גמילה לא מוצלחת

גמילה לא מוצלחת

שלום קודם כל שמחתי לגלות את הפורום הזה וכל הכבוד. הסיפור שלי קצת ארוך אני מצטערת מראש. יש לי זוג תאומים בני שלוש וחודש. אנחנו התחלנו את הגמילה יחד עם הגן בחודש מאי. תומר הגיב ראשון טוב לגמילה. הוא גילה ענין ועשה פיפי ובהמשך בטבעיות גם קקי באסלה. לא רצה מעולם להשתמש בסיר. בהתחלה שאלתי אותו אם הוא רוצה לנסות את הסיר או את הישבנון והוא בחר בישבנון והצליח והיה מבסוט מההצלחה. הבעיה שעד עכשיו לא נעשתה התקדמות מהשלב הזה. אם מזכירים לו הוא לפעמים מסכים ולפעמים לא. אם הוא מסכים תמיד הוא מצליח לעשות את הצרכים וכשהוא צריך קקי הוא אומר שהוא גם עושה קקי לבד בלי שאלות ממני או מאביו. אבל א. הוא לא מבקש ללכת. ב. ברוב הפעמים הוא פשוט מעדיף לעשות את זה בחיתולים. לדעתי מתוך הכרה של האופי שלו זה מתוך נוחות ולא מכך שהוא לא רוצה ללכת לשירותים. ממש לא מפריע לו להשאר רטוב או עם קקי והוא אפילו לא אומר למישהו שהוא עשה. לפעמים אם הוא עם תחתונים הוא יכול לעמוד מולי ולעשות פיפי לחייך אלי ולהמשיך. כאילו הוא הבין את הסיפור חווה עשיית צרכים בשירותים ועכשיו אפשר לחזור לשגרה.אני גם בטוחה שהוא מרגיש בלחץ ואכזבה שלי ושל אביו גם אם אנחנו מתאפקים לא לומר דבר (ואנחנו מאד מתאפקים) בגן הוא לא מוכן לעשות כלום. הוא ילד נבון מאד ועקשן מאד מאד. ניר קיבל את זה אחרת. בהתחלה הוא רק הסתכל על תומר. אח"כ שהוא ראה שתומר גם לובש תחתונים (נראה לי שזו הטעות שלי שהעברתי אותו לתחתוני בד) הוא רצה את התחתונים בלי הגמילה. לא כ"כ ידעתי מה לעשות ובסוף נתתי לו תחתונים. שאלתי אותו מדי פעם אם הוא צריך פיפי והוא עשה יפה מאד בישבנון (לפי בחירתו). היום הוא בד"כ מבקש אבל רק עם איזשהוא טקס בסיר האישי שלו כשהסיר באמבטיה וממולא מעט מים... (הוא לא מוכןיותר בישבנון). קקי הוא בהתחלה גם ביקש. מאד התפלאתי כי זה היה מהר מאד אחרי שהוא ביקש לעשות פיפי בשירותים. היום קקי הוא מפספס וזה מאד מפריע לו הוא ממש נגעל מזה ולפעמים גם פורץ בבכי ואז אני בוכה בלב גם. בד"כ הוא מודיע כשהוא עשה קקי בחיתול/תחתונים. הוא ילד מאד רגיש ואוהב מאד סדר ונקיון בצורה קצת מוגזמת לטעמי. ונגעל מכל נושא הקקי. הוא מנקה באדיקות את האסלה עם המברשת אחרי שזורקים את הקקי ומסדר את ניר הטואלט. אנחנו לוקחים את הסיר שלו לגן והוא מוכן לפעמים ללכת לשירותים שם. בגן הגננת ביקשה שהם יבואו רק בפולאפס שלא יהיו פספוסים בתחתוני בד. גם זה הוביל לעימות לפעמים עם ניר כי הוא מאד מאד רוצה את תחתוני הבד ושניהם כבר הבינו שבעצם הפולאפס זה חיתולים עם ציור מיקי מאוס ולא צריך לחשוש שיברח להם. בבית הם לפעמים בתחתוני בד/חיתולים/פולאפס כל אחד לפי מה שהוא בוחר. וזה משתנה כל הזמן. אני שואלת אותם והם בוחרים. שהם לובשים תחתונים אז זה מפריע להם כשבורח. אם זה רק פיפי אז הם מורידים לבד ושמים בכיור לשטיפה. אם זה קקי אז עם עזרה שלי. לפני 3 וחצי חודשים נולדה להם אחות. הם מאוהבים בה ומשחקים איתה נפלא. לא ראיתי שום שינוי לטובה/לרעה בגמילה בגלל הופעתה. המצב העכשווי קיים מתקופת ההריון. ניר אפילו החליט על דעת עצמו לתת לנעה את המוצץ שלו במתנה והוא מחכה בעריסה שלה. (הם שניהם נגמלו ממוצץ ביום בגיל שנתיים). אני ממש מיואשת. ניסיתי להחזיר אותם לחיתולים לכמה ימים ולא לומר מילה ולראות מה קורה, זה ממש לא הזיז לשניהם. כאילו הם מבינים את הסיפור אבל פשוט לא רוצים להתקדם איתו. הגננת אומרת לדחות את כל הענין ולהשאר עם חיתולים. הבעיה שהם מבקשים במיוחד ניר תחתונים ובגלל כל הסיפור עם האחות החדשה כולם מצפצפים להם כל הזמן שיש להם אחות קטנה והם האחים הגדולים. מה עושים? אני ממש ממש מיואשת. אני גם חוששת שאני גורמת להם לכל מיני תסביכים. אולי כדאיגם לציין שבעבר בתחילת הגמילה הם שניהם לא רצו להתקרב בכלל לחדר השירותים היום זה לא קיים בכלל.
 

לאה_מ

New member
אני לא חושבת שאני האדם הנכון לייעץ

לך. הנסיונות הפרטיים שלי בגמילה לא היו מדהימים. אבל אני יכולה לשתף אותך בנסיון הנוכחי שלנו, עם אורי - בן 2.10. עד לפני כחודשיים הוא ממש לא הביע עניין בגמילה. אם שאלו אותו הוא אמר שהוא רוצה טיטול. אני השתדלתי לתת לו ללכת ערום בבית כמה שיותר, אבל אני חייבת לציין שהרבה פעמים הוא היה מתנגד לכך ודורש חיתול. כשהוא כן היה ערום היה עושה לפעמים בשרותים ולפעמים על הרצפה. לפני כשלושה שבועות הוא פתאום ביקש תחתונים. נתתי לו את הזוג היחיד שהצלחתי למצוא בבית במידה שלו. הוא היה איתם כמה שעות, הלך לשרותים מיזמתו, ואחרי כמה שעות פספס על השרותים (כלומר, הלך לעשות קקי בשרותים, אבל שכח להוריד את התחתונים). למחרת קניתי עוד כמה זוגות תחתונים, והצעתי לו ללכת לגן בתחתונים. הוא סרב והלך עם חיתול ועם תחתונים בתיק. מאז הוא מבקש כמעט תמיד תחתונים. בלילה מבקש חיתול (למרות שלדעתי הוא קם ברוב הבקרים יבש). אבל הוא מפספס ממש לא מעט, וגם כמעט בכלל לא יוזם הליכה לשרותים. בגן הגננת לוקחת אותו לשרותים מדי פעם. בבית אני מדי פעם שואלת אותו אם הוא רוצה ללכת לשרותים. באופן כזה הוא כמעט לא מפספס פיפי, אבל מפספס קקי באופן קבוע כמעט (בעצם "מפספס" זו לא המילה הנכונה. אני בטוחה שהוא יודע לעשות בשרותים ובוחר לעשות בחיתול). הוא לא רוצה חיתול במשך היום. אני בדעה שהתהליך הזה לא מוצלח, משום שבעצם הוא לא לוקח על עצמו את האחריות לעשיית הצרכים שלו. הגננת שלו חולקת עלי, וטוענת שתהליך הגמילה שלו הוא סביר בהחלט. לטענתה, הבחירה שלו לעשות קקי בתחתונים היא בחירה מודעת, והיא בהחלט בגדר לקיחת אחריות (ובחירה מסויימת), ולגבי הפיפי היא חושבת שגם אם אנחנו יוזמים את הביקור בשרותים זה בסדר. כשהבעתי את דעתי היא אמרה לי שגם כשאני מתחילה עבודה חדשה אני עושה חפיפה עם מישהו ותיק, שגם כשאני לומדת לתפעל מכשיר חשמלי חדש אני זקוקה לעזרה בהפעלתו, ואין לדעתה כל סיבה שילד בגמילה לא יזדקק לסיוע מהמבוגרים הסובבים אותו (או לחפיפה, לשם ההשוואה). עוד דבר מעניין שראיתי הוא, שאם הוא מסתובב ערום, הוא כבר לא עושה קקי על הרצפה, אלא הולך לשרותים (או מבקש שיקחו אותו) ועושה בשרותים. אם הוא בתחתונים הוא יעשה בתחתונים. חשבתי שאולי הוא לא ממש מבין את ההבדל בין תחתונים לחיתול - שברגע שהוא מרגיש שהוא לבוש במשהו (ויהיו אלה תחתונים או חיתול) הוא מרגיש נוח לעשות את הצרכים שלו בלי ללכת לשרותים, אבל קשה לי להאמין שאחרי פספוסים בודדים ההבדל עדיין לא נהיר לו. בקיצור, אני מתלבטת בשאלות מאד דומות לשלך. בינתיים הוא לא מעוניין לחזור לחיתול (וגם לא מעוניין בפולאפס) - הוא עם תחתוני בד. אני כן מתזכרת אותו מדי פעם, לפעמים הוא עושה מיזמתו. אני משתדלת שהוא יהיה ערום כמה שיותר, כי אז אין פספוסים, אבל זה לא מתאפשר כל הזמן, כי כשיוצאים מהבית הוא לבוש, וגם בבית הוא לפעמים מבקש להתלבש. מכיוון שאני כן מרגישה התקדמות כלשהי, אני חושבת שפשוט אמשיך כך - כשה"מחיר" שאני משלמת הוא הרבה כביסות, וניקוי של קקי בתחתונים (שזה באמת די מבאס, בעיקר מחוץ לבית
), אבל להערכתי תוך זמן קצר זה יסתדר. אני כן חושבת שאצלכם הלידה של נעה יכולה היתה להשפיע - אולי זה לא גרם לרגרסיה, כמו שאת אומרת, אבל זה יכול היה "לתקוע" אותם באותו שלב יותר זמן. אולי גם בגלל שכמו שאת אומרת כולם אומרים להם שהם הגדולים, הם מביעים ככה את המחאה שלהם. אני הייתי נשארת עם התחתונים, עוזרת להם בנושא ההליכה לשרותים, ומחכה עוד. מה קורה כשהם ערומים? את מרגישה הבדל?
 

maya100

New member
לאה, יש לי רק שאלה קטנה

לגבי המשפט:"חשבתי שאולי הוא לא ממש מבין את ההבדל בין תחתונים לחיתול...אבל קשה לי להאמין שאחרי פספוסים בודדים ההבדל עדיין לא נהיר לו" גם אני חשבתי על זה ושאלתי את עצמי איך יתכן שאביגיל לא מבחינה בהבדל אבל בעצם, למרות שלנו עשיית צרכים בטיטול לעומת בתחתונים מאוד שונה, אולי באמת מבחינת הילדים שלנו החוויה היא אותה חוויה? מבלי להיכנס לתיאורים פלסטיים, נראה לי שאולי הם חווים את אותה תחושה כאשר הם עושים קקי (בשונה מפיפי, כי הוא נספג בטיטול וממש לא נספג בתחתונים) בטיטול ובתחתונים? אם זה נכון, אין לי עצה להתקדמות...כפי שידוע לך היטב, אביגיל תקועה באותו שלב כמעט כמו אורי = קקי בתחתונים מלבד מס' פעמים ספורות שהיא ביקשה או אם אני שמתי לב שהיא כבר מתחילה לעשות ולוקחת אותה מייד לשירותים.
 

עירית ל

New member
חשבתי שותק בפורום = גמילה חלקה ../images/Emo8.gif

רציתי רק להגיד שלדעתי אורי בטח יודע את ההבדל בין תחתונים וחיתולים ומשום מה בכל זאת בוחר "לפספס". אני יודעת מיונתן, שעוד ישן בחיתול, שבבוקר כשהוא עוד ישנוני, הוא לפעמים שואל אם יש לו חיתול או תחתונים (ושמח לגלות שחיתול). למרות שרב הפספוסים מאחורינו (אצלנו זה רק פיפי שמתפספס), גם הוא לא מפספס בכלל כשהוא ערום. וגם נדמה לי ש"צניחה חופשית" של קקי די מבעיתה, בעוד שבתחתונים, הקקי פשוט לא נופל ולכן הפספוס לא מרגש במיוחד.
 

maya100

New member
בדיוק, ולכן אין הבדל מהטיטול

כלומר: אם ה Default שהילדים שלנו מכירים הוא מצב של קקי בטיטול (מבחינת תחושה וכו') אז קקי בתחתונים מרגיש "רגיל", "נורמלי" ו"בסדר", לא? מה הטריגר להפסיק לעשות קקי בתחתונים ולעבור לשירותים?
 

עירית ל

New member
התשובה היא בחיקוי

כשהילד ירצה להדמות בנושא זה למבוגרים, הוא יחליט לעשות את צרכיו בשירותים.
 
כל ילד ותחושות הקקיפיפי שלו

גם אנחנו נעצרנו בשלב הקקי. מהפעם האחת והיחידה שעידו עשה קקי בתחתונים, מה זה כואב לי על מי שצריכה לנקות תחתונים עם קקי באופן יומי (ועל כל הנשים שמאות בשנים כיבסו חיתולי בד, באותה הזדמנות). הוא משום מה כל כך נלחץ מזה. תוך כדי הוא שאל אותי "אני עם חיתול, נכון?", ובכה רבע שעה ולא הסכים שאנקה אותו. הוא ממש היה מבוהל. אישית המסקנה שלי היא שילדים שעושים קקי בתחתון, נלחצים או שווי נפש, פשוט לא בשלב שאפשר להלביש להם תחתון, זה מבלבל אותם "לזרום או לא, אני עם חיתול או עם תחתון". לא פשוט יותר, ככה בלי להעליב, לחזור לחיתול, מה דחוף? עד שהמודעות שלו או העניין שלו יעלו, חבל שתנקי תחתונים כל הזמן. ואגב, זה נראה לי תהליך מאוד הדרגתי, משהו שמאוד קשור עם האינטרסים והצרכים הפרטיים של הילד ולא מהלך טריגרי בכל מקרה.
 
הבעיה היא עם הילדים שלא רוצים לחזור

לטיטול (כמו אייל, כמו אביגיל של מאיה ואורי של לאה..)
 
וואלה.

נו , זה בגלל שאנחנו (גם אני) משכנעים אותם שתחתונים זה לגדולים.. רגע, כשהם עושים בתחתון זה לא מזיז להם בכלל? נגיד כמו פעוט בן שנה וחצי שעושה קקי מכל נקודה נתונה בזמן, או שהם עושים את זה במודעות מלאה: שמו תחתון והם מתייחסים אליו בדיוק כמו אל חיתול? אנחנו הרבה יותר אחורה בגמילה, כי עידו לא מסוגל לעשות קקי בשירותים, ישבנו שם כבר כמה פעמים כשהיה צריך, עם סיפורים והכל, ואחרי 5 דקות הוא קם ונראה שהוא לא העיז אפילו להעלות בדעתו שהוא הולך לזרום עם זה.
 

לאה_מ

New member
לפחות לגבי אורי

לא חושבת שפימפמו לו שתחתונים זה לגדולים. בטח לא אני ובן זוגי, וגם לא בגן. ביום שהוא ביקש תחתונים היה לי בבית רק זוג אחד... הוא עושה קקי בתחתונים במודעות מלאה. אבל כשהוא עשה בחיתול, הוא לא ביקש להחליף מיד, ועכשיו, כשהוא עושה בתחתונים - הוא מיד מבקש לנקות אותו. אני משערת שתוך זמן קצר הוא יגיע למסקנה שעדיף לעשות ישר בשרותים. עד אז קצת מבאס לנקות.
 

עונג3

New member
גמילה בגיל "מאוחר"

אני יכולה לשתף במקרה של הגדול שלי שנגמל בגיל מופלג לדעתי (3.4) והיה נשאר עם טיטול עוד זמן לא מבוטל אם לא היינו עושים מה שעשינו. לא זוכרת אם כבר כתבתי פעם אז זה יהיה בקיצור. היות ונראה לי שהוא מוכן אבל נרתע מהאסלה (ואני מודה שאני נרתעתי מהסיר) הודעתי לו יום אחד (אחרי שדיברנו וראינו את הקלטת בלי חיתולים שהייתה קלטת מועדפת באותה תקופה) ש- א) פעם ב-X זמן הולכים לעשות הפסקת שירותים בלי שום קשר אם יש או אין. פשוט מורידים תחתונים ויושבים 1-2 דקות. אפשר לשמוע סיפור ואפשר לדבר. זה היה במטרה ל"ידד" (מהמילה ידיד ) עם האסלה. ב) זו בחירה שלו אם רוצה לעשות באסלה או לא, אבל לדעתי הוא מספיק גדול ויכול לדאוג לנקיון שלו לכן במקרה שעושה קקי בחיתול, הוא היה נכנס לאמבטיה ומנקה את עצמו (עם עזרה אבל היה שוטף ומסבן לבד). קצת דרסטי אבל לדעתי המסר היה שהוא מספיק גדול לדאוג לנקיון שלו כך או כך. תוך זמן קצר הוא הבין את הרעיון והביקורים בשירותים הפכו להיות יותר מוצלחים. הוא גם היה מקבל חיזוקים להצלחות.לגבי פיספוסים - כמעט לא היו למיטב זכרוני, מה שמחזק את דעתי שהעיכוב היה מין נוחות שהוא בחר בה אבל מבחינת שליטה ויכולת כבר היו לו היכולות. לא משהו שמתאים לכל אחד (הורה או ילד) ובכל גיל אבל במקרה שלנו עבד. יצא בכל זאת ארוך...
 
עוד אפשרות שמישהי פעם סיפרה עליה

אני לא זוכרת אם כאן או בפורום "להיות הורים": היא סיפרה שהם ניצלו את התחרותיות של הילד וערכו "תחרות משפחתית" - שמו ליד השירותים טבלה של כמה פעמים עשה כל אחד קקי. בכל פעם שהילד עשה קקי בשירותים - שמו מדבקה בעמודה שלו. בכל פעם שהאבא עשה - שמו מדבקה בעמודה שלו. כשקראתי את זה לראשונה זה מאוד שעשע אותי, אבל אני חייבת להודות שהרעיון עלה בדעתי (אם כי לא מומש) עכשיו, בתהליך הגמילה של אייל.
 
למעלה