גמילה מטיטולים

[אורי שלי1]

גמילה מטיטולים

רציתי לדעת מתי ואיך הצלחתם לגמול את הילד/ה , אורי בן שלוש וזה אפילו לא נראה באופק , מה גם שהוא לא מדבר עדיין אז זה לא רלוונטי כרגע

 

[ELDOX1]

גמילה מטיטול

אנחנו הצלחנו לגמול בגיל 4.5 וזה באמת לא היה קל.
גיל 3 אצל ילד על הספקטרום זה די צעיר.
חכי לקיץ הבא. חבל על הלחץ.

 

[AutismTimesTwo]

אצלנו

הגדול נגמל מחיתולים באיזור גיל ארבע ומשהו, וזה היה פרוייקט רציני, ועד היום זה לא משהו והוא עדיין עם חיתול בלילה (בן שש וחצי)
הקטן מראה סימנים גדולים של בגרות וכנראה נגמול אותו בקלות גדולה יותר.
כל ילד והסיפור שלו.

עצתי - לכי עם עצת הגננות. יש להם ניסיון רב יותר מאיתנו.

 

[nirity1]

אצלנו הגמילה התחילה ב 4.5

מפיפי גמול לחלוטין, מקקי ממש לא. מה שעשינו זה להוריד את המכנסיים והחיתול ולהביא אותו לשרותים כל 30 דקות....קיץ זה זמן מתאים - אני הייתי מנסה להוריד ולתת לו להסתובב חצי ערום בבית - אם זה הולך נהדר , אם לא אז תמיד יש שנה הבאה...

 

[nirity1]

ותתכונני להרבה נקיונות ....

 

[schlomitsmile]

 

[bajura]

הבן שלי

בגיל 3 וחצי כאשר נבנס לגן מיוחד התחנו את הגמילה בשיתוף פעולה מלא עם הגננת. מפיפי הוא נגמל יחסית מהר. מה שעשינו זה שהורדנו טיטול בבת אחד. לא תחתוני מעבר שמבלבלים, פשוט תחתון מבד רגיל. הינו לוקחים אותו לשירותיםכול שעה. לפעמים הוא נתנדג ללכת. התחלנו שיטה של פרסים וסיפורים בתוך השרותים. עם הפיפי הלך די מהר אבל צואה היה סיפור אחר. היה מסתתר מאחורי הרהיתים ועושה את הצרכים בתחתונים. היה מחזיק עד שלא היה יכול עוד ואז עושה בתשלומים בתחתון. כול היום היה לנו ריח נורא בבית. זה היה באמת מאוד קשה לכולם. הינו ככה כמה חודשים אך לא היתיאשנו וכול הזמן דיברנו, הסברנו, נתנו פרסים ועשינו מסיבה כאשר היתה הצלחה מסויימת. לקצת אחרי יום הולדת 4 הוא התחיל לעשות באופן מסודר בשרותים, עצמאי לגמרי. מה שכן היה בורח פיפי בלילות, אבל לא היתי שמה לו טיטול אפילו בלילה. אחרי חצי שנה זהו, גם בלילה לא בורח לו.
מה שכן כאשר אני מגיע למקומות איתו אני חייבת להסיר לו תמיד איפו השרותים ואפילו להזכיר לו שאם יש צורך הוא ידע לאן לגשת. כי אחרת הוא לא ישאל אותי לרוב הסיכויים שיוריד מכנסיים ויעשה במקום הכי פחות מתאים.
מאחלת לכן הרבה בהצלחה. זה לוקח זמן והרבה עצבים אבל זה תהליך ובסופו של דבר כולם נגמלים.

 

[TITLUL]

אז בזה אני גאה

ולכן שמחה לענות מניסיוני. בני בן שלוש וחודש. גמול ביום - מאז שנתיים וארבעה חודשים. איך? הורדנו חיתול. אמרנו: לא עושים פיפי וקקי על הרצפה. חזרנו על האמירות שוב ושוב. אצלו עובדות טוב חזרות: הוא מפנים מסר כשחוזרים עליו כל הזמן, ולפחות בחלק מהחזרות דואגים לקשר עין, מתקרבים לפנים שלו, מרגישים שיש קשב מלא. בהתחלה עשה במכנסיים או על הרצפה, תוך שבוע-שבועיים הפסיק לעשות במכנסיים. ואז היה עוד שלב, של להבין איפה מותר ואיפה אסור לעשות פיפי וקקי. היה עושה בדשא ובאדמה בחוץ כשמטיילים, אבל אם יש דשא ואתה באמצע מסעדה, אי אפשר...זה משהו שלקח לו זמן להבין. עד היום, הקטע הזה בעייתי אצלו. הוא הרי לא ממש מודע לסביבה ולכן לא מתבייש. אין לו בעיה לכרוע ולעשות קקי באדמה באמצע שביל הליכה בטבע כשמסביבו מטיילים אנשים. מבחינתו בחוץ אפשר ליד עץ, ואם יש אנשים מסביב-זה ממש לא עניינו, הוא לא רואה אותם בכלל. היה עוד שלב שביקש לקקי חיתול (היה מביא מהמגירה חיתול, ורק כשהלבשנו לו את החיתול היה עושה קקי, או פשוט מחכה ללילה שאז היינו שמים חיתול ממילא, ואז עושה). גם זה נגמר בעזרת חזרות מרובות על "קקי לא עושים בחיתול, רק בשירותים...", וזה היה יותר קשה מהפיפי ודרש פרסים (סוכריית עדשים כל פעם שישב על האסלה, אפילו אם לא יצא לו). ככה הוא "התרגל" לאסלה לאט לאט, הבין איפה אמורים לעשות, ובסוף גם הצליח. ואז חגיגה גדולה וכמה סוכריות, שיבין כמה זה שווה. בשלב שהצליח לשבת באסלה וויתר על חיתול לקקי - היה בערך שנתיים ושמונה (ארבעה חודשים אחרי הגמילה ביום). לפני חודשיים וחצי נגמל בלילה. באותה שיטה - חזרות מרובות על "לא עושים פיפי במיטה", איפה עושים פיפי? בשי-רו-תים. ממש ככה. היו השתנות במיטה כמעט כל לילה, התחלנו להעיר אותו לפיפי כדי להראות לו מה עושים כשצריך פיפי בלילה, ובחודש השני כבר אין פספוסים בלילה בכלל (כבר חודש), ואנו גם לא מעירים לפיפי... זה פגע לו בשינה בתקופה הראשונה, כי התעורר כשצריך פיפי והוא ילד שמאוד מאוד קשה לו להירדם, אז לפעמים היה קם לפיפי בשלוש וער עד ארבע וחצי. אבל עברנו את זה, למרות שעוד קורה לפעמים שקם בלילה לפיפי ולא מצליח לשוב לישון. השיטה, כמו שבעלי אומר, היא לחפור לו. אנו פשוט חופרים את המסר ושותלים אותו ככה בראש. ילד לא צריך לדעת לדבר בשביל גמילה. אבל הוא כן צריך להבין. אם אתה מרגיש שהוא מבין משפט כמו: פיפי רק בשירותים! ושאתה יכול לקבל את הקשב שלו - תנסה את זה. בני מדבר, זה לא שהוא לא מדבר, אלא שהדיבור שלו לא השתתף בתהליך הגמילה, אלא רק ההבנה שלו למסרים פשוטים שחוזרים עליהם הרבה. ולכן אני חושבת שעניין הדיבור שולי. עד היום הוא לא מודיע שצריך פיפי או קקי, אלא פשוט עושה. ה"להודיע", כמו שעושים ילדים נ"טים (כמו בני הבכור), לא קיים אצלו. אם הייתי מחכה שהוא יהיה בשל תקשורתית ויוכל להודיע לי על הצרכים שלו, לא הייתי מגיעה לגמילה כל כך מהר. אבל אני סומכת עליו שינהל את גופו, והוא באמת מנהל את גופו נפלא. כשצריך להשתין הולך לשירותים או בחוץ על עץ, כשצריך קקי מתיישב על האסלה לבד. לא מבקש עזרה, גם לא בבתים זרים. מוצא לבד את השירותים, וזה הכל. שיהיה בהצלחה.

 

[אמא חמסה]

לצערי, זה לא תמיד עובד ככה,

יש ילדים שידקלמו הכל, אבל לא יקשרו בין זה ובין החיים שלהם.

לדעתי, יש סוג בשלות שאם מגיעים אליה, אז זה מגיע בקלות מאוד ובלי החמצות. אם הילד לא מדבר, אבל מבין, הייתי שואלת אותו, אם הוא רוצה כבר לעשות 'כמו הגדולים'.

לא נעים להגיד, אבל לדעתי, עדיף שיראה הדגמה מה עושים בשירותים, כדי שזה לא יהיה מוזר. אם אין לו בבית אחים קטנים, שגדולים ממנו, אבל אין להם בעיה לארח כשהם בשירותים - זה טוב. ואם לא - אולי אפשר לרתום ילדי שכנים או משהו כזה.

אבל אולי זה פשוט משתנה מילד לילד וצריך לנסות כמה שיטות, עד שמצליחים.

 

[netanelb5]

הגמילה לילד קטן

הבן שלי נגמל בשלוש וחצי. צריך הרבה סבלנות ולללכת איתו לשירותים כל 20 דקות. זה תהליך אבל צריך להתמיד בו.זה ייקח קצת זמן בקיצ יותר קל.
הגמילה בלילה לוקחת יותר זמן ארוך ואת צריכה את הנכונות והזמן להיות עם הילד בתהליך. בהצלחה.

 

[סתם אושר]

שלום לך..

לדעתי העניין של דיבור לא שייך לגמילה. ייתכן שההבנה שלו הרבה יותר גבוה מהפקת דיבור.
מעבר לכך, רוב הילדים בספקטרום המאובחנים ומטופלים מוקדם נגמלים. הדרך שלדעתי נכונה יותר היא גמילה בעזרת תוכנית ותהליך הדרגתי המתאים לאופי הילד.

קראתי בהודעה אחרת שלך שבקרוב בנך עובר למסגרת של חינוך מיוחד, שווה לך לחכות ולקבל הדרכה מצוות הגן.
לפני תהליך גמילה יש קדם גמילה- כלומר חשיפה. חשיפה לשירותים, ספרים מתאימים, דיבור על כך בבית "אמא הולכת לעשות פיפי בשירותים", לתת לו להיות כמה שיותר עצמאי בהלבשה והורדה של המכנסיים (אני חושבת שיש נטייה כזו להשכיב את הילד ולהוריד לו את המכנסיים כאשר מחליפים לו טיטול, צריך לערב אותו כמה שיותר בהחלפת טיטול), לזרוק את הטיטול הרטוב לפח ועוד...

ייתכן שבנך עדיין גם לא בשלב החשיפה וזה בסדר שוב, כל ילד והתהליך שהוא עובר.

בהצלחה בכל מקווה שעזרתי

 

[מלכת הסרטים]

עם המון תמיכה מהגננת

הצלחנו בגיל 3 וחצי!!
יש פיספוסים פה ושם אבל הילד הפנים ובגדול והיינו בטוחים שעד גיל 6 אין שום סיכוי שהוא יגמל
ומדובר על ילד שהיה עושה את צרכיו ולחלוטין לא הפריע לו שהוא רטוב או מלוכלך (כחלק מבעיות הויסות החושי)
אז עם תמיכה נכונה הכל אפשרי!!

 

[bajura]

מסכימה שהכול אפשרי

כי גם על הבן שלי לא האמנתי שזה יגיע לפני גיל 5. ומסכימה מאוד ששיתוף פעולה עם צוו הגן הוא הכרחי.

 

[bajura]

ממליצה על הסרט "אסלה קסומה"

מדבר לילדים בגובה העניים.

 

[netanelb5]

הבן שלי לא מדבר וגמול מגיל 3.5.

אין קשר בכלל לדיבור לגמילה. הכול תלוי בהסברה מתמידה והמחשה כמה שיותר ככה תהיה התקדמות חשוב להתמיד.

 

[schlomitsmile]

הכל תלוי בהרבה דברים

נכון, יש ילדים לא מדברים שנגמלים מוקדם,
ויש ילדים ורבליים, ומהרבה בחינות כאילו "גבוהים" אבל נגמלים מאוחר.
להסברה, התמדה, הכלה ואסרטיביות של ההורים והסביבה יש תפקיד חשוב, אבל יש גם עניין של הילד עצמו.
חלקו רגשי (ענייני שליטה, איפוק, ובכלל- עשיית צרכים זה ביטוי חזק מאד), חלקו נוירולוגי: איכות ה"תקשורת" בין המח לגוף, התשדורות שאמורות לעבור מהגוף "יש לחץ פנימי" התשדורות בחזרה "נא להתאפק ולהזיז רגליים בתנועה לעבר השירותים".