גמילה של ילד בן 4.6

[settie]

גמילה של ילד בן 4.6

פנו אלי לטיפול ברפוי בעיסוק על מנת לזרז גמילה מטיטולים של ילד בן 4.6 . אימו של הילד טוענת שהפסיכולוגית המליצה לה על טיפול ברפוי בעיסוק . מה דעתכן ? והאם יש לכם רעיונות

 

[שרון שני גונן]

פרטים פרטים ועוד פרטים...../images/Emo92.gif

 

[טל זמנבודה]

לא ברור לי מדוע ילד בגיל הנ"ל

אינו גמול אלא אם יש קשיים שמשפיעים על כך ונראה לי שחסר המון מידע טל

 

[settie]

גמילה

האם פנתה אלי בעקבות שיחה עם הפסיכולוגית , לדבריה לא הצליחה לגמול אותו עד עכשו [קקי עושה בטיטול], לדבריה אין לו קשיים במוטוריקה עדינה ,גסה , הקשב תקין וכד' , הפסיכולוגית הציעה לה לפנות לרפוי בעיסוק. היא פנתה אלי כיוון שטיפלתי בבנה הבכור הלומד בכיתה ב' שהיו לו קשיים מוטורים בתחום הגס והעדין, אי וויסות תחושתי ורגשי וקשב לקוי. אין לי יותר פרטים כיוון שטרם הזמנתי את האם רק שוחחתי איתה בטלפון. האם מישהי נתקלה בבעיה דומה? אשמח לשמוע

 

[מיכל כץ]

מחשבות בקשר לגמילה

התגובה הראשונית שלי היא שזה תחום שכן שייך דוקא לפסיכולוגית ולא לך כמרפאה בעיסוק. בכל זאת, כמה רעיונות/מחשבות שניתן לנסות מהניסיון האימהי שלי, בלי קשר להיותי מרפאה בעיסוק: - אפשר לדבר על כך שאתה כבר גדול ובחופש הגדול (סתם דוגמה) כבר לא יהיו לך יותר טיטולים ותעשה קקי בשרותים כמו אמא ואבא ואז בחופש הגדול להעלים את הטיטולים מהבית ולתת בו את האמון שהוא הכן מסוגל לכך (אצל הבן שלי זה מה שעשינו בגיל 3, לאחר שהרבה חודשים היה גמול מפיפי והיה מבקש טיטול רק לקקי. אחרי 3 ימי עצירות הוא רץ לשרותים ומאז לא הפסיק...). - אצל הבן של אחותי זה היה נעשה בתחתונים עד גיל 3 וחצי ואז היא סיפרה לו את "סיפור הגמד" שכתבתי אותו כאן לפני מספר שבועות. בעקבות הסיפור הילד התחיל ללכת לשרותים בשביל קקי וכשהוא הרגיש שאין לו יותר פיספוסים, הוא אמר שהוא ניצח את הגמד שיש לו חולצה אדומה, מכנסיים ירוקות .... - שמעתי גם על פיתרון שיושבים בתחילה עם הטיטול על האסלה בזמן עשיית הקקי ואחרי כמה זמן יושבים עם טיטול שנעשה בו חור במקום המתאים ורק בשלב השלישי מורידים לגמרה. מקוה שעזרתי.

 

[מיכל כץ]

אשמח אם תעדכני בהמשך

 

[טל זמנבודה]

אם אנחנו בענין ניסיון אישי אימהי אז

אז ככה היה לי המון מזל בנושא הילדים שלי גמולים מגיל 2 כולל הכל אז אולי אני לא ממש כתובת טובה לעיקובים. בכל אופן למדתי מהגנן של ילדי שלילד המתקשה לעשות קקי באסלה ניתן לתת בלון דימיוני / או אמיתי (אצלי הם היו דימיוניים והסיפור שנלוו לבלון השתנה כל פעם...) לאחר שהילד בוחר את צבע הבלון הוא צריך לנפח אותו חזק חזק הרבה הרבה שיהיה גדול... מסתבר (ותנסו את זה על עצמכם) שהניפוח אפילו הדימיוני של הבלון גורם ללחץ באזור האמור ומעודד יציאה! חוץ מזה ישנם סיפורים רבים כמו של אלונה פרנקל ועוד וכוון שהילד גדול הייתי מציאה עיון בספרים כמו אנציקלופדיה ושיחה יותר מעמיקה על הנושא של עיקול.. וגם ואני מקווה שזה לא ישמע שיפוטי, אני באמת חושבת שאם ילד לא גמול בגיל הנ"ל ואין לו בעיות אחרות אז אולי אלו ההורים שצריכים מעט יעוץ... בהצלחה טל

 

[שרון שני גונן]

גמילה?

שלום וברכה אחת הסיבות שאני חושבת שמקצוענו כה נפלא היא שיש לנו נקודת מבט כה רחבה. כמה חבל שלעיתים אנו בוחרים לצמצמה במו ידינו. לאחרונה סיפרה לי מישהי שבמקום בו היא עובדת, מטעמי חיסכון, מאבחנים רק את התחום שבו כתוב בהפניה שיש לילד בעיה. ובכן... אומר בעדינות שלדעתי זה כמו לחפש מה שאבד מתחת לפנס. תפקידנו הוא לבדוק את כל ההיבטים התפקודיים, להיות בלשיות טובות ולחפש רמזים מדוע קשה לילד להגמל. איבחון מקיף וראש פתוח יעשו את העבודה. עם כל הכבוד לעצות אימהיות ,ויש לי הרבה, (גם כבוד וגם עצות), אין מקום לתת עצות לפני שמבינים ממה נובעת הבעיה. לפני כמה שנים נתקלתי באותה בעיה אצל ילד. לאחר תחקיר מעמיק התברר שהילד נבהל מאוד מתמונה של שימפנזה ישוב על סיר, שהיתה תלויה בתוך השירותים בגן. למותר לציין שסיפורים ומתנות לא צלחו כלל במקרה זה. אני יכולה להזכר בעוד כמה סיפורים, שנשמעים משעשעים בדיעבד, אך היו מאוד מלחיצים עבור ההורים והצוות החינוכי. לעיתים הסוגיה שבשלה פונים לקבלת העזרה היא משנית, ומהווה רק ממשק אל הקושי האמיתי. אם נהייה קונקרטיים ולא נבדוק לעומק, נפסיד את ההזדמנות שלנו לסייע, וחבל. "גמילה" כמו "אחיזת עיפרון" כמו עוד אלף דברים אחרים, הם מושגים ריקים, עד שאנו טורחים למלא אותם בתוכן. לעיתים אם אנו בוחרים בדרך הקלה, ומטפלים רק במה שנראה לעין, אנו מפספסים ובגדול. בברכה שרון

 

[מיכל כץ]

אמפטיה

שרון, חשבתי חשבתי אם להגיב או לא ובסוף החלטתי שאולי בכל זאת כדאי. מכיוון שאת עונה כאן הרבה פעמים ומידי פעם עולות בי אותן תחושות. יש תמיד בכתבייך , יחד עם המון ידע, גם המון ביקורתיות, תחושה של אני יודעת ואני עושה טוב והאחרים לא. הייתי שמחה אם היית כותבת את מחשבותייך היפות, המענינות והמלמדות בלי ביקורתיות על אחרים. אנחנו לא רק מרפאות בעיסוק אנחנו גם ובעיקר בני אדם שרוצים לתרום ועזור לאחרים. ניתן לעשות זאת בכל מיני דרכים ולא רק בדרך שלך. תחשבי על זה...

 

[שרון שני גונן]

על ביקורת ותרבות הדיון

מיכל שלום, ראשית אומר שהקשבתי בתשומת לב לדברייך, ולקחתי אותם לתשומת ליבי. שנית, אני מייצגת רק את דעתי. למרות שאני משתדלת לכתוב תשובות ענייניות וברוח חברית ונעימה, במהות, אני מאמינה בדרכי, ואיני מתביישת בכך.גם אם לעיתים זה אומר שאמירת דעתי והליכה בדרכי שלי עלולה להתפרש כביקורת על דרכו של האחר. איני מאמינה בכך ברובד האישי, אך ברובד המקצועי זה נראה לי בלתי נמנע. לטעמי, בתוך דיון, מתאים ונכון לומר את דעתי, ואף לציין שאיני מסכימה עם דעות אחרות. כל עוד הדבר נעשה ברוח טובה, תוך כבוד לזולת וללא כניסה לנימה אישית, הדבר מהווה חלק מתרבות דיון בריאה. לרגע איני חושדת במי מהכותבים בכך שאינו מתכוון לטוב ביותר. לעיתים, אין די בכוונות טובות, ןלפעמים הן אף עומדות לנו לרועץ. פעמים רבות אני מוצאת את עצמי מאוד רוצה לעזור ומהר, אך מזכירה לעצמי שכדאי להיות מעמיקה ומקצועית,לטובת כל הצדדים, גם אם זה עולה לי בדחיית סיפוקים, דבר שלא קל לי כלל

בברכה שרון

 

[נגהויסבוך]

גמילה

לא הצלחתי לענות מיד, כי חשבתי שהנושא מורכב מידי ... גם למרפאה בעיסוק מנוסה ככל שאהיה ... מפסיכולוגית חינוכית אחת למדתי והפנמתי שהגבול העליון\תחתון או איך שנחליט עובר בנושא "קקי" מעבר לגיל הגמילה המקובל ... ולמה כי גם ב"עין בלתי מזויינת" נראה שהמקרה הזה על פניו דורש יעוץ להורים, ואנליזה מדוייקת של כל הגורמים ... נכון שאפשר לדבר על תחושה, רגישות לכאב, יציבה והרגלי "עבודה" ... אך צריך להזהר בניתוח התפקודי ... וכנראה שזו הסיבה שבגללה חיכיתי בתשובתי ... ולצערי אני נוטה להיות ביקורתית מעט ... זה באמת לא המקום ל"נסיון אישי" כי בנסיון האישי הרחב אנחנו מצליחות לראות את הדינאמיקה שלנו והיא לא נכונה ... גם אני משתמשת לפעמים "בעצות מהתחום האישי" אך רק לאחר הערכה זהירה ... של ה"אדם שמולו אני נמצאת" וכאן לצערינו אין אפשרות לעשות זאת ... אז אולי כדאי להשאיר את קשיי הגמילה בגיל כזה לעוסקים בפסיכולוגיה, אלא אם כן ישנן הנחיות והתוויות מיוחדות .

 

[טל זמנבודה]

אל תשכחו

שהשיחה הזאת היא בין מטפלים וגם כאשר אני משוחחת עם מטופל לעיתים אני נותנת דוגמא אישית מהבית ולדעתי זה עוזר

טל