גמילה מטיטולים

[nona96]

גמילה מטיטולים

בתי בת שנה ו-11 חודשים. היום אנחנו ביום החמישי לגמילה ועשתה פיפי בסיר רק פעמים ספורות. היא יושבת על הסיר ולא עושה כלום ולאחר שקמה עושה פיפי או קקי. היום היא גם התחילה לסרב לשבת על הסיר/האסלה באופן תקיף. האם להפסיק את הגמילה או להמשיך? מה לומר לה כשזה קורה? אני מנסה לעודד אותה אבל היא לא ממש מגיבה.

 

[רוני ודי]

אני בעד להפסיק

גם הבת שלי ישבה כמה ימים על סיר ואחרי זה הודיעה נחרצות שהיא לא רוצה יותר.
כרגע אנחנו עם חיתול ועוד תקופה קצר הננסה שוב ונראה איך זה הולך
אני מאמינה שהגמילה צריכה לבוא מהילד

 

[יעל נועם]

החשוב ביותר

הוא לא להכנס עם הילדה למאבקים. אם היא מסרבת - לא להכריח. מאבקים יזיקו, ידחו את הגמילה ועלולים לגלוש למאבקים גם בתחומים אחרים ולהשאיר חותם לשנים.
אם את יכולה להשאיר אותה ללא חיתול - אז תשאירי וכאשר היא עושה צרכייה, לא לכעוס, רק לנקות ולהגיד "בפעם הבאה תעשי בסיר כמו גדולה". אם היא מבקשת ועושה בסיר - לעודד, לשמוח, לספר לאבא וכו'. ילדים (כמו כל אחד) אוהבים הערכה.
אם החלטת להפסיק, אז בנתיים לספר סיפורים (לא חסרים ספרים). פעם פעמיים ביום לציין "כשתרצי שנוריד לך חיתול ותעשי בסיר - תגידי לי".
בהצלחה.

 

[אמא של עקתש]

האם זו באמת החלטה של הילד או דרישה חינוכית?

ואם היא לא תרצה עד גיל 18...???
מנסיוני עם ארבעת ילדיי זה שילוב בין דרישה חינוכית לרצוןנו של הילד לשת"פ. עם האחד שהיו עניינים והוא סרב לעשות קקי בשרותים/סיר/תחתונים אלא רק בחיתול, התיעצנו עם פסיכולוגית שאמרה שנפסיק לתת לו ככ הרבה כח. לא עוד "את מחליט" "כשתרצה תעשה בסיר" וכו'. אלא אמירה כללית שמויאה את הכח והאחריות לעניין מהילד. כמו שהשמש זורחת מדי יום. כך ילדים מגיל X ומבוגרים עושים בשרותים. אמרנו "כשיבוא האביב תעשה בסיר" ואז, אחרי כמה שבועות התחילו לדבר בגן על האביב והוא מיד הלך לסיר הכריז שהגיע האביב ועשה קקי. מאז לא פיקשש אפעם.

 

[יעל נועם]

משולב

מאד לא רצוי להכנס למאבקים, זה לא מועיל ולא מקדם. במאבק, אם הילד מנצח - עושה בחיתול / מוותרים לו וכו' - הרי נתנו לו הכי הרבה כוח. במאבק יש מנצח ומפסיד. בשיתוף פעולה - כולם מנצחים.
מאד מצא חן בעיניי האמירה "כשיבוא האביב..." - זו הובלה לקראת התרחשות, זו הכנה של הילד לקראתה. אפשרי, כמובן, לקבוע כל נקודת ציון שיהיה קל לילד לזהותה ושתהיה מספיק רחוקה, כדי שתהיינה כמה אפשרויות לחזור על האמירה הזו ולא רחוקה מדי.

אף ילד לא ימשיך עד גיל 18. ילד שיראה את כל חבריו בלי חיתול - ירצה להיות כמו כולם. כך אנו בנויים ברוב נושאי החיים.

 

[מיריה רון]

גם גמילה היא עניין גיאוגרפי, תרבותי, כלכלי..

הנושא של "בשלות לגמילה" הוא תואם-תרבות שלנו, אבל כמובן לא תורה מסיני. בתרבויות אחרות-בריה"מ של פעם, מדינות באפריקה, וקהילות המגדלות ילדים קצת אחרת-בלי טיטולים, והגמילה נעשית החל מההתחלה. כמובן שקשה לקרוא לזה גמילה, זה יותר אימון בעשיית צרכים. זה מחייב נוכחות ורגישות של המבוגר המטפל, לאיתותים מן הילד, או לזמנים קבועים של הורדתו, הפשטתו, ויצירת תבנית תנוחה קבועה לעשיית הצרכים. צריך ללמוד את זה, אבל אפשרי.כמובן שהרבה יותר פשוט עם טיטול, אבל אז יש לנו לבטי גמילה..

 

[שרה נייס 1]

גמילה

כשנכנסים לכל גמילה שהיא, ממוצץ, מבקבוק...לא כדאי לעמוד עם סטופר. אין שום טעם בלחץ. אין טעם בציפיות ודרישות או בהרעפה מוגזמת של שבחים ופרסים כאשר היא מצליחה ולא כעס כשהיא מפספסת. זה לא יועיל. דרמה עלולה ליצור רושם כאילו כדאי לפעמים להצליח ולפעמים לא כי יש פה המון תשומת לב ורווחים. לכן אני מציעה, אם החלטת להתחיל את התהליך, להיות נינוחה ולאפשר לילדה להיגמל בקצב שלה. בהצלחה