גן עיריה

[ברהיפה]

גן עיריה

היום ילדי בן ה-3 ועשרה חודשים נכנס לגן טרום חובה ולי היו פרפרים בבטן החשש הגדול שלי איך אני והוא נתמודד עם הפרידה בבוקר בזמן שהוא יצא מהחממה של המעון ששם חיבקו ונישקו לי זה נראה קורע לב לעזוב את הילד בוכה וללכת הורים מה אתם חושבים

 

[לאה_מ]

מבינה מאד את התחושות והחששות שלך

גם הבן שלי בן 3.9 התחיל היום גן עירוני, אחרי שנתיים בגן פרטי מאד עוטף ומחבק, וצריך להתרגל לקבוצה של 35 ילדים במקום קבוצה של 13 ילדים, ללהיות הכי קטן בגן במקום הכי גדול... אצלנו לא היה בכי - להיפך, הוא מאד התרגש ושמח ללכת לגן החדש, ואין ספק שזה מאד מקל עלי. אני גם מכירה את הגננת, כי בתי היתה בגן הזה לפני 3 שנים, כך שזה באמת קל יותר. אבל אני חייבת לומר לך, שלנו היו הרבה חוויות חיוביות מגנים עירוניים, הגננות שנתקלתי בהן עם בכורי וגם עם בתי האמצעית היו טובות מאד, האווירה בגנים היתה נהדרת ומפרה, ובסך הכל הייתי מאד מרוצה. אז נסי לתת צ'אנס אמיתי למסגרת הזו - אולי תגלי שהוא פורח שם. אגב, ככל שאת תראי את הדברים בצורה אופטימית יותר, כך תקלי יותר על בנך את ההסתגלות לגן החדש.

לכולנו.

 

[ליליה והגמדים]

עוד לא חווינו את זה

(יש לנו עוד שנה) אבל עם עומר בזמנו המעבר מהמעון לטרום חובה לא היה עד כדי כך בעייתי, בייחוד בהתחשב בכך שהוא כלל גם מעבר עיר ודירה. הילד די הלך בחפץ לב. בכלל, אני לא מכירה מבית ענייני בכי בפרידה, אולי כי אני מדגישה לא מעט ביומיום את הקשר והשייכות, באופן ספציפי, כך שאין הרבה פחדים של פרידה. זה היתרון של סימביוטיקה

מה שכן, קרו אצלינו שני דברים: 1. אצל שני הילדים, אם יש משברון הוא מופיע פתאום אחרי כמה שבועות וחולף תוך ימים ספורים, זה לא ממש משבר אקוטי ואין סצינות אינסופיות, אבל מידה של חוסר שביעות רצון. יכולה לספור על אצבעות ידי פרידות בבכי (אצל שניהם ביחד). 2. עומר המציא בזמנו טקס פרידה שהקל על הפרידות בבוקר (הוא קרא לו "נישוקי חיבוקי" וזה רץ מגיל שנתיים+ עד סוף כתה א'). רעות מתייחסת בפחות דרמה לטקס אבל המציאה גם היא אקורד פרידה בשם "נשיקה וחיבוק". שווה להציע לילדים ולתמרן שזה "יבוא מהם", אם זה עוזר להם "לחתוך" בין אמא לגננת.