גמגום ופחד
ממחקר קצר שערכתי על אנוכי, אני חושב שהגעתי למסקנה שהגמגום הפסיכולוגי הוא פחד כמו כל פחד אחר. כל דבר שאנחנו פוחדים ממנו, אנחנו נבקר אותו. ככה גם עם הגמגום - אנחנו מפחדים שנגמגם, אנחנו מבקרים את עצמנו אחרי שאנחנו מדברים, ובעצם הביקורת הזאת שלנו היא לדעתי זאת שיוצרת את הבעיה. לדעתי המחקרים של הגמגום צריכים ללכת הרבה יותר לכיוון הזה ולחקור את זה. מי יודע, אולי ההתמודדות של עצמנו עם פחדים בכלל תעזור לנו עם הגמגום ?
ממחקר קצר שערכתי על אנוכי, אני חושב שהגעתי למסקנה שהגמגום הפסיכולוגי הוא פחד כמו כל פחד אחר. כל דבר שאנחנו פוחדים ממנו, אנחנו נבקר אותו. ככה גם עם הגמגום - אנחנו מפחדים שנגמגם, אנחנו מבקרים את עצמנו אחרי שאנחנו מדברים, ובעצם הביקורת הזאת שלנו היא לדעתי זאת שיוצרת את הבעיה. לדעתי המחקרים של הגמגום צריכים ללכת הרבה יותר לכיוון הזה ולחקור את זה. מי יודע, אולי ההתמודדות של עצמנו עם פחדים בכלל תעזור לנו עם הגמגום ?