אכן כל כ"כ הרבה פעמים...
כמו אתמול למשל... מישהו אמר לי משהו שפגע בי, שבעצם נראה לי נאמר ללא כוונה רעה במיוחד (רק קצת),אז "החזרתי לו" בפגיעה משלי. אחרי זה הרגשתי כל כך רע עם עצמי. למה הייתי חייבת לרדת לרמה שלו. הרי כל החודש הזה, חודש אלול, אני כל כך מנסה להשתפר בכל, אך בעיקר בהתנהגות שלי, בדיבור שלי לאנשים, שיהיה סובלני ונחמד. ואני מתפללת כל יום, מה שלא עשיתי אף פעם נראה לי. הכל היה נראה לי כל כך טוב. שאני ממש משתפרת. ראש השנה ויום הכיפור הבאים עלינו נראו לי (ועדיין) כדבר שהולך להיות השנה הכי עוצמתי ואמיתי ונכון לי מאי-פעם. ואז, אחרי שזאמת שמרתי על עצמי, השתדלתי בכל מאודי שלא לרכל או לדבר לשון הרע, ככה הוא גרם לי להחזיר לו-כמה תינוקי-עלבון משלי. וזה עשה לי כ"כ רע שאין לכם מושג. ואחרי זה הייתה חתונה שהלכתי אליה. בגלל שהייתי עם חלק מחברותי שם, הדמעות עמדו לי בעיניים (אני מתביישת לבכות מול אנשים..). כ"כ רציתי לברוח לאנשהו ולבכות. מבינים עד כמה הדבר הטיפשי הזה עשה לי רע???????????? אולי,כנראה, זה לא בעצם הדבר עצמו, אלא משו אחר, אין לי כוח לנתח עכשיו. ואחרי החופה באמת ברחתי לאנשהו ובכיתי. על הכשלון שלי בעמידה בקריטריון שהיה לי כ"כ חשוב, שהעמדתי לעצמי. איך סתם מישהו הרס לי את מה שעמלתי עליו כל כך קשה. ובכיתי ובכיתי. לא קורה לי הרבה, תדעו. כשכבר לא היו סימני בכי, חזרתי לארוחה. מכירים את זה שאתם באמת רוצים לשדר פרצוף שמח, שהכל בסדר-לפחות פחות או יותר- ולו רק כדי שלא ישאלו אותך: מה קרה? את עיפה? היה לך יום קשה? אבל פשוט לא הצלחתי למחוק את העצב מהעיניים. איך עושים את זה??? מישהו יודע? אז שאלו אותי. כן, אכן היה לי יום עבודה ואני עיפה, כך אמרתי להם. זו היתה האמת. אמנם לא הסיבה למה אני נראיתי ככה, אבל זה לא שינה. והמחשבה שרודפת על כך שאחותי לא תהיה בעז"ה בחתונה שלי, ומה אעשה ואיך ארגיש אז ואך אתמודד עם זה? איך????? כשחזרתי הביתה והתפללתי פשוט התחלתי לבכות. ובמשך כל התפילה בכיתי. תבינו, זה אף פעם לא קרה לי. כל תפילה וכל ברכה קיבלה הקשר כ"כ ברור למה שעובר אצלי בלב ובראש ובהכל. לא תמיד מתחברים לפתילה,אתם יודעים, אבל אתמול זה היה כ"כ עוצמתי, והרגשתי כ"כ חלשה וחסרת אונים. ויש גם היומולדת המתקרב...היא לא תוכל לחגוג איתי (כרגיל, כבר 14 שנים זה ככה, לכאורה ביג דיל, לא?) והאמת, מי יודע אם היא לא היתה מתה ("אם" קטן שכזה...) בכלל היינו בקשר כזה שהיא הייתה שמחה בשבילי ואוהבת אותי. נכון שאולי יש מצב והיינו בכלל לא כאלו חברות טובות? סתם ספקולציות. והחגים, שהם כל כך משמעותיים, מתקרבים. ופשוט כנראה הכל ביחד. זה פשוט חלל בלב, חור. ואני לא יודעת אם אפשרי,ואיך ניתן למלא אותו. שבת שלום לכולנו
