געגועים
שלום בנות יקרות. נרגשת לכתוב פה בפורום ומשתתפת בצערכן ובכאבכן. אני כותבת כדי לפרוק קצת וגם כי אני מרגישה געגוע עמוק לאמא היקרה שלי וכאן דרך הפורום כשאני כותבת אני מרגישה אותה קצת יותר קרובה אלי. שנתיים וקצת עברו מאז שאמא איננה כל כך עצוב. אני לא הלאה אתכן בסיפורי עבר אבל רק אספר שלא נפרדתי ממנה והאמת ששלושה חודשים לא דיברנו כי היא לא רצתה לדבר איתי . עברתי 5 שנים ממש לא פשוטות : חבר שנפרד ממני קצת לפני חתונה+הריון והפלה מרצון בסופו של דבר, אמא שלי שחטפה ארוע בבית כשאני בפעם הראשונה הייתי בבית איתה, אח שחלה במחלה הארורה, מעבר דירה שכלל בדידות איומה וניתוק מאמא שלא רצתה להיות איתי בקשר. לילות ארוכים ללא שינה ופחד גדול. במשך שנתיים כעסתי נורא על אמא . הרגשתי שאמא עזבה אותי להתמודד לבד עם העולם. לא מספיק מה שעברתי ובנוסף היא רק הוסיפה לי כאב וצער. בוא נגיד שבימים האחרונים הכעס מתחיל להתפוגג ואני מתגעגעת אליה . נזכרת בא המון ויכולה להתחיל לבכות מכל דבר קטן מה שלא היה קודם. אני יודעת שאמא היתה לפעמים קשה איתי אבל היא נתנה לי את החינוך הכי טוב בעולם והיא היתה האמא הכי טובה ואמהית שהכרתי. כל דבר קטן בימים האחרונים מזכיר לי אותה איך היינ יושבת וצופות בתוכנית הטלויזיה היפים והאמיצים יחד. כמה היינו מדברות. איך היא היתה שולחת אותי לעשות לה את הסידורים שלה ותמיד היתה מרוצה ממני כשהייתי זוכרת את חשבון הבנק שלה בע"פ. טיולים בשוק ביחד והפעמים שהיא היתה אומרת לי שהיא רוצה שהמזל שלי יהיה יפה כמו שאני יפה. הדאגה הרבה שלה כשהייתי טיפלה מאחרת היא היתה נכנסת ללחץ היסטרי ומתקשרת לכל העולם ואח"כ צועקת עלי ולא מבינה ממה זה נגמרה הסוללה. ועוד יש כל כך הרבה זכרונות. ב4 החודשים האחרונים הכרתי גבר שאוהב אותי מאוד , מעניק , אכפתי . זה כל כך ממלא אותי ומקל על הכאב. אני לא ילדה כבר בת 34 הוא צעיר ממני ואני נורא רוצה שיהיה לי כבר ילד בעצם מעדיפה ילדה. אנחנו מדברים על זה והוא לא לגמרי שולל רק רוצה להסתדר קצתטוב הוא רק עכשיו סיים לימודים. בימים האחרונים אני רואה כלות ובוכה כי אני זוכרת כמה אמא רצתה לראות אותי כלה. היא אמרה שאני אהיה כל כך יפה ותמיד חיכתה לזה. אני מרגישה באיזשהו מקום שאיכזבתי אותה . לגבי חתונה אני גם נורא פוחדת להתחתן כי אני פוחדת מהרגע הזה שאני אגלה סופית שאין לי אמא . שאמא שלי שגידלה , פינקה אותי כמו מלכה לא תהיה שם לחגוג איתי . זה מעציב אותי ומוציא לי את החשק מלשמוח או לקחת חלק בחתונות. החבר שלי לא מבין הוא רק יודע שאני מעדיפה ילדים ולא חתונות. כל כך הרבה בלאגנים ואני מקווה שדברים יסתדרו בצורה טובה. הנחמה שלי היא שיום אחד גם אני אגיע לשם ואפגוש אותה ונשוב ונדבר ואולי נפטור את כל הדברים שנשארו פתוחים. זה נראה הרבה זמן אבל בעצם זה לא. עד אז אני משתדלת להפיק את הטוב ביותר פה ולהיות הטובה ביותר קודם כל בשביל עצמי נראה לי שזה גם מה שהיא היתה רוצה. מחבקת אתכן בנות ומאחלת לכולכן ימים טובים יותר ואופטימים יותר. אה ושאלה זה יהיה בסדר אתן חושבות אם אני אלך עם החבר שלי לבקר את אמא? אני נורא רוצה ללכת אליה ולא תמיד יש לי את הכח הנפשי ללכת לבד. חוץ מזה אנחנו כל היום ביחד. זה יהיה בסדר או יותר קשה לדעתכן?
שלום בנות יקרות. נרגשת לכתוב פה בפורום ומשתתפת בצערכן ובכאבכן. אני כותבת כדי לפרוק קצת וגם כי אני מרגישה געגוע עמוק לאמא היקרה שלי וכאן דרך הפורום כשאני כותבת אני מרגישה אותה קצת יותר קרובה אלי. שנתיים וקצת עברו מאז שאמא איננה כל כך עצוב. אני לא הלאה אתכן בסיפורי עבר אבל רק אספר שלא נפרדתי ממנה והאמת ששלושה חודשים לא דיברנו כי היא לא רצתה לדבר איתי . עברתי 5 שנים ממש לא פשוטות : חבר שנפרד ממני קצת לפני חתונה+הריון והפלה מרצון בסופו של דבר, אמא שלי שחטפה ארוע בבית כשאני בפעם הראשונה הייתי בבית איתה, אח שחלה במחלה הארורה, מעבר דירה שכלל בדידות איומה וניתוק מאמא שלא רצתה להיות איתי בקשר. לילות ארוכים ללא שינה ופחד גדול. במשך שנתיים כעסתי נורא על אמא . הרגשתי שאמא עזבה אותי להתמודד לבד עם העולם. לא מספיק מה שעברתי ובנוסף היא רק הוסיפה לי כאב וצער. בוא נגיד שבימים האחרונים הכעס מתחיל להתפוגג ואני מתגעגעת אליה . נזכרת בא המון ויכולה להתחיל לבכות מכל דבר קטן מה שלא היה קודם. אני יודעת שאמא היתה לפעמים קשה איתי אבל היא נתנה לי את החינוך הכי טוב בעולם והיא היתה האמא הכי טובה ואמהית שהכרתי. כל דבר קטן בימים האחרונים מזכיר לי אותה איך היינ יושבת וצופות בתוכנית הטלויזיה היפים והאמיצים יחד. כמה היינו מדברות. איך היא היתה שולחת אותי לעשות לה את הסידורים שלה ותמיד היתה מרוצה ממני כשהייתי זוכרת את חשבון הבנק שלה בע"פ. טיולים בשוק ביחד והפעמים שהיא היתה אומרת לי שהיא רוצה שהמזל שלי יהיה יפה כמו שאני יפה. הדאגה הרבה שלה כשהייתי טיפלה מאחרת היא היתה נכנסת ללחץ היסטרי ומתקשרת לכל העולם ואח"כ צועקת עלי ולא מבינה ממה זה נגמרה הסוללה. ועוד יש כל כך הרבה זכרונות. ב4 החודשים האחרונים הכרתי גבר שאוהב אותי מאוד , מעניק , אכפתי . זה כל כך ממלא אותי ומקל על הכאב. אני לא ילדה כבר בת 34 הוא צעיר ממני ואני נורא רוצה שיהיה לי כבר ילד בעצם מעדיפה ילדה. אנחנו מדברים על זה והוא לא לגמרי שולל רק רוצה להסתדר קצתטוב הוא רק עכשיו סיים לימודים. בימים האחרונים אני רואה כלות ובוכה כי אני זוכרת כמה אמא רצתה לראות אותי כלה. היא אמרה שאני אהיה כל כך יפה ותמיד חיכתה לזה. אני מרגישה באיזשהו מקום שאיכזבתי אותה . לגבי חתונה אני גם נורא פוחדת להתחתן כי אני פוחדת מהרגע הזה שאני אגלה סופית שאין לי אמא . שאמא שלי שגידלה , פינקה אותי כמו מלכה לא תהיה שם לחגוג איתי . זה מעציב אותי ומוציא לי את החשק מלשמוח או לקחת חלק בחתונות. החבר שלי לא מבין הוא רק יודע שאני מעדיפה ילדים ולא חתונות. כל כך הרבה בלאגנים ואני מקווה שדברים יסתדרו בצורה טובה. הנחמה שלי היא שיום אחד גם אני אגיע לשם ואפגוש אותה ונשוב ונדבר ואולי נפטור את כל הדברים שנשארו פתוחים. זה נראה הרבה זמן אבל בעצם זה לא. עד אז אני משתדלת להפיק את הטוב ביותר פה ולהיות הטובה ביותר קודם כל בשביל עצמי נראה לי שזה גם מה שהיא היתה רוצה. מחבקת אתכן בנות ומאחלת לכולכן ימים טובים יותר ואופטימים יותר. אה ושאלה זה יהיה בסדר אתן חושבות אם אני אלך עם החבר שלי לבקר את אמא? אני נורא רוצה ללכת אליה ולא תמיד יש לי את הכח הנפשי ללכת לבד. חוץ מזה אנחנו כל היום ביחד. זה יהיה בסדר או יותר קשה לדעתכן?
