סיכום משחק שלי
אין סדרה בלי קוואי. למעשה, בקושי יש איתו, אבל בלעדיו זה סופר גמור, אל תשלו את עצמכם ותנסו לראות דברים לפי משחק 6 ביוסטון. גולדן זו לא יוסטון, והיא כמובן מינפה עד הסוף את העזיבה של קוואי.
 
הקטע זה, גם כאוהד ספרס בסדרה הזו, עוד לפני שקוואי יצא, ראו שלסן אנטוניו הכל הולך, כל מטאטא יורה, וללוחמים לא הולך כלום. גם אם קוואי לא היה נפצע, והספרס היו מנצחים (אין לי ספק שהיו מנצחים אגב), זה היה משחק מאוד לא מייצג.
 
בינתיים סטף קארי עם 9 משחקים בפלייאוף הזה, ובכולם היה לו רבע של מעל 10 נקודות, ואתמול היו לו 19 בשלישי ברצף קליעות שהחזיר את גולדן למשחק ואותת לספרס שכשגולדן יסירו את החלודה, הסדרה הזו יותר קרובה לסוויפ מאשר לקרב אמיתי כמו וויזארדס-סלטיקס.
 
בכל אופן, הספרס נתנו את החצי הראשון הטוב ביותר שלהם העונה לדעתי, וזה התאפשר בגדול בזכות שליטה בקצב. הם לא נתנו לגולדן להרים את הקצב ולרוץ. כל התקפות המעבר נגמרו בפאול, שלא נתן לגולדן להניב מהם משהו טוב יותר מזריקות עונשין (תורם להורדת הקצב), אולדרידג׳, גאסול, לי וקוואי שלטו בריבאונד, גם בריבאונד התקפה, מה שהקשה על גולדן לצאת קדימה, ומסתבר שחיסול התקפות המעבר בעבירות לא רק מונע מגולדן סלים קלים (ושלשות מומנטום), אלא גם מונע כל מיני כאלה Broken plays שגולדן כקבוצה נהייתה אלופה בלעשות מהם סלים (מאחוריי המלך של הדבר הזה - סטף).
 
גם ברבע השלישי נמשכה המגמה, הספרס שלטו בקצב, שלטו בריבאונד וקלעו כמה קליעות שהם לא אמורים לעשות, ואז קוואי נפצע, וכל זה פשוט נפסק. גולדן (ובאמת מחמאות להם על זה) עטו על הספרס בקטע שלא יבייש אף אחד מהאלפא פרדטורס שדייויד אטנבורו סקר עבור הביביסי לאורך החיים שלו, וניצחו את המשחק באמצעות הגנה אגרסיבית על למרכוס (הסקורר היחידי בעצם בהיעדר קוואי), והתקפה מהירה. מהרגע שגולדן התחילו לשחק בקצב שמתאים להם, הם ניצחו בקלות, כי סן אנטוניו (ולמעשה אף קבוצה) לא יכולה לעמוד בקצב הזה.
 
אני חושב שזאזא בהחלט התכוון לפצוע את קוואי, הוא המשיך עוד צעד לרגליים שלו שהוא לא היה צריך לעשות, ואחר כך קוואי נוחת עליו, וזאזא פשוט רץ להתקפה, זה רק מראה שהוא ניסה לצאת נקי ממהלך מלוכלך, כי אם לא היה מתכוון, היה מנסה להרים את קוואי. בוא נגיד שה-110 קילו של קוואי נוחת לך על הרגל אתה מרגיש את זה, והתגובה הראשונית שלך לא אמורה להיות ״בוא נברח מזירת הפשע״.
 
בכל מקרה, מהרגע שקוואי יצא לא היה לספרס את מי שישבור את הלחץ של גולדן, מי שייצר סלים כשהכל נתקע, מי שישיג עוד כדור בריבאונד או בדיפלקשן, מי שימשוך קצת הגנה אליו ויפתח מבטים יותר נוחים לגרין, פאטי ומאנו.
 
אגב בלוחמים יש לציין את קווין דוראנט, כשקארי נפצע (קיבל טיפול ביד הקולעת ברבע הרביעי), קיידי השתלט והבליט עוד החסרון של קוואי כשומר לעת צרה, כשהוא חוגג על גרין, מאנו וסימונס בלי להתאמץ יותר מדי. קארי היה צריך להיות רותח רמת NBA JAM כדי לסיים עם 40, דוראנט עשה 34 ביום חלש מעבר לקשת ועוד יום במשרד מהשדה.
 
כל הכבוד לגולדן על הקאמבק, גם בלי קוואי לחזור בזמן מוגבל ממינוס 20 מול קבוצה מאומנת וחכמה זה מאוד קשה, אבל מצד שני היציאה של קוואי ממש קעקעה את הפרשי הכישרון בין הקבוצות. אתה רואה התקפות שלמות של רוקי בן 20, וטרן בן 40 ושחקן שעד לפני שנתיים כיכב בליגת הפיתוח, מנסים לעשות משהו מול טריו של סטף-קליי-דוראנט ודריימונד מחכה מתחת לסלים או בחילוף, ואתה מבין שאין לספרס סיכוי. זה ממש בלט לעין הפרשי היכולות, אני חושב שזה מראה שגם בסיסטם כמו של פופ בספרס, אין תחליף למה שקוואי מביא למגרש, He's that good.
 
