גם לכם זה קורה???

[קרוקדיל]

גם לכם זה קורה???

תגידו גם לכם קורה שלפעמים פתאום נשבר לכם מהאימונים? קורה לכם שאתם הולכים לאימון בכוח ובלי חשק? או אולי אפי' לא הולכים לאימון? או שמגיעים לאימון וכל הזמן חולמים ולא זזים? לודע בשבועיים האחרונים ממש אין לי כוח להתאמן וכל היום אני שואל את עצמי למה לי להתאמן? ומצד שני אני אומר לעצמי מה קרה רק לפני שבועיים כ"כ אהבת את זה והשקעת בזה שנים? אולי מישהו מכיר את זה? זה טבעי שיש תקופת משבר?

 

[שמוצקין]

אצלי היה את זה

למעשה אחד הגורמים שגרמו לי להתמיד ארבע שנים היה הצורך בהגנה עצמית .ואז יום אחד עמדתי באמצע השיעור והחלטתי שאני מפסיק לאיזה חצי שנה .הרגשתי לא מרוכז ושהעסק חוזר על עצמו.גם רציתי לשמור על הידיים שלי שלא יהיה לי נקע ואאלץ להפסיק לנגן.גם חששתי שהבעיטות תזקנה לי לגב.אז הפסקתי "לחצי שנה " ומאז לא חזרתי במשך חמש עשרה שנה

בזמן הקרוב אולי אתחיל להתאמן שוב.

 

[isaacl]

מי שלא הרגיש כמוכם שיקום

וכמובן, הנגינה חשובה מן הצורך בהגנה עצמית. עצתי היא, לבחור באמנות לחימה שמשפרת את הנגינה. אם המוטיבציה היא הישרדות, זוהי מוטיבציה עלובה. מוטיבציה שיש בה פוטנציאל היא כזו שיש בה שאר רוח. אם אתה בא לאימון שנותן לך נקודות למחשבה, מעלה בך חיוך לאורך הרבה זמן, שמגלה בך יסודות חבויים שיגרמו לנגינה שלך להשמע אחרת, אני בטוח שלא רק שלא תעזוב, אלא גם תמצא את עצמך מצפה בכליון עיניים לאימון הבא. בקיצור, הבעיה איננה באמנות לחימה בכלל, אלא באמנות הלחימה שבחרת. יצחק

 

[דוד כפרי]

מסכים מאוד.

אמנות לחימה יכולה לשפר נגינה. סיפור: אחרי כ-3 שנים בטאי-צ'י, ישבתי לי וניגנתי גיטרה, ופתאום חשבתי: למה אני יושב כפוף? למה אני לא נושם בחופשיות? למה הכתפיים שלי מתוחות? בקיצור - למה אני לא עושה טאי-צ'י? התיישרתי, שיחררתי כתפיים, התחלתי לנשום, ניגנתי את הפרלוד הראשון של וילה-לובוס - ואבא שלי נכנס מהחדר השני לשאול איך החלפתי מיתרים כל-כך מהר שהוא לא שם לב?

 

[isaacl]

כן ואף יותר

בהרבה אמנויות לחימה יש הדגשה על צ'אקרה אחת - ההארה. אני לא בטוח שהמוזיקה צריכה לצאת מן המקום הזה, אבל אין ספק שפיתוח ההארה מוסיף המון כאריזמה לנגינה. נגני חליל הבמבוק היפני - שצ'האצי - מתאמנים ככל הידוע לי, לנגן משם, והתוצאות מדהימות. יצחק

 

[john stockton]

האמת היא שאני די מפחד

אני מנגן על פסנתק זה שש שנים ומתאמן בג'יו ג'יטסו זמן די קצר (חודשיים) ובו הספקתי פעממים לדפוק איזושהי אצבע וכתוצאה מכך להפסיק לנגן למספר ימים איך אני מונע דברים כאלה?

 

[isaacl]

לדעתי

הפסק מייד את אימוני הג'ו ג'וטסו. חפש אימון שלא ידפוק לך אצבעות. אני נמנעתי מכדור סל, בדיוק מן הסיבה הזו. יש לי שני תלמידים שהם כנרים מקצועיים, ואני מתרה בהם כל הזמן להזהר. שום אימון בעולם לא מצדיק להפסיק את המוזיקה. סדרי עדיפות שיהיו פה!

יצחק

 

[דוד כפרי]

שמעתי שיש אנשים ששמים פלסתר

על שתי האצבעות הרחוקות מהאגודל, שהן בד"כ הפגיעות ביותר. אולי זה יכול לעזור, אבל בגדול אני נוטה להסכים עם יצחק - אתה צריך להחליט מה יותר חשוב לך.

 

[שי רגב]

יצחק, איזה מזל שאני לא מוזיקאי../images/Emo70.gif

בזכות זה יכולתי להינות מכל העולמות הרבה יותר: 1. לרכב על אופנועי שטח (ולהתרסק עשרות ומאות פעמים...). 2. ללמוד ג'ו-ג'יטסו (לשבור צלעות, לחטוף באצבעות ועוד...). 3. להרים משקולות (ולדפוק את המפרקים בכתפיים, למשך 4 חודשים...). 4. לרכב על אופניים (ולדפוק את הברכיים לכמה חודשים טובים). 5. ללמוד ג'ודו ונינג'יטסו (ולא לפחד מפציעות, אף כי היום אני כבר לא נפצע יותר בלחימה...). בקיצור: לחיות חיי חופש ודרור

והכי חשוב: יש אחרים, שעושים לי את החיים למהנים הרבה יותר - כל אותם שלומדים ועושים מוזיקה...

(אח, האנוכיות המענגת...)

 

[שמוצקין]

יצחק

לאור מצב הערסים שהיה אצלי בבית הספר , לא ניתן לפסוק בהחלטיות כזאת ששיקולי ההישרדות היו משניים. מעבר לכך אז כבר הגעתי לחגורה אדומה והרגשתי שיש לי די לצורך הגנה עצמית. גם התבגרנו אני ובני שכבתי והסיכוי שינסו לפגוע בי פחת. באותו זמן הנושא של אומנויות לחימה ככלי להתפתחות רוחנית לא עלה על דעתי גם כי הייתי בכיתה ט וגם כי זה היה בשנות השמונים המרובעות .

 

[isaacl]

בגיל ההתבגרות

ולפי המצב אצלנו בפורום זה מובן לחלוטין. אני מוכרח לומר שלי יש איזו גישה טהרנית (כמובן צדקנית) לא ללמוד דברים שיש לי מהם השלכות אגוצנטריות, משום שאני חושש שלא אוכל ללמוד אותם כהלכה. היה לי ברור מלחתכילה שאני לא לומד אמנות לחימה להגנה עצמית. אבל כמובן התחלתי ללמוד כשהייתי בן 26. יצחק

 

[יובל נחמקין]

מוטיבציה להישרדות היא עלובה ???

יצחק: אם הבנתי נכון את מה שכתבת הרשה לי להסתייג ב-ס' רבתי. אדם משכיל אתה ובריא לי כי שמעת על מדרג הערכים של ר' מאסלו

אני מעריך כי נתקשה לנגן במצב של "חוסר בהישרדות" (ואף אני חטאתי בנגינה - לפני שנים, ומוסיקה היא עדיין אחד הדברים שמעוררים בי הכי הרב רגש)... לכל מתאמן יש את המוטיבייטור שלו, שלעיתים הוא משתנה או מתגוון עם השנים ולעיתים לא. "שאר רוח"? נו, אתה בוודאי מכיר אנשים שעוסקים בתחומים רוחניים לעילה ולעילה אך הם "עמוקים" בערך כמו צלחת של מנה עיקרית ... עומת זאת: אנשים רוחניים באמת, אפילו עגבנייה - חותכים עם כוונה ואנרגייה יצירתית... חומר למחשבה ...

 

[יובל נחמקין]

"הכי הרב רגש" = צ"ל, "הכי הרבה רגש"

 

[avshalomat]

../images/Emo45.gif

כדי לחיות חיים מלאים,טובים, ואפילו רוחניים רצוי קודם כל לחיות... (זה אגב ציטוט פחות או יותר שנלקח מחוברת שמקבל כל תלמיד בשאמבאלה הבית ספר שמלמד בו בן טל שחר)

 

[avshalomat]

ציטוט שאני מסכים איתו,

אגב, לחלוטין

 

[isaacl]

יובל היקר

אני לא מדבר על מצב של חוסר יצר הישרדות, כמו שאני לא מדבר על מצב של חוסר ערך עליון. אני כומבן מכיר את מאזלו, אבל עצם העובדה שהאיש הניח יסודות להכרה במדרג ערכים עדיין לא מצדיקה את ההזדהות שלי אתו. אני שונא קיטש כמוך. אני גם מסכים לחלוטין עם "מודל העגבניה" שלך. אבל האם לא תרשה לי לדבר באמת על מוטיבציה מוזיקלית שאיננה יצר הישרדות? התיחסתי בעיקר לשמוצקין, ומכל מה שנראה, הוא מהאנשים מן הסוג שמה שמניע אותו הוא רוח אמיתית ולא הישרדות. אני מרשה לעצמי לומר זאת גם מבלי שהקשבתי לנגינתו. יצחק

 

[יובל נחמקין]

אמר מי שאמר: "אומנות - או נמות"

אבל בל נתחכם ערב חג

קל לי עכשיו יותר להבין את כוונתך - ואל מאסלו, מי רוצה להתווכח ?! חג שמח - מקווה שנתראה ביום שישי הבא בסמינר של בראם. יובל.

 

[יובל נחמקין]

"ואל" = צ"ל "ועל" (מה קרה לי?)

 

[isaacl]

ושוב מזל טוב וכל הכבוד

חג שמח, יצחק

 

[בודוקאן]

רק רגע...../images/Emo13.gif

אתה לא התארסת לפני כמה ימים?? נו, לא טבעי שה"אנרגיה" תהיה במקום אחר, ולו לתקופה מה? (אני מקווה...) חוץ מזה, למיטב הבנתי, זה קורה לכולם. ולגבי הפסקות, אכן יש להן נטיה להתארך עד אינסוף. מזל טוב.