צייד נודד הוא הלב
New member
גן עדן או גיהנום
היא טיפסה במעלה המדרגות ואני בעקבותיה. שמלה קצרצה. רגליה נחשפות ארוכות. ואני בעיני חתול בורקות דולק אחר קרסוליה. קוי מתאר התחתון משרטטים את עכוזה על פני בד השמלה המתנפנף כשיערה המתבדר ברוח נעוריה.
אני מאבד נשימה או שתיים. בגלל הטיפוס שהיא ? בגלל הטיפוס שאני ? או בגלל המדרגות המתעקלות אל הרקיע השביעי או השמיני שהבטיחו קריצות עקביה ?
בכל אופן, בנייניה העתיקים של פאריז טובים אולי לאהבה אך לא להתשה שבמשחק המקדים הזה בו היא מתישה אותי ומביאני להגיע לפתח דירתה עם הלשון בחוץ.
קרקוש המפתח בדלת וצלילי פעמון הרוח מבשרים לי כי אני מתקרב לגאולתה של זקפתי שלא איבדה גובה במעלה הדרך לביתה.
משעברתי את המפתן נוכחתי לראות כי הספיקה לקלף בגדיה שהתפזרו על רצפת הבית ולמעשה יצרו שביל סימנים עד לפתח חדר האמבטיה. מבעד לוילון המכוסה רסיסי מים נשקפה צללית גופה על איבריה המתנועעים כמו בובה על חוט, למקצב סילון המים .
משסירבה שאצטרף התיישבתי בסלון ביתה, מנגב זיעה ממצחי, מריח את בתי השחי המחמיצים, ומתאווה להישטף ולהתרענן . תוך שאני מעלעל באיזשהו מגזין לעיצוב הבית, ניחוח עדין של בושם עולה באפי תוך שהיא קרבה לעברי . מגבת כתומה ממותניה ומטה וצהובה עוטפת את שיער ראשה האסוף מעלה. לרגע ארוך נשמתי את ניחוח גופה הרוכן לעברי ומחליק אצבעותיי לאורך זרועה הענוגה. התרוממתי ממקומי תוך שניתק אט-אט מגופה ונחלץ מבין זרועותיה.
"לאן אתה חושב שאתה הולך?" שאלה תוך שלפתה את מותני.
"אני תיכף חוזר. מקלחת קצרה ואני אתך", עניתי.
"אתה לא הולך לשום מקום." , פקדה.
"אבל אני חייב להתרענן. לא מסוגל להריח את עצמי" , התחננתי .
"טיפשון. ככה אני אוהבת ! להריח את גבריותך החייתית", אמרה ברוך, "ואתה , אינך אמור להריח את עצמך, אלא 'להסניף' את עורי ואת ניחוח האישה שאני." לחשה לאוזני תוך שהיא נושפת בעדנה אל תוכה ומעבירה אצבע לחה לאורך שפתיי. שפתיה נושקות לעורפי ומרפרפות לעבר כתפי ומחליקות אל בית השחי שלי ולוגמות טיפות זיעתי כאילו היו אגלי טל מרעננים.
ומשם לשונה גולשת לאורך עמוד השדרה שלי תוך צמרמורת מדגדגת אך נעימה שמעוררת את תאי העצב בגופי. משהגיעה לגב התחתון היא מעבירה אצבעותיה לרוחב מותני ומשם והלאה מגע הפרפר שלה מקבל תפנית משהיא שולחת יד זריזה שלופתת בחוזקה באשכיי וטרם אספיק לעכל
היא הופכת אותי על בטני ונשיכה פתאומית עזה ננעלת על פטמתי ואני חש בגופה תזזית ועווית כאילו נכנס בה השד היא פולטת יללה קצרה שמנסה לחקות שועל או זאב או רק אלוהים יודע מה, והיא עוברת ללחישה בשפה זרה בה היא מתארת אני מניח מה היא משתוקקת לעשות בי .
אנל'א מבין אף לא מילה, אך מתוך הניגון וההטעמה אני חש מאוים. לרגע חולפת בי המחשבה שהיא פסיכוטית לחלוטין. ותוך כך חולפת בי תובנה: הקווים שליטפתי וליקקתי בשורש כף ידה השמאלית גם הימנית הם צלקות של תפרים ...
מכאן והלאה העניינים מתגלגלים בגופי כמו בזפת רותחת המתענג על נוצות גופה המפנק ומכאיב לחלופין בטלטלה חסרת גבולות.
היא טיפסה במעלה המדרגות ואני בעקבותיה. שמלה קצרצה. רגליה נחשפות ארוכות. ואני בעיני חתול בורקות דולק אחר קרסוליה. קוי מתאר התחתון משרטטים את עכוזה על פני בד השמלה המתנפנף כשיערה המתבדר ברוח נעוריה.
אני מאבד נשימה או שתיים. בגלל הטיפוס שהיא ? בגלל הטיפוס שאני ? או בגלל המדרגות המתעקלות אל הרקיע השביעי או השמיני שהבטיחו קריצות עקביה ?
בכל אופן, בנייניה העתיקים של פאריז טובים אולי לאהבה אך לא להתשה שבמשחק המקדים הזה בו היא מתישה אותי ומביאני להגיע לפתח דירתה עם הלשון בחוץ.
קרקוש המפתח בדלת וצלילי פעמון הרוח מבשרים לי כי אני מתקרב לגאולתה של זקפתי שלא איבדה גובה במעלה הדרך לביתה.
משעברתי את המפתן נוכחתי לראות כי הספיקה לקלף בגדיה שהתפזרו על רצפת הבית ולמעשה יצרו שביל סימנים עד לפתח חדר האמבטיה. מבעד לוילון המכוסה רסיסי מים נשקפה צללית גופה על איבריה המתנועעים כמו בובה על חוט, למקצב סילון המים .
משסירבה שאצטרף התיישבתי בסלון ביתה, מנגב זיעה ממצחי, מריח את בתי השחי המחמיצים, ומתאווה להישטף ולהתרענן . תוך שאני מעלעל באיזשהו מגזין לעיצוב הבית, ניחוח עדין של בושם עולה באפי תוך שהיא קרבה לעברי . מגבת כתומה ממותניה ומטה וצהובה עוטפת את שיער ראשה האסוף מעלה. לרגע ארוך נשמתי את ניחוח גופה הרוכן לעברי ומחליק אצבעותיי לאורך זרועה הענוגה. התרוממתי ממקומי תוך שניתק אט-אט מגופה ונחלץ מבין זרועותיה.
"לאן אתה חושב שאתה הולך?" שאלה תוך שלפתה את מותני.
"אני תיכף חוזר. מקלחת קצרה ואני אתך", עניתי.
"אתה לא הולך לשום מקום." , פקדה.
"אבל אני חייב להתרענן. לא מסוגל להריח את עצמי" , התחננתי .
"טיפשון. ככה אני אוהבת ! להריח את גבריותך החייתית", אמרה ברוך, "ואתה , אינך אמור להריח את עצמך, אלא 'להסניף' את עורי ואת ניחוח האישה שאני." לחשה לאוזני תוך שהיא נושפת בעדנה אל תוכה ומעבירה אצבע לחה לאורך שפתיי. שפתיה נושקות לעורפי ומרפרפות לעבר כתפי ומחליקות אל בית השחי שלי ולוגמות טיפות זיעתי כאילו היו אגלי טל מרעננים.
ומשם לשונה גולשת לאורך עמוד השדרה שלי תוך צמרמורת מדגדגת אך נעימה שמעוררת את תאי העצב בגופי. משהגיעה לגב התחתון היא מעבירה אצבעותיה לרוחב מותני ומשם והלאה מגע הפרפר שלה מקבל תפנית משהיא שולחת יד זריזה שלופתת בחוזקה באשכיי וטרם אספיק לעכל
היא הופכת אותי על בטני ונשיכה פתאומית עזה ננעלת על פטמתי ואני חש בגופה תזזית ועווית כאילו נכנס בה השד היא פולטת יללה קצרה שמנסה לחקות שועל או זאב או רק אלוהים יודע מה, והיא עוברת ללחישה בשפה זרה בה היא מתארת אני מניח מה היא משתוקקת לעשות בי .
אנל'א מבין אף לא מילה, אך מתוך הניגון וההטעמה אני חש מאוים. לרגע חולפת בי המחשבה שהיא פסיכוטית לחלוטין. ותוך כך חולפת בי תובנה: הקווים שליטפתי וליקקתי בשורש כף ידה השמאלית גם הימנית הם צלקות של תפרים ...
מכאן והלאה העניינים מתגלגלים בגופי כמו בזפת רותחת המתענג על נוצות גופה המפנק ומכאיב לחלופין בטלטלה חסרת גבולות.