יום הכיפורים,
לא אהיה כאן עד אחרי יום הכיפורים, לכן אכתוב את דברי קודם לכן, בואו נקח לנו פסק זמן אמיתי, אחד בשנה, ונסתכל היטב על עצמו, נצא לרגע מהשגרה היום יומית ומהמעגליות של השנה, ונעצור. נתבונן. ולוודאי, נלמד. השנה האחרונה לא הייתה פשוטה לאף אחד מאיתנו, בוודאי שלא ברמה הלאומית ונגזרים מכאן קשיים נוספים, לקשיים האישיים של כל אחד מאיתנו. מימוש עצמי יכול להיות רק מחירות מלאה, וכדי להיות חופשי צריך לעבוד קשה. ברגע שלוקחים יום שכזה מתוך מטרה אמיתית להיטהרות, יש לטהר את עצמנו גם מתוך דברים שמסיתים את הדעת מההיטהרות, כגון החולשה לאוכל. ראש השנה חל לאחרונה, ובין שניהם חלים עשרת ימי תשובה, מעבר בין הולדת העולם לבין יום הדין. בין הכלל אל הפרט. זהו יום של היחיד ויום של הזולת, החברות עומדת מעל הכל, המחילה היא מחברך. כחלק מתהליך "הדף החלק". בואו נהיה חברים
ואסיים בדבריו של אנטואן דה סנט-אכזיפרי (שכתב גם את הנסיך הקטן) הכותב על מהות האדם: "להיות בן אדם, זה להיות אחראי. זה לחוש בושה למראה עוני גם כשהוא לא באשמתנו. זה להיות גאה בניצחון שהושג על ידי חברינו, זה להרגיש, כשאנו מניחים אבן דרך, שאנו תורמים לבניית העולם"
(מתוך "רוח, חול וכוכבים")
את הדרך בה נבחר ללכת בשנה החדשה, צריכים לברר היטב, שהשנה הבאה אלינו תאיר את ימיה
עם המון אהבה
גמר חתימה טובה, ושבת שלום עמית