kerengl,יש כמה גישות לטיפול בגמילה
של ילד בן 3 מצואה,אומר כמה מילים על הדרך שאני עובד איתה, אבל גם מצ"ב גישה שונה.בכל מקרה,תמיד לפני כל טיפול, הילד חייב לעבור בדיקה אצל רופא המשפחה,כדי לדעת בבטחה שאין כאן בעייה רפואית (סיכוי נמוך ביותר).יש חשיבות רבה לסוגי האוכל שהוא אוכל, אבל ובעיקר לסדר יום קבוע של אכילה ויציאות..בהנחה שהוא כבר בפעוטון, ושם הבעייה אינה קיימת,או אולי כן,לא דיווחת. נתמקד בעיקר בבית..וכאן המטרה בטיפול היא ליצור התנייה (קלאסית), בין הצואה לבין השירותים.כיום יש התנייה בינה לבין התחתונים..שמתחזקת כיוון שהוא מקבל פרסים על כך. אם המטרה היתה לעודד את השליטה שלו ביציאה, היא אולי הושגה, אבל לא במקום שהיא צריכה להיות. מכל מקום,יש צורך בהרגלי אכילה קבועים של הילד, תמיד בשעות קבועות,וכך גם ליצור הרגלי יציאה, כדי ליצור את השעון הביולוגי של גופו,שיעזור לו בדיעבד גם לקבל את השליטה ביציאות.אם הוא אוכל ארוחת צהרים בבית,זה צריך להיות בשעה קבועה..ומיד כשהוא מסיים, הוא הולך לשירותים, ומתבקש לעשות קקילא חשוב כמה,העיקר שיעשה קצת..אם עשה..יקבל המון חיזוקים גופניים (חיבוק נשיקה דברי שבח),וכן גם פרסים קונקרטיים..אבל אם הוא אומר שהוא לא יכול...הרי אי אפשר שהוא ישאר שם ללא סוף.ההצעה הלא סימפטית היא, לעזור לו ביציאה על ידי נר גליצרין שמוכנס לפי הטבעת..לא נעים, אבל לאו דווקא משפיל..כי המטרה האמצעים מקדשים את המטרה.בדרך כלל אחרי 2 דקות, יש יציאה..ושוב המון חיזוקים עלזה. מה שקורה שילדים לא אוהבים את האקט החודרני הזה של נר הגליצרין...ורבים מהם, רק כשרואים אותו..כבר מצליחים בהוצאת הקקי..וזו המטרה, לא?..לכן לסכום, יש לקבוע זמני ארוחה קבועים אם ארוחת צהרים או ערב..ברור שאין לבקש ממנו ללכת פעמיים לשרותים לשם כך,אבל אם הוא רוצה..אין בעייה.בדרך כלל ילדים די מהר מתרגלים לשיטה הזו..ולומדים בעצמם כבר ללכת לשירותים אחרי האוכל, גם ללא בקשה מפורשת מהם..כאמור, זו גישה התנהגותית טהורה..ויש עוד גישות, כפי שאפשר לקרוא במאמר המצ"ב.
