גם לכאן אני שייכת...

[אמא של אוצרית יקרה]

גם לכאן אני שייכת...

איך מתחילים?? איך חוזרים לשיגרה? לא, עוד לא התגרשנו... ואנחנו אפילו חיים באותו הבית (עדיין...) אבל הכל רק עניין של זמן... כנראה שהפרידה קרובה מתמיד. כואב לי, עצוב לי, רע לי. לא יודעת אם זה מה שנכון וטוב לעשות אבל נמאס לי (וגם לו) מהריבים, מהצעקות, מהקללות ואפילו מהרמות הידיים. כן כן, גם מכות היו בסיפור הזה. גם אני וגם הוא... ופעם אחת משטרה. סיפור ממש ממש מכוער שהתחיל מאהבה לא נורמלית. היתי צריכה לדעת שאין דבר כזה. שאהבה כזו יש רק בסרטים או באגדות... וזה היה Too good to be true... שנה ושבעה חודשים היינו יחד. סיפור אהבה גדול שהאהבה שבו הלכה ודעכה והוחלפה בצעקות, בזעם, בכעס, בחוסר הבנה, בקנאה, ברוע, לעיתים בשנאה. ויש לנו תינוקת ביחד. תינוקת מדהימה שיצרנו לעצמנו. באיזו אהבה עשינו אותה! הקירות רעדו כשעשינו אותה! דמעות ההתרגשות זלגו! איזו התרגשות, ותשוקה, ואהבה! "אני רוצה להפרות אותך" הוא אמר לי... עוד בפעמים הראשונות שעשינו אהבה. אנחנו ביחד החל מהפגישה הראשונה. איזו טעות! ישר קפצנו - פגישה ראשונה-להתנשק-לישון ביחד-לעשות אהבה-לגור ביחד-לעשות ילדה יקרה-להתחתן ואז לגלות שאנחנו לא מתאימים. בכלל. והלב שלי כואב. יותר משהוא כואב על עצמי הוא כואב על התינוקת שלי. שכנראה ותגדל בסביבה שבה אבא ואמא לא מתנשקים. ולא מתחבקים, ולא אוהבים. היא תגדל אצלי, אני אהיה אם חד הורית. ולא יהיו לנו טיולים יפים עם אבא ונסיעות וצחוקים וכיף של משפחה. וכריות ושמיכות ומיטה בשבת בבוקר. כל כך רציתי להעניק לה את זה. רציתי לתת לה ילדות מדהימה, בדיוק כמו שהייתה לי. עם אבא ואמא אוהבים ונאהבים, ושמח בית וצחוקים. למה אלוהים? למה?? אני לא בנאדם רע, ממש לא. לא פשעתי, לא גנבתי, לא רצחתי. אני מהילדים החנונים האלה בביה"ס שבחיים לא רבו עם אף אחד, אלה שתמיד החטיפו להם... אני מאלה שקמים לזקנים באוטובוס או ברכבת ואני מאלה שבתור בסופר, אתן לאנשים לעקוף אותי ברצון אם יש להם מעט מצרכים ולי עגלה מלאה... אף פעם לא עשיתי רע לאף אחד. טוב אולי לכלכתי הרבה על האקס שלי הקודם אחרי שנפרדנו... אבל זהו... ממש זהו... והיו סימנים! היו סימנים שמשהו לא בסדר ואני התעלמתי מהם! העמדתי פנים שהכל בסדר. אז הוא אמר לי פעם, כחודשיים אחרי שהכרנו "תברחי ממני ממי, תברחי, אני לא טוב לך, אני רע בשבילך, אני אומר לך ממי תברחי כל עוד את יכולה"... אבל אני נשארתי, כי אהבה כמו שהוא העניק לי לא קיבלתי בחיים. לא ידעתי שהוא לא בסדר. לא ידעתי שהכל זמני.. הוא דיבר על סבא שלו שנפטר והוא בכה, עם דמעות. חשבתי לעצמי "וואי איזה בחור מדהים! כל כך רגיש, כל כך טוב, בדיוק כמוני"... אוי כמה טעיתי. לפעמים אני חושבת שיש לו מאניה דיפרסיה. או פיצול אישיות כי שעה אחרי ריב קשה ונוראי הוא יכול לאחוז בפניי עם שתי ידיו, לחבקני חזק ולנשק ולומר לי עד כמה הוא אוהב אותי וכמה הוא לא יכול בלעדיי... ובריב הבא הוא אומר שהוא שונא אותי, ושאני הרסתי לו את החיים. ושאני מפרידה בינו לבין המשפחה שלו. יש לו משפחה נוראית, אלוהים ישמור. אנשים רעים רעים! הם קורצו מהחומר הרע, המסכסך, המלכלך, העושה "רגשי", הגורם לייסורי מצפון, אנשים שאף פעם לא טוב להם, אף פעם לא מסופקים, קנאים, אהה וגם קמצנים... הוריי מרעיפים עלינו מתנות וכסף וכל דבר שנרצה (כשאני מתעמתת איתם כל פעם מחדש ומבקשת שלא יקנו לנו) בעוד מהוריו לא ראינו שקל. טוב חוץ מאשר את הלק שלהם בחתונה (של האורחים שלהם) וגם... בקושי רבע סכום. שום מתנה לבית. 3 מגבות מטבח מתפוררות ב-10 שקלים. זה מה שקיבלתי מחמותי. אבל כשקיבלנו מהוריי היקרים מכונת כביסה שהיא מה לעשות, תוצרת גרמניה, הוא התפרץ עליי וצרח ורתח ורב. במקום להגיד תודה! כפוי טובה שכמותו. כמעט ורצח אותי כאן כי הוא לא רוצה בבית מוצרים גרמניים. (לא משנה שבאוטו שלו יש חלקים גרמניים... כן?!) הוא רע אליי כל כך. כל כך כל כך. ואחותו, אחותו הרעה, המרשעת, הקטנה שמסובבת את כולם על האצבע הקטנה שלה כולל את החבר הכלבלב שלה, היא רוע מהלך. היא קנאית וצרת עין. כל פעם מחדש מחממת אותו נגדי על שאנחנו גרים קרוב יותר להוריי מאשר להוריו. כל פעם! והיא באה אלינו בטענות למה אנחנו לא באים יותר פעמים. אסור להיפגש עם חברים, אסור להישאר בשבת סתם כך בבית. המשפחה שלו מצפה שנהיה אצלם כל שבת! כל שבוע! כל ערב שבת! שלא לדבר על כך שאי אפשר בכלל ללכת למשפחה שלי! לא לי לא מגיע לבלות סופי שבע עם המשפחה שלי כי אני לא עובדת באמצע שבוע ואני יכולה להיות אצל הוריי באמצע שבוע עם הילדה. חייבים להיות אצל הוריו בסופי שבוע. זה כלום, זה כלום לעומת מה שקורה אצלנו בבית. והילדה שלנו... הרכה שלנו.. הטהורה התמימה הנפלאה שלנו... הילדה שעשינו בכל כך הרבה אהבה... רואה את זה. שומעת את זה. כמה שאנ מתחננת אליו לא לצעוק, לא להרים את הקול, ללחוש, לא להרביץ לי מולה, לא עוזר. הוא רע, רע לב! אכזר! אולי היא עדיין לא מבינה אבל לא ככה אני רוצה שתגדל. ולמה כואבת לי המחשבה של "בלעדיו" אם כל אך רע לנו ביחד. כי כואב לי על הילדה. וכואב לי על הזמנים היפים שהיו לנו ביחד ולא יחזרו יותר. כואב לי על כל החרא הזה והעצב הזה וגם שאולי לא אמצא עוד פעם מישהו ישאהב אותי כמו שהוא אהב. מישהו שיקבל אותי כמו שאני... שמנמנה ולא מלכת יופי. מישהו שיאהב את הבת שלי... מי? מי יאהב את הילדה שלי יותר ממנו? כמו השיר. זה אבא שלה והוא נפלא איתה. הוא מת עליה, מאוהב בה. כשהוא איתה הוא טוב ועדין ורך. ד"ר ג'קיל ומיסטר הייד. נמאס לי, מבולבלת, עצובה. סליחה על האורך...

 

[sad purple]

מותר...

מותר להיות מבולבלת, מותר להיות עצובה ... מותר לבכות, ולחשוש מהעתיד, מותר... קחי

גדול גדול.

 

[seeyou]

נכון!-../images/Emo45.gif-מותר....אבל-../images/Emo11.gif-גם אסור

מותר -להיות מבולבלת, -להיות עצובה ... -לבכות, -לחשוש מהעתיד, -לחלום... אבל אסור -לאבד תקווה! -לחיות בהווה עם הרגשות של עבר(להנציח את העבר)

 

[גבי קלנר 1 המקורית]

סיפור עצוב

קראתי את הסיפור שלך ונעצבתי. אלימות זו שיא השיאים. אין יותר גרוע מאלימות במשפחה. על הכל תתגברי עוד תראי. אבל גבר אלים לנצח יהיה אלים (חייב לקבל עזרה נפשית). תהיי חזקה למענך ולמען ביתך הקטנה. מגיע לך חיים טובים ושקטים. עלייך לצעוד לקראתם בראש מורם וצלול.

 

[sad purple]

צודק, מקבלת את ההשלמה...

 

[סתוית2]

אמא של אוצרית היקרה

קבלי ממני

ענק, קראתי וכאבתי את הכאב שלך. קחי את ילדתך ותברחי כל עוד נפשך, את חיה עם חית אדם. לא מתוקה, האבא הזה לא אוהב את ילדתו.כח טיפש יודע שתינוקות מתקשרים, מזהים לפי טון דיבור.השמרי לחייך שלא תהיה כותרת בעיתון. החשש שלך מהלבד אינו מוצדק, האוצרית תיתן לך כוח להמשיך. מהמקום שאת נמצאת לא תקבלי שלוה,אהבה,ותמיכה. העבר מתעתע בך היום, את מחפשת את מה שהיה בניכם בעבר, מתוקה, העבר נעלם מהמכה הראשונה,ומהקללות.העבר לא יעזור לך היום, הזכרונות רק יזיקו לך. קחי את גורלך,וגורל ילדתך ותברחי ממנו. איפה משפחתך בכל הסיפור? וגירושין זה לא סוף העולם, עוד תפגשי גבר חם אוהב ומפנק, שיראה לך זוגיות שונה. בהצלחה לך

 

[בודדה ומתוסכלת]

אוי יקרה שלי..

אני קוראת וליבי נצבת מכאב.. גם אני אמא לבונבון קטן ורך וכשעברנו משבר הדבר שהכי חשבתי זה על האוצר הקטן שלי. עצוב לי וכואב לי לשמוע את מה שעובר עלייך, ויכולה כרגע רק לשלוח לך חיבוקים חמים וחזקים. שתצליחו לגמור כבר עם הסיפור הזה, כי כמו שזה נשמע לי אולי הכי טוב שתיפרדו. אולי אז תזכי למעט שלווה ותוכלי לפתוח בחיים חדשים. מגיע לך את הכי טוב שבעולם ואל תפחיתי מערכך, מגיע לך איש שיאהב אותך ולא משנה מה, ושיכבד אותך לא משנה מה. המון המון הצלחה!

 

[s h o o s h a]

לא לאלימות

"...כשקיבלנו מהוריי היקרים מכונת כביסה שהיא מה לעשות, תוצרת גרמניה, הוא התפרץ עליי וצרח ורתח ורב. במקום להגיד תודה! כפוי טובה שכמותו. כמעט ורצח אותי כאן..." זה האיש עמו את רוצה לבלות את שארית חייך? להסתכל כל הזמן אל מעבר לכתפך מתוך חשש מה יהיה התירוץ הבא שלו להתפרץ עליך וכמעט לרצוח אותך??? מכירה את כל הסיפורים האלו על הנשים שתמיד משהו שהן עשו גרם לבן זוגן להתפרץ ולהכות אותן? מכירה את כל אותן נשים שמסתובבות באמצע הקיץ עם חולצות עם שרוולים ארוכים כדי שלא ייראו החבורות? מכירה את הסיפורים על איך האישה החליקה על צעצוע של הילד? נחבטה במקרה מדלת או ארון? אז אולי אינך (אני כולי תקווה) בסטטיסטיקה של אלו שתיארתי לעיל אבל את בהחלט בכיוון. ואם לא תודי בפני עצמך שאת אישה מוכה, פיזית, מילולית ואולי גם מינית, לעולם תישארי מושפלת על ידו ועל ידי כל מי שיבוא בסביבתך ובקרבתך! "...שאולי לא אמצא עוד פעם מישהו ישאהב אותי כמו שהוא אהב. מישהו שיקבל אותי כמו שאני... שמנמנה ולא מלכת יופי..." הוא אוהב אותך??? לזה את קוראת אהבה??? כן, יש לך אוצר יקר- בתך הקטנה. אולם גם את אוצר בפני עצמו שצריך לשמור עליו ולא להניח לאיש להרע לו!!! אני בוטה, אני קשה בדבריי, מקווה שמצליחה להעביר את הזעם הנורא שאני מנסה לשדר. כי אולי זה יעורר אותך. ת ת ע ו ר ר י!!! ותחיי!!!

 

[רונתי]

../images/Emo24.gifאמא של אוצר יקרה

קשה לי לכתוב תגובה, בעיקר כי אני לא יודעת אם כשאת כותבת שהאלימות גם מצידך אז את מנסה לשכנע את עצמך שגם לך יש אשמה באלימות, כמנהג הנשים המוכות שמסרבות להודות שהתחתנו עם אדם חולה , או שמערכת היחסים בינכם כה יצרית עד שהכל יצרי- האהבה, יחסי המין וכמובן הריבים. הכל מלווה בהמון אמוציות. בדרך כלל אהבה יצרית מסוג זה, שהכל מתחיל עם המון אהבה ותשוקה יודעת פיצוצים גדולים. הסיפור עם מכונת כביסה, הזכיר לי את הסיפור של נישואיה של סבתי, כשהיא הגיע לארץ מדוכאת והתחתנה עם האדם הכי לא נכון שהיה במקום הנכון. הוא היה ממש סיוט, שאפשר לכתוב ספר על ההתעללות שלו בה (נפשית, לא פיסית) וכשאמא שלי היתה בת חודש, היא החליטה שילדה לא צריכה לגדול בבית בו האבא דורך על האמא ומאשים אותה בכל דבר בעולם, ועזבה אותו. לאחר שנה, עם ילדה בת שנה, היא הכירה את "סבא" שלי, האדם הכי חם, נפלא , מצחיק שאפשר. אמא שלי קראה לו אבא, אנחנו קראנו לו סבא (זה מה שהוא היה) וסבתא שלי זכתה במפעל הפיס, באהבה ענקית, בכבוד,בחבר, מה שאני רוצה להגיד לך, לכל אחד מגיע להיות מאושר ושלם, אל תפחדי , צאי ותמצאי לך את האחד שיאהב ויכבד אותך ושיהיה לך טוב ורגוע איתו. אהבה ענקית לפעמים גדולה מדי כמו שקרה אצלכם. שיהיה לך בהצלחה.

 

[shirlyar]

למענך ולמען אוצרך הרי היא בתך

לפי התיאורים שלך ואני מאמינה שיש עוד דברים נסתרים שאת גם נבוכה לספר וגם בשל הנסיבות שכאן זה אינטרנט אני מאוד חושבת שכדאי לך לפרק את החבילה ואני לא נוטה לומר את זה לכל אחד ובטח לא משמיעת צד אחד של הסיפור. את מתארת כאן מאמי מצב שאוי ואבוי לבתך (ואת בטח נורא אוהבת אותה) אם היא תגדל בבית כזה. תאמיני לי יש לי ילד בן 8 חודשים ואני בחרתי את בעלי להיפך מאבא שלי וגם אני גדלתי בבית דומה לזה ותאמיני לי שזה לא כיף בכללללללללללללללל ההורים לא מבינים שרק הילדים ניזוקים. אל תבכי על חלב שנשפך ואת תחשבי על איך לא שמתי לב, העב מת ואת למדת רק מטעויות, ועדיף מוקדם מאשר מאוחר שיהיה נזק בלתי הפיך. כפי שאת מתארת יש לך משפחה מאוד תומכת ואוהבת ודואגת אז בבקשה תעזרי בהם תיקחי את עצמך בידיים ותתחילי לדאוג לך ולבתך. עדיף לבד אבל בריא מאשר ככה ולהיות חולה. ותראי בזוגיות הזו משהו טוב שיצא,מדהים שזו ביתך. בבקשה אל תעשי את זה לעצמך כי אחרת את תמצאי את עצמך בעוד כמה שנים מה זה מתוסכלת ואת תגיעי למקומות אבודים אז תאזרי אומץ ותעוזה ותתחילי לפעול בנדון, בבקשה!! והמון הצלחה..

 

[הריונית זמנית]

קראתי את מה שכתבת וקיבלתי צמרמורת

הגעתי לכאן במקרה , אני לא שייכת לפורום הזה , אבל מה שכתבת מאוד ריגש אותי והייתי חייבת לכתוב לך ! כשהייתי קטנה הייתי חולמת שאני חוזרת לעבר ופוגשת שם את אמא שלי ומצילה אותה מכל מה שיקרה לה בעתיד - אני גדלתי עם אב מכה והייתי ילדה מוכה !!!! נכון , שהייתי תינוקת הוא התייחס אלי הכי יפה בעולם כי הייתי פיצית אבל ככל שהשנים חלפו ואני גדלתי כך היחס שקיבלתי ממנו היה משפיל , מעליב , מכות , סיוט אחד מתמשך שמשפיע על האופי שלי עד היום כאדם חסר ביטחון. לא יעזור לך , הוא לא ישתנה לעולם , מה שלא תגידי ולא תעשי - חבל על הזמן שלך כאישה צעירה וחמודה - צאי לדרך וקחי איתך את ביתך - בהמשך אני בטוחה שתכירי מישהו שיהיה לך בנזוג ובעל טוב ואוהב . תאמיני לי אני אומרת לך את זה מכל הלב כי עתידך עם הבעל הנוכחי הוא עתיד של עצב , תיסכול ומרירות כל חייך , ולא רק את אלא את וביתך ומוטב עכשיו מאשר שיצטרפו עוד נפשות אומללות לסיוט הזה . אני מאחלת לך המון בהצלחה ואם קשה לך לעשות איזשהו צעד תחשבי על עצמך כאישה מבוגרת שמסתכלת על חייה ועל עברה ומבינה איזו טעות מרה היא עשתה .

 

[נירילי]

אמא יקרה שבת שלום

התשובה שלי היא איננה שיגרתית ,ולקוחה מהחיים שלי בלבד ,כשבעלי הכיר אותי לפני בערך 22 שנים ,אני הייתי על סף התהום ,אלימה מאוד ,חסרת מנוחה ,לחלוטין לא האישה האידיאלית ,אני מוצאת הרבה איפיונים בין בעלך והתנהגותו ,לבין התנהגותי באותה תקופה ,השנים הראשונות לנישואין היו מבחינתו גהנום ,התעללתי בו וגרמתי לו הרבה עוול ,כולם לחלוטין ללא יוצא מן הכלל ייעצו לו לעזוב אותי ,גם ממשפחתי וגם ממשפחתו ,אך הוא לא עזב ,אלא לקח אותי בכוח לטיפול ,בו גילו באמת שאני סובלת ממניה דיפרסיה ,שזו מחלת נפש קשה ,אך ניתנת לטיפול ,מאז שאני בטיפול ,תרופתי כמובן ,כבר הרבה שנים ,אני בן אדם אחר ,אני ובעלי חברים טובים מאוד ,ומסורים אחד לשני מאוד מאוד ,אין לי צורך באיש זולתו ,אם היה שומע לאחרים היה נוטש אותי מזמן ,אך תחושת הבטן שלי אומרת לי כך ,לא סתם נפגשתם ,ואהבתם מאוד מאוד ,קשה לו כאבי נפש הם חזקים ומאיימים לגבור עליך ,ולהכניע אותך ,אל תנטשי אותו אלא ההפך ,קחי אותו לטיפול ,הוא מזכיר לי את עצמי ,מצד אחד איש טוב לב שלאהבתו אין גבולות ,ומצד שני איש אלים ורע לב ,יש אפשרות לעזור לו ,אינני יודעת היכן הייתי היום אם בעלי היה נוטש אותי אז ,הוא הציל לי את חיי ,ובתמורה קיבל חברות ורעות ומסירות לנצח ,עיזרי לבעלך ,הוא זקוק לעזרה אל תינטשי אותו ,הראי לו את שכתבתי ,וזו תהיה ההתחלה של ההחלמה ,ויש אפשרות שהחלום על משפחה טובה איננו אבוד ,יש תקווה ,בעזרת אנשי מקצוע ,והרבה סבלנות להחלים ,בעלך סובל ,הוא סובל מאוד ,גם אני הייתי אלימה מאוד עד כדי אישפוז ,היום אני אדם אחר ,אחר לחלוטין ,אם תרצי יותר פרטים שילחי לי מסר ,לכי להתייעץ ,בהצלחה ,שבת שלום נירילי

 

[adam33]

יש תקווה..

בעלך פשוט חושב שאת שק החבטות שלו, אבל בעוד את סובלת כל הזמן , הוא חושב שזה רגעי וזה נכון רק לזמן שהוא עצבני כי בעצם לאחר מכן הוא אדם אוהב מפרגן ורגיל. ולכן הזמן שאת צכירה ללבן איתו את ההתנהגות שלו הוא פשוט בזמן שהוא רגוע. לדבר איתו על הבעייות שלו.. לומר לו שבעצם יש אנשים שמתעצבנים אבל הם שולטים בכעסים שלהם ושאת לא תסבלי את זה יותר. תבהירי לו שבעצם הוא לא חולה בשום מחלה , ברצונו ירצה וישלוט על כעסיו. ואם לא, אז את אינך בסאגה הזו. ושזה לא יעזור לו בשום פנים ואופן כי לך כבר נמאס עם זה. הוא לא זקוק לפסיכולוג כי הוא מסוג האנשים שגם על הפסיכולוג הוא " יעבוד". השאלה עד כמה את עוד רוצה לחיות איתו.. אם כן, אז תתחילי להביא אנשים הביתה ואל תפחדי בשיחות עם חברים קרובים " להכניס" את העצבים שלו בדלת האחורית ..למשל אם מדברים על בעלים אז תגידי שבעלך הוא מיוחד..הם כבר יבינו.. ואם אינך רוצה להמשיך איתו.. אז תאזרי אומץ ותתחילי בצעדים לקראת גירושין אבל נראה לי שהוא פשוט מלאך.. השאלה מתיי הוא יהיה בן אדם כי כעת הוא מצטייר כמו מלאך ה... חודש טוב ושבוע טוב..

 

[תשוקת האש]

לאמא של אוצרית

אמא של אוצרית פיניתי לעצמי את כל הזמן שבעולם כדיי לשבת ולקרוא כל מילה שכתבת בעצב תראי, קודם כל את חייבת אבל פשוט חייבת להפסיק לשקוע בכל המרירות הזו ולראות את החיים בצורה אחרת נכון שזה מתסכל ואני מבינה לליבך אך לפעמים יד אלוהים מכוונת אותנו למצבים בהם נוכל להתמודד מול כל דבר שקורה לנו ואת פשוט לא מתמודדת את יושבת ומרחמת על עצמך ובוכה וניזכרת בעבר את כבר לא חיה את העבר יקירתי, דברים משתנים יש בעיה בכלל בכל המערכת הזוגית שלכם אחד רוצה א השני עושה ב בזוגיות צריך להתפשר צריך לדבר בנעימות ואם זה לא קורה עוברים לשלב אחר מזה רק את יכולה לפתור לעצמך את כל הבעיה הזו ושום פסיכולוג או יועץ לא יכול לומר לך מה לעשות אם כל כך רע לך איתו ואת רואה שלא הולך ופשוט ניסת הכל קומי, תארזי ותלכי רק לצורך הרתעה אבל פשוט תעשי את זה כי כל הזמן רק תבצעי את זה באשליות לא יצא כלום זה הריי יהיה כמו הצעקה לזאב זאב פעם אחת יכולה להספיק תראי איך הוא מגיב לזה אבל תבצעי אל תחששי אם לא איבדת אותו עד היום את לא תאבדי אותו כך לפחות תני להוסיף את המשפט הבא: אנחנו לא מעריכים דבר עד שהוא חומק מאיתנו תני לו להתבשל במיץ של עצמו וכשירצה שתחזרי תציבי לו את התנאים שלך שבבית שלך יהיה רוע יהיה שקט ואם יש בעיה אפשר לדבר עליה לא בצעקות ולהגיע לפיתרון מסויים אי אפשר לחיות את החיים שאת חייה יקירתי זה פשוט לא חיים אם תמשיכי בגישה הזו שלך את פשוט תפלי קחי את עצמך בידיים מתוקה אני מאחלת לך רק שלווה נפשית והמון אושר

 

[אמא של אוצרית יקרה]

תודה אנשים יקרים ../images/Emo39.gif

תודה לכם, אתם מקסימים. כל אחד ואחת מכם/ן. תודה על כל התשובות והיחס החם. אני חושבת שהגעתי היום למסקנה הנכונה. אני מודיעה לו בקרוב שהכל נגמר בינינו. רק דבר אחד נוסף... אני לא יכולה לשאת את המחשבה שכל שבת שניה/שלישית הוא יקח ממני את ילדתי היקרה. אני לא יכולה לחשוב בכלל מה יהיה, אני לא יכולה לעבור חצי יום בלעדיה, אני נטרפת רק מהמחשבה על כך. ככה, כזוג, אני איתה כל הזמן ואינני רוצה להיפרד ממנה לשבתות שלמות. מה גם שהיא רק בת חצי שנה וזקוקה לטיפול הצמוד שלי (אני זו שמגדלת אותה מבוקר עד לילה) ואני, ואך ורק אני יודעת בדיוק מה לעשות, איך ומתי. אינני סומכת עליו בעניין ואינני יכולה לשאת את המחשבה שהוא יקח אותה להוריו בלעדיי ושהם יטפלו בה בדיוק כמו שהייתי רוצה שיטפלו בה. מה אני עושה?

 

[adam33]

יש לך ברירה?

יש מחיר לפרידה.. ואם היתי במקומך היתי נפרד בדרך של גישור להרגיש עם אבל להיות בלי והעיקר שהילדה תגדל בין חברים ידידים למרות שהם כבר לא ביחד..

 

[רחל228]

מתוקה, לגיל של "אוצרית"- יש משמעות

היא קטנה מדי כדי שהוא יקח אותה לזמן רב, הוא יוכל לקחתה למס' שעות מצומצם ולהחזירה אליך. זה יכול להיות רעיון נהדר, כאמא, טיפה של חופש לעצמך...זמן להתארגנות מחודשת. תראי את הענין כדבר טוב. יהיה לך זמן להיות עם חברה, מספרה, לראות תוכנית אהובה, לקרוא ספר וכו'... לפעמים, אני מוצאת את עצמי מחכה כבר שאבא של ילדי יקח אותם...כדי שלי יהיה חופש, ולו מועט....

 

[לא רק שם]

פרידה מהתינוקת

קודם כל, נגעת לליבי עם כאבך. בעיקר, שאני כבר מצוייה בעיצומו של תהליך הפרידה וחווה את השלכות הפרידה על הילדה המתוקה שלי. גם כאבך לגבי אי-נתינת מסגרת חמה ומשפחתית לילדה עם אחים נוספים ו"שבת בבוקר" קרע את ליבי. גם אני מרגישה שמנעתי מביתי בית ומשפחה ואחים/ות או אפילו ארוחות ערב משפחתיות - למה דווקא את ואני - אין לי תשובה לזה. חיזקי ואימצי!!! בקשר לסידור לתינוקת, את צריכה לשאוף להגיע להסדר בהסכמה איתו שהוא יבוא לשהות עימה כפעמיים בשבוע לכשעתיים בבית. תשכנעי אותו שכך הוא לא צריך להכין לה מיטה, כסא לרכב, עגלה וכדומה. תשכנעי אותו שהיא קטנה ואת מזהה את הצרכים שלה לפי הבכי ושאת לא משגיחה, אבל יותר נוח לה בסביבה הטבעית שלה ובעיקר בחורף. בהצלחה!!!

 

[מפלית]

הוא צריך טיפול!

קראתי את מכתבך והכל היה "טוב ויפה" עד שהגעתי לעניין האלימות. עד כאן!!!!!!1 על אף שכמובן יגידו רבים והתעללות נפשית לא פחות גרוע ואכן כך. הוא יודע שאת סובלת נכון? אז למה שלא תגידי לו שאו שאתם הולכים לטיפול- כי אם תגידי לו רק אתה (כי הוא חייב לטפל בעצמו כמובן!) הוא עלול לא לרצות ללכת) או שאני מפרקת את החבילה? אין לך מה להפסיד. ואולי פיספסתי -בת כמה הבת שלך? נראה לי שהוא לא יכול לקחת אותה לשבת שלמה אם היא ממש תינוקת- אבל אני לא עו"ד אז אולי אני טועה . בהצלחה!

 

[שיר2555]

קחי את עצמך בידיים

שלום לך , אני ממש כואבת לשמוע את הסיפור שלך ובדרך כלל אני בעד שיפור היחסים והזוגיות גם אם זה רק בשביל הילדים אבל הרמת ידיים זה הגבול על בגידה עוד אפשר לסלוח אך מכות.. יש גבול אני גם לא כ"כ בטוחה שהילדה התמימה הזאת שנחשפת לכל האלימות המילולית והפיזית שלכם תגדל בצורה טובה יותר מאשר אם תהיו פרודים. אם יש מה לעשות ורק את יכולה לדעת , אולי יעוץ ? אז תנסו אם לא נראה לך שיש מקום לשיפור אז תמשיכי בחייך , תהיי חזקה ומלאת ביטחון אין שום סיבה שלא תקבלי משהו טוב יותר אחריו שיהיה מן הסתם טוב יותר גם לילדה שלך בהצלחה...