופנם . כך הוא שרד . הופרד מהוריו בילדותו . הסתתר והחביא את זהותו . בזמן האחרון הוא דאג לי ולמשפחה יותר מאשר בכל זמן אחר . דאג והתקשר . אמר לשמור על עצמי . על המשפחה , על הכלב . לא הבנתי , לא קלטתי לא רצה להיות לנטל . כשהוא היה בבית-חולים הוריד את החמצן שהיה מחובר עליו כי לא רצה להפוך לתלות עבורינו . אדם אציל נפש ומיוחד . אין הרבה כאלה .
 
למעלה