געגועים
שלום...
הייתי בטיפול קרוב ל5 שנים (היו חודשים של שלוש פעמים בשבוע, והיו גם הפסקות של כמה חודשים בדרך), כשבמהלכו צצו כל הזמן רגשות אובססיביים לפסיכולוגית, שכללו מעקבים אחריה. כמובן שהיא ידעה הכל ודיברנו על כל הדברים... לא הסתרתי ממנה כלום.
לא הייתי מאוהבת בה, פשוט מצאתי בה סוג של מודל לחיקוי והערצה, או סוג של תחליף אם. העיסוק בה היה אובססיבי ובלתי פוסק במשך כל התקופה. אני מאמינה שהרגשות היו די הדדיים (עד כמה שזה אפשרי במצב כזה). לטענתה היא מאוד אוהבת אותי, והיא אפילו הייתה בחתונה שלי.
הפסקתי את הטיפול לפני מספר חודשים, מכל מיני סיבות... החיים שלי התחילו לעלות על מסלולם. התחתנתי עם בחור מדהים שאני מאוד מאוד אוהבת (והוא אוהב אותי), קנינו בית, ולכאורה הכל בסדר... אנחנו כרגע במוד חיסכון בגלל הבית, וגם בעלי לא ככ אוהב את העובדה שאני רוצה להמשיך ללכת אליה.
הבעיה היא שאני נורא נורא נורא מתגעגעת אליה. אני לא מפסיקה לחלום עליה ולהמשיך לעקוב אחריה (הפעם רק באינטרנט).
אני מרגישה נורא עם עצמי שבמקום לשמוח בחלקי, אני כל הזמן עסוקה בה. אני לא בקשר איתה בכלל, וגם לא ככ נעים לי ליצור איתה קשר אלא אם אנחנו קובעות פגישה.
הייתי צריכה לפרוק קצת, וכמובן אם יש למישהו עצה איך להפטר מהאובססיה הזו.
ניסיתי המון פעמים להשתחרר מזה, כולל במהלך הטיפול איתה. היה קצת שיפור לקראת סוף הטיפול, אבל מאז שאני לא אצלה אני מרגישה שאני משתגעת.
מפחדת שהיא שכחה אותי, או שהיא כבר לא אוהבת אותי.
מבחינה שכלית אני מבינה שאני צריכה לשכוח ולהמשיך הלאה, אבל רגשית אני מרגישה תקועה
שלום...
הייתי בטיפול קרוב ל5 שנים (היו חודשים של שלוש פעמים בשבוע, והיו גם הפסקות של כמה חודשים בדרך), כשבמהלכו צצו כל הזמן רגשות אובססיביים לפסיכולוגית, שכללו מעקבים אחריה. כמובן שהיא ידעה הכל ודיברנו על כל הדברים... לא הסתרתי ממנה כלום.
לא הייתי מאוהבת בה, פשוט מצאתי בה סוג של מודל לחיקוי והערצה, או סוג של תחליף אם. העיסוק בה היה אובססיבי ובלתי פוסק במשך כל התקופה. אני מאמינה שהרגשות היו די הדדיים (עד כמה שזה אפשרי במצב כזה). לטענתה היא מאוד אוהבת אותי, והיא אפילו הייתה בחתונה שלי.
הפסקתי את הטיפול לפני מספר חודשים, מכל מיני סיבות... החיים שלי התחילו לעלות על מסלולם. התחתנתי עם בחור מדהים שאני מאוד מאוד אוהבת (והוא אוהב אותי), קנינו בית, ולכאורה הכל בסדר... אנחנו כרגע במוד חיסכון בגלל הבית, וגם בעלי לא ככ אוהב את העובדה שאני רוצה להמשיך ללכת אליה.
הבעיה היא שאני נורא נורא נורא מתגעגעת אליה. אני לא מפסיקה לחלום עליה ולהמשיך לעקוב אחריה (הפעם רק באינטרנט).
אני מרגישה נורא עם עצמי שבמקום לשמוח בחלקי, אני כל הזמן עסוקה בה. אני לא בקשר איתה בכלל, וגם לא ככ נעים לי ליצור איתה קשר אלא אם אנחנו קובעות פגישה.
הייתי צריכה לפרוק קצת, וכמובן אם יש למישהו עצה איך להפטר מהאובססיה הזו.
ניסיתי המון פעמים להשתחרר מזה, כולל במהלך הטיפול איתה. היה קצת שיפור לקראת סוף הטיפול, אבל מאז שאני לא אצלה אני מרגישה שאני משתגעת.
מפחדת שהיא שכחה אותי, או שהיא כבר לא אוהבת אותי.
מבחינה שכלית אני מבינה שאני צריכה לשכוח ולהמשיך הלאה, אבל רגשית אני מרגישה תקועה
