געגועים...

תאירU4

New member
געגועים...

אבל כאלה מהסוג החונק... איך מתגברים? איך מתמודדים עם זה? זה הולך ונרגע עם הזמן? אתמם מכירות את זה? איך אתן מצליחות לחזק את עצמכן בשביל להתגבר על כך?
 
די מוכר לי...

לפעמים אני כל כך מתגעגעת אליו, כשלא יכולים להיפגש לכמה ימים רצוף וזה מאוד קשה לי ולפעמים אפילו מהווה מטרד ועוצר אותי מלעשות דברים אחרים מרוב שמתגעגעת, ואז אני פשוט עוצרת את עצמי, אומרת pause משחק, ופשוט קולטת את מה שקורה לי,ומשנה את החשיבה, עושה דברים שכיף לי לעשות, יוצאת החוצה, מדברת איתו, וזה מקל עליי ועל הגעגועים.
 
וזה היופי שבמעגל ../images/Emo9.gif

אחת מביאה את שלה השניה רואה בכך משהו אחר וזה מתגלגל וממשיך וזורם וזה הכי יפה שרק אפשר :)
 
לצערי אני מכירה, מכירה היטב ומזדהה

כל כך עם המילים שלך. 5 שנים של געגוע. 11 שנים של געגוע. והחור בלב רק הולך וגדל. לפעמים אני מרגישה כאילו קטעו איבר בגופי. בהתחלה זה כאב וכל כך חסר ואח"כ זה פשוט היה שם. גדול, שחור וברור כל כך. חסר משהו מהותי וחשוב כל כך לחיי. כאשר הגעגוע מציף, אני נותנת לעצמי לחוות אותו. לא בורחת ממנו. חווה את הגעגוע - עצב, כאב, בכי ולפעמים אפילו חיוך של זיכרון. עושה כמעין פאוסה במה שאני עושה ומתמודדת, חווה. לא מצליחה להתגבר, להתמודד אחרת.
 

המונשרי

New member
מכירים בגעגוע נותנים לו מקום להתקיים

מתמודדים עם הגעגוע בעזרת רציונליזציה. ( מן דו שיח פנימי שמתרץ ומפרש). איך מתחזקים? בעיקר ע"י חשיבה חיובית, הסתכלות בחצי הכוס המלאה.
 

ב מ ב ו ש

New member
מכילים../images/Emo13.gif לא יודעת עם זה נירגע

לפעמים נידמה שכן, אבל אז יש הפתעה, זה בא. פשוט מתגעגעים וזוכרים
. אל-דנה
 
למעלה