גם לכם זה קורה?
לא לקחתי חופש מהעבודה. קצת בגלל שאין לי ברירה והרבה בגלל שאין בי את הכח לאבד את החיים בשביל פסיכומטרי למשך שבועיים שלמים. לא נגעתי בשיעורים המון זמן, יש לי שני מבחנים שמחכים לי שבועיים שלמים ועוד לא מצאתי את המוטיבציה והזמן. אתמול התחיל לי המרתון ומאתמול אני רק מתכננת מתי לעשות לעצמי שיחת מוטיבציה ולשכנע את עצמי שהגיע הזמן לשבת. לא אוהבת את המבחן הזה, לא אוהבת את השאלות הטיפשיות שכל זעטוט יכול היה לפתור עם קצת פחות לחץ, היינו- קצת יותר זמן. חייבת להוציא 690 בכדי להתקבל למסלול שכבר נרשמתי אליו, והדבר האחרון שבא לי עליו זה להפסיד שנה. אבל עדיין לא מצליחה לאסוף את עצמי ולהתגבר על הגועל. לא רואה שום ברירה. לדעתי, בסיכומו של עניין אני פשוט אגש למבחן ככה. בלי להתאמץ ובלי טרארם. כשיגיע הציון אני מניחה שנפשי תשאל למות?
לא לקחתי חופש מהעבודה. קצת בגלל שאין לי ברירה והרבה בגלל שאין בי את הכח לאבד את החיים בשביל פסיכומטרי למשך שבועיים שלמים. לא נגעתי בשיעורים המון זמן, יש לי שני מבחנים שמחכים לי שבועיים שלמים ועוד לא מצאתי את המוטיבציה והזמן. אתמול התחיל לי המרתון ומאתמול אני רק מתכננת מתי לעשות לעצמי שיחת מוטיבציה ולשכנע את עצמי שהגיע הזמן לשבת. לא אוהבת את המבחן הזה, לא אוהבת את השאלות הטיפשיות שכל זעטוט יכול היה לפתור עם קצת פחות לחץ, היינו- קצת יותר זמן. חייבת להוציא 690 בכדי להתקבל למסלול שכבר נרשמתי אליו, והדבר האחרון שבא לי עליו זה להפסיד שנה. אבל עדיין לא מצליחה לאסוף את עצמי ולהתגבר על הגועל. לא רואה שום ברירה. לדעתי, בסיכומו של עניין אני פשוט אגש למבחן ככה. בלי להתאמץ ובלי טרארם. כשיגיע הציון אני מניחה שנפשי תשאל למות?
