גמילה מזונדה
לא משלכן אבל מרגישה שתוכלו לעזור..
אני אמא למתוקה בת שלושה חודשים ש"הספיקה" לעבור 2 ניתוחי לב פתוחים מאז שנולדה...
בין הניתוח הראשון לשני היינו חודש בבית, בחודש הזה היא ינקה ואכלה יפה גם מבקבוק.
הניתוח השני היה ניתוח חרום, לא מתוכנן, הגענו אליו בעקבות הסתבכות לא צפויה של הניתוח הראשון.
היא עברה 2 החייאות ונכנסה לניתוח במצב קשה מאד.
אחרי 3 שבועות בהם היתה מונשמת ובסכנת חיים ממשית (כולל אי ספיקת כליות חמורה ועוד שלל סיבוכים...) הוציאו לה את הטובוס ומאז היא נושמת רגיל.
היא כבר חודש יציבה ויכולה כבר להשתחרר הביתה, אלא שכאן צצה לה בעיה חדשה-
היא לא מוכנה לאכול טיפה אחת דרך הפה. כל הכלכלה רק דרך הזונדה.
אין לה בעיה בטכניקה. היא מוצצת מוצץ נהדר ובולעת באופן סביר תרופות שנותנים לה דרך הפה.
זה נראה כמו משהו התנהגותי-נפשי, איזשהו פחד/טראומה/כאב סביב האכילה מהפה.
כשמנסים להאכיל אותה מבקבוק (ואנחנו מנסים כבר מספר שבועות) היא צורחת כאילו מנסים להרעיל אותה.
בקשר למשקל- היא נולדה 3.250 ועכשיו שוקלת רק 3.800, ורק בימים האחרונים החלה עליה סבירה במשקל (עד לפני כשבוע לא עלתה כמו שצריך בשל הקאות היסטריות אחרי כל ארוחה. ההקאות נעצרו בזכות נוסחה מנצחת של פראמין זנטק ולוסק. בשבוע וחצי האחרונים עולה ב"ה יפה).
היא מקבלת לאכול חלב שאוב שמועשר בנאוקייט ופוליקוז.
אנחנו מאושפזים בשניידר.
ככל הנראה נשתחרר שבוע הבא הביתה עם זונדה...
האמת, מפחיד אותי לחזור הביתה...
שאלתי המרכזית- האם יש למי מכן ניסיון עם גמילה מזונדה כשבעיית האכילה היא על רקע נפשי/התנהגותי ולא בעיית טכניקה? (המרפאות בעיסוק עסוקות בעיקר בללמד אותה הטכניקה וזו לא הבעיה שלה...)
האם יש לכן מושג מה הניסיון של המרפאה להפרעות אכילה בשניידר בפיתרון בעיות כאלו?
קראתי באינטרנט שבי"ח וולפסון מטפל בגמילה מזונדה בעזרת שיטה שפיתח בי"ח באוסטריה לבעיה הזו. מישהי פה אולי שמעה על זה? עדיף על שניידר?
ובאופן כללי- יש כאן מישהי שהשתחררה הביתה מביה"ח עם זונדה? איך הסתדרתן עם העניין?
עצות וחיזוקים ייתקבלו בברכה...
המון תודות!
לא משלכן אבל מרגישה שתוכלו לעזור..
אני אמא למתוקה בת שלושה חודשים ש"הספיקה" לעבור 2 ניתוחי לב פתוחים מאז שנולדה...
בין הניתוח הראשון לשני היינו חודש בבית, בחודש הזה היא ינקה ואכלה יפה גם מבקבוק.
הניתוח השני היה ניתוח חרום, לא מתוכנן, הגענו אליו בעקבות הסתבכות לא צפויה של הניתוח הראשון.
היא עברה 2 החייאות ונכנסה לניתוח במצב קשה מאד.
אחרי 3 שבועות בהם היתה מונשמת ובסכנת חיים ממשית (כולל אי ספיקת כליות חמורה ועוד שלל סיבוכים...) הוציאו לה את הטובוס ומאז היא נושמת רגיל.
היא כבר חודש יציבה ויכולה כבר להשתחרר הביתה, אלא שכאן צצה לה בעיה חדשה-
היא לא מוכנה לאכול טיפה אחת דרך הפה. כל הכלכלה רק דרך הזונדה.
אין לה בעיה בטכניקה. היא מוצצת מוצץ נהדר ובולעת באופן סביר תרופות שנותנים לה דרך הפה.
זה נראה כמו משהו התנהגותי-נפשי, איזשהו פחד/טראומה/כאב סביב האכילה מהפה.
כשמנסים להאכיל אותה מבקבוק (ואנחנו מנסים כבר מספר שבועות) היא צורחת כאילו מנסים להרעיל אותה.
בקשר למשקל- היא נולדה 3.250 ועכשיו שוקלת רק 3.800, ורק בימים האחרונים החלה עליה סבירה במשקל (עד לפני כשבוע לא עלתה כמו שצריך בשל הקאות היסטריות אחרי כל ארוחה. ההקאות נעצרו בזכות נוסחה מנצחת של פראמין זנטק ולוסק. בשבוע וחצי האחרונים עולה ב"ה יפה).
היא מקבלת לאכול חלב שאוב שמועשר בנאוקייט ופוליקוז.
אנחנו מאושפזים בשניידר.
ככל הנראה נשתחרר שבוע הבא הביתה עם זונדה...
האמת, מפחיד אותי לחזור הביתה...
שאלתי המרכזית- האם יש למי מכן ניסיון עם גמילה מזונדה כשבעיית האכילה היא על רקע נפשי/התנהגותי ולא בעיית טכניקה? (המרפאות בעיסוק עסוקות בעיקר בללמד אותה הטכניקה וזו לא הבעיה שלה...)
האם יש לכן מושג מה הניסיון של המרפאה להפרעות אכילה בשניידר בפיתרון בעיות כאלו?
קראתי באינטרנט שבי"ח וולפסון מטפל בגמילה מזונדה בעזרת שיטה שפיתח בי"ח באוסטריה לבעיה הזו. מישהי פה אולי שמעה על זה? עדיף על שניידר?
ובאופן כללי- יש כאן מישהי שהשתחררה הביתה מביה"ח עם זונדה? איך הסתדרתן עם העניין?
עצות וחיזוקים ייתקבלו בברכה...
המון תודות!
