ראשית תסתכלי בשאלות הנפוצות
יש המון חומר. את יודעת איך מחפשים? ועכשיו - הוא מודע לעצם עשיית הפיפי או הקקי? זה השלב הראשון. אם לא, תני לו להסתובב ערום בבית ככל שניתן. כל יום אחרי הגן, במהלך סופ"ש. כך הוא ילמד להרגיש, לראות ולהריח.. מתי יוצא לו, וגם את תלמדי את הרגלי השחרורים שלו. בנוסף, תני לו להתיידד עם הסיר / הישבנון. הבן שלי בן כה וכה נהג להכנס איתי לשירותים. אז כשרציתי להתחיל גמילה, הצעתי לו לשבת על הסיר לידי. באמת, ההצלחות הראשונות היו כשנכנס איתי לשירותים בבוקר. ידעתי (לפי הטיטולים שהיו כמעט יבשים עם ההתעוררות, ומלאים חצי שעה אח"כ) שבבוקר הוא נוהג לעשות פיפי. אז הזמנתי אותו להצטרף, ושם אכן היו ההצלחות הראשונות. הוא התיישב (מכיוון שחיכה בהתחלה אותי - שכן לרוב איתי נכנס לשירותים), אני הייתי פותחת את ברז המים שישמע קול מים (טריק ידוע לעורר השתנה. תבדקי, זה עובד גם אצלינו), ובחלק מהפעמים יצא לו, וזו הייתה שמחה גדולה. בנוסף, הוא התחיל להודיע - לפעמים אחרי שעשה חצי, ואז הורדנו את המכנסיים, ואם היינו בגינה או משהו כזה קל להוריד את המכנסיים ולהמשיך. במקום אחר - אומרים 'פיפי, בוא נמשיך בשירותים'. גם אם הכל יצא על הרצפה.. (לגלגל שטיחים!) אחרי שסיים אפשר ללכת לסיר, כדי להזכיר איפה הסיר. יש ילדים שאצלם יוצא קקי כמו פיפי. אצל אחרים, פחות. אם יש זמן קבוע שבו הוא נדון לעשות קקי (אצל הרבה ילדים, למשל, מעט אחרי ארוחת בוקר. אצל אחרים, באמבטיה
), אז זה זמן טוב להסתובב עירומים, כשאת מתבוננת יחסית בשימת לב, ולהזכיר איפה הסיר, ואולי אפילו להתישב ולחכות. אנחנו למדנו 'לחכות לקקי'. לפעמים הוא בא ולפעמים לא. אבל מחכים הרבה, אז לפעמים הוא מגיע.. רק אחרי מספר הצלחות סביר (כשאת יודעת שהוא יכול לעשות, באופן רצוני, בסיר או בשירותים, יגיע זמן הורדת הטיטול ממש.
