שיחות על מוסר הרבה לפני גיל שנתיים
מוסר נמצא בשליטת האדם עצמו, לא מצב של היותו נשלט ע"י מישהו אחר, ולכן זה לא דיכוי. זוהי בחירה חופשית. ברור שאת רואה את ההבדל בין מצב שבו מישהו נועל אותך בחדר בין מצב שבו נעלת את עצמך בחדר ואת יכולה לפתוח כל הזמן. גבול שאדם שם לעצמו אינו דיכוי ע"י זולת. לדבר על מוסר, על מה טוב ומה לא טוב, האם להרביץ למישהו זה טוב או רע, האם כל מיני דברים שקורים בעולם הם טובים או רעים, אלו שיחות שעדיפות בהרבה על "לא! זה אסור! פויה! רע!" או "לא, חמודיל'ה שלי, זה אמא לא מרשה פשושי..." ילדים סקרנים, ורוצים לברר דברים ולדבר עליהם: על למה הילד הגדול הרביץ לילד הקטן, למה בטלוויזיה מראים שיש מלחמה וצריך להיות במקלט, למה אמא של החבר מהכיתה נתנה לו לאכול לארוחת הצהריים רגל של ציפור, למה אבא כועס וכו'. בדרך כלל נהוג להתחמק במשפטים כמו "כשתגדל תבין" או לשקר, והילדים לומדים לא לשאול שאלות, להדחיק את הסקרנות, ולא לשאול אותם גם כמבוגרים. אם לא מדחיקים את הבעיות ואת השאלות ודואגים לתקשורת טובה (במקום "הם ילדים (הם דפוקים בשכל), אי אפשר לדבר איתם על הכל") הם מפתחים כלים לתקשורת, לדיון, למחשבה, לביקורת, להבנת הסביבה. כמעט כל האנשים בחברה הזו לא יודעים כמעט כלום על מה שהולך סביבם, על האינטרסים שבאמת מנהלים את העניינים, למשל את הסיבות האמיתיות למלחמה הזו. תשאלי מבוגר, לא ילד, מבוגר - מה הסיבה העיקרית למחלות ומוות בישראל? הסיכוי שידע נמוך. זה לא משהו שמשרד החינוך רוצה שידעו. הסיכוי שהגורם הזה הוא משהו שהוא חושב עליו יותר מפעם בשנה נמוך עוד יותר. זה גם לא בעיתונים. הילדים לא מקבלים מידע וכלים להתמודד עם הסביבה הזו, כי יש אינטרס שלא יהיו להם את הכלים האלה. והם לא משיגים את הכלים אחר כך כי הם רגילים להיות פאסיביים ולא לבדוק, רק לציית, לזרום. חוסר ציות, מחשבה, מובילים לעונש, כידוע להם, וגם בשלב מסוים יותר נוח פשוט לא לחשוב, שמישהו אחר יחשוב במקומך. אחרי שאילפת ילד, וככל שהוא יותר קטן ותלוי קל ומהיר יותר לאלף, כך יהיה קשה לו יותר להתמודד עם החיים, עם חופש. זו תסמונת הציפור ששוחררה מהכלוב שבו היתה כל חייה ולא יודעת מה לעשות עם החופש שלה (רוב הציפורים יודעות, אגב, אם יש הזדמנות רצוי לשחרר...). מוסר, הזדהות עם הכאב של הזולת ואי רצון לפגוע בו אלא לשם הגנה עצמית, הוא משהו טבעי, שטבוע בנו כחיות חברתיות, לא משהו שיש ליצור בכוח באופן מלאכותי כפי שפילוסופים מסוימים עושים לפעמים. זו לא תורה שצריך את עמנואל קאנט בשבילה. התרבות שלנו, החינוך, מצליחים להדחיק את המוסר הטבעי, המצפון, בכדי ליצור חיילים או "חיילים" שעושים מה שאומרים להם. זה הא"ב של חברה היררכית דכאנית, שבה הכלל היחיד שנדרש ממך הוא לא מוסר אלא לעשות מה שזה שמעליך בהיררכיה אומר לך לעשות. ילד טוב = ילד צייתן חייל טוב = חייל צייתן אזרח טוב = אזרח צייתן (לחוקי המדינה שלא היה לו שום מגע בקביעתם) צרכן טוב = אדם שמצייית לפרסומות, כלומר צרכן שקונה הרבה, ובעיקר מותגים של חברות גדולות עובד טוב = עובד צייתן