גן חדש קשיים חדשים

[שרון שיאצו]

גן חדש קשיים חדשים

דור בן שנתיים וארבע, בגן פרטי והוא בין הקטנים יותר. אחד הבודדים שלא גמול. והוא כ"כ מתבייש. הוא לא אמר לי אתמול ולאבא שלו היום שהיה לו קקי. ממש היינו צריכים להפציר ממנו לבוא להחליף חיתול. החלפת החיתול נעשתה בחדר צדדי מאד, ללא ילדים אחרים, והוא בכה והיה מתוסכל. מה עושים? האם לגמול מיד? האם זה סימן שהוא מוכן? ולעשות במכנסיים זו לא בושה עבורו? איך אדע שמחליפים לו בזמן?

 

[שחר של עמית]

ואולי דוקא זה ישמש תמריץ לגמילה

אם אתם מרגישים שהוא חש שלא בנוח בסיטואציה, אז נראה לי שכדאי שלא להוסיף לו מתח בעניין ע"י התחלת הגמילה. האם הוא מראה סימנים משלו שמצביעים על כך שאפשר להתחיל תהליך גמילה? אם לא, חכו עם זה עוד קצת. התיאור שלך ממש מכמיר

.

 

[שרון שיאצו]

זהו, יש פה פרדוקס:

ניסינו להתחיל בגמילה כי הוא היה ממש בשל והתהליך לא הצליח כי לא היה שיתוף פעולה של הגן הקודם. עזבנו את זה, למרות שהוא כבר היה בחצי הדרך. בחופש ניסיתי בשביל הכיף להוריד לו חיתול להיות ערום בבית- בלי לנסות לגמול, אלא לראות מה הטבע שלו מנחה אותו. לא רק שהוא השתין ללא הכרה בכל חור, אלא שלצורכי קקי הוא ביקש חיתול. ועכשיו הוא מת להיגמל ואולי לא בשל, או לא יודע איך להתחיל או השד יודע מה. מה עושים??? אני לא רוצה לחצים נוספים במערכת.

 

[שחר של עמית]

עד כמה הוא ורבלי?

כי אם במידה מרובה, תנסי אולי לשאול אותו מה יעזור לו ומה הוא רוצה. ואגב, אצלנו הורדת החיתול נעשתה בגן, לצערי ללא תיאום מראש איתי ובתקופה שאני אישית הייתי מאד לחוצה בעבודה ולא מספיק פנויה לכך. בגן זה הלך יחסית טוב (יחסית...), ובבית קטסטרופה וחשבתי שדעתי נטרפת. עשיתי סוויץ' בראש (הרבה בעזרת עצות טובות שניתנו לי פה

), וכשהסתיימה תקופת הלחץ בעבודה אצלי, הייתי הרבה יותר פנויה לתהליך ולקחתי אותו באופן שונה לגמרי (רוב הזמן. בכל זאת, גם אני בנאדם). אולי כדאי לנסות בבית, לפרקי זמן מוגבלים, לאפשר לו להסתובב בלי חיתול, תוך שאתם לוקחים בחשבון שיהיו פעמים רבות שזה לא יעשה במקום המתאים (ותיצמדי לסמרטוט ולמגב

). בהדרגה, בהתאם לקצב שלו. ואגב, לגבי קקי - עד היום הבן שלי מבקש חיתול כדי לעשות קקי (ובעניין הפיפי כבר כמעט שאין 'פספוסים').

 

[שרון שיאצו]

הוא מאד ורבלי.

אנסה את עצותייך, תודה.

 

[לאה_מ]

וגם - שתפי כמה שאפשר את הגננת -

גם במצוקות שלו, גם בהתייעצות, גם בתהליך הגמילה - אם זה כל כך מציק לו בגן, זה חייב להיעשות בשיתוף פעולה עם הצוות.

ותעדכני.

 

[שרון שיאצו]

את צודקת, כמובן. שתפנו את הגננת

היא תשים אליו יותר לב בנושא הזה. אעדכן.

 

[מחכה ל2]

הי שרון, אני מקוה שמאמר זה

יוכל לעזור. בדיוק מצאתי אותו וחשבתי עלייך. לילך

 

[שרון שיאצו]

הי לילך, מה העניינים?

תודה על המאמר. אכנס איתו למיטה.... (אגב, הסדנה תהיה שבוע הבא, את מוזמנת..)

 

[מחכה ל2]

תודה, שלחתי לך מסר ../images/Emo9.gif

 

[שרון שיאצו]

קבלתי. נהיה בקשר. תהני מהספר.

 

[יעל קליימן]

שלחתי לך מסר

 

[Diana M]

ילד בן שנתיים וארבע חודשים לא

מתבייש להיות לא גמול. אלא אם כן מעוררים בו תחושות לא טובות לגבי העובדה שהוא לא גמול. בגנון של בתי 19 ילדים. חמישה מתוכם גמולים. כל השאר, לא. רוב הילדים בגיל שבין שנתיים לשלוש.

 

[שרון שיאצו]

הקביעה שלך היא מאד חד משמעית.

דור הוא ילד מאד בוגר, הוא מפותח רגשית ושכלית הרבה יותר מאשר פיזיולוגית. הכל הוא עשה יותר לאט- ישיבה, זחילה, הליכה. אבל הוא מדבר חופשי לגמרי וקל לי להבין את תחושותיו. אנחנו ממש לא לוחצים ולא לחצנו בנושא הגמילה. הסברתי לו שגם לדניאל יש חיתול ואין לו במה להתבייש, שאלתי אותו אם הוא מעדיף לעשות בסיר או בחיתול כשהוא בגן והוא ענה שבחיתול. הסברתי לו שאם הוא יעשה קקי בחיתול שיספר לליאת הגננת והיא תחליף לו בצד. אז הוא ענה :"אבל שדניאל לא יראה אותי". זו תשובה, לדעתי, של ילד שמתבייש. אגב, אלי זה קשור גם לגן: בגן של דור יש ילדים בני 4. ורבים מאד גמולים.

 

[Diana M]

שרון את צודקת

הקביעה שלי באמת היתה חד משמעית, מדי. בשנת החיים השלישית באמת מתחיל להתפתח רגש הבושה, משהו שלא קיים לפני כן. לרוב לילדים אין בעיה להמשיך לעשות בטיטול. אבל הם מתחילים לקבל מסרים מהסביבה שזהו. הגיע הזמן. מסרים אלו יכולים להגיע על ידי הצעות של ההורים שלא כביכול לא לוחצים, אבל עצם ההצעה הרי מלווה בצפיה וצפיה היא לחץ מסויים. לחץ גם מופיע פעמים רבות מהגן. הינה אצלנו הפשושה, בת שנתיים והשבוע התחילה גנון, אין בגנון משטח החתלה וזה מבחינתי סוג של לחץ. כששאלתי את הגננת היא השיבה לי שאין צורך במשטח כזה כי הם לקראת גמילה הקשתי עוד ואמרתי אבל זה יוצר לחץ להגמל והגננת השיבה בחיוך, ממש לא. לדעתי יש סטירה. אם אין מגמה של ללחוץ בכיוון גמילה, לשם מה ליצור אי נוחות לילדים וגם למי שמחליף, כמה נח יכול להתכופף לפחות 14 פעמים ביום להחלפה ובדרך כלל זה יותר. אז יש את רמת ההצהרה ויש את את הרמה הסמויה שאולי אפילו אינה מודעת אך יוצרת לחץ. מבינה את כוונתי? ובגנים רמה זו קיימת מאוד חזק ובאה לביטוי בצורות שונות. לכן לא פלא שילד נבון ובוגר כמו דור מרגיש את הרגשות שאת מתארת.

 

[דסי אשר]

ודילמה מכיוון אחר, בנושא גמילה.

הי, הפעוט בן שנתיים ו 4 חודשים. לא הראה שום סימני מוכנות לגמילה. שוהה במשפחתון- לא אצלי. בחופשת הקייץ היה אצל סבתא לתקופה של כמה ימים. יחד איתו התארחו נכדים בוגרים יותר, שכמובן הלכו לשירותים. הדבר מאד מצא חן בעינו- להיות "גדול" כמוהם. הסבתא המאושרת "עלתה על ההזדמנות", והחלה בתהליך גמילה, בשיטה "העתיקה" - להזכיר לו כל הזמן. הילד חזר הבייתה עם תוצאות השיטה, כשהוא: 1. לא מוכן בשום אופן ללבוש טיטול. 2. לא מודע לחלוטין לצורך להתרוקן. 3. מדבר ומתקשר היטב. 4.ההורים המשיכו בשיטה של הסבתא, וכל שעה בערך, מזכירים לו ללכת לשירותים.אם יש שתן- עושה. אם אין, אומר שאין. 5.התחיל המשפחתון, הגיע למשפחתון בלי טיטול. מפעילת המשפחתון, אמרה להורים שהם החלו בתהליך ללא שיתוף פעולה איתה, ופועלים בגישה שהיא שונה מגישתה שלה- קבעו לה עובדה שדורשת ממנה התערבות בדרך שאינה מתאימה לגישתה.. כמובן שהילד הרטיב בזמן הארוחה,ובזמנים אחרים והמטפלת ביקשה מהאם טיטולים. האם הביאה טיולים, מתוך הנחה שאולי הילד יסכים שהמטפלת תלביש לו טיטול (ידוע,שיש דינמיקות שונות הורה/ילד לבין מטפל/ת/ילד. הילד לא הסכים שמטפלת תלביש לו טיטול. הידע, מוסווה, נמסר לי על ידי ההורה והמטפלת. האם סיפרה, שגם מסרב להלביש טיטול לקראת השינה. היא פתרה את הבעיה על ידי קנית "תחטולים"(ככה זה נקרא?). היא תקיפה בעמדתה כלפי הילד- והוא מסכים לקראת השינה ללכת לישון עם הנ"ל. היא מסבירה לו שזה תחתתונים. הידע הנמסר כאן, מקורו בשיחה עם שני הצדדים(המטפלת והאם). נשאלה השאלה- מה יהיה במשפחתון? 1. יש עוד ילדים במסגרת אתם עוסוקים, ולא מתאים למפעילת המקום לפעול בדרך שאינה מאמינה בה. 2. האם חשבה להביא את הילדון למשפחתון עם תחטולים, תוך ציון שזה תחתונים(כמו לפני השינה). השאלה שלה- האם זה לא יבלבל את הילד? מה דעתכם? דסי