ארבל מהכרמל
New member
גם לי התאוות כולן...
השאלה לאיזו היא התכוונה.... תאוות החיים לי ןהיא הגדולה מכולן חובקת היא בתוכה את כל התורה. לא זאת שניתנה בסיני אלא זאת שלי,עצמי. זאת התאווה אשר מנחה כל מעשה. זאת התאווה לעשות הכל למעט מה שגורם ליפול וזה הגבול היחידי שאציב לתשוקת החיים שניתנה לי כפקדון לזמן קצוב. תאוות אחרות גם אכיר אך כולן בנות לזאת של החיים. את תאוות הבשרים כאן נחשוף- אם זהו בשרה הענוג של אשה יפה לא אעמוד לעולם בפני הפיתוי כי ליבי עם הפיתוי ולא נגדו. אך אם מדובר בבשר שבצלחת שם הייתי מציב גבול, כדי שזאת עם בשרה הענוג תעריץ את גופי בלי גבול. תאוות הבצע היא בת רעה בחברה חולה ודפוקה שזאת אמת המידה שלה להצלחה אך למעשה משחיתה כל חלקה טובה. בתאווה שכזו רבים המקרים שכל התאוות האחרות שובקות חיים, אצל המכורים לזהב עד כלות הנשמה.... תאוות השלטון גם היא גרועה ברצות אדם לכפות דיעה ולא באמצעות שיכנוע אלא בכוחו ועריצותו.תמיד ימצא אותו עריץ את מי שאותו יריץ אך שבידיו כבר השלטון כלל שכח את ההמון, ונשאר עם השררה עד קרות המהפכה. אז נפוליאון של אתמול הופך לכלום של היום. ויש תאווה אחת של אם ובתה וזוהי תאוות האהבה. תאווה של חיים ובשרים לה כולם סוגדים אך רק המעטים אותה מממשים. זו התאווה לה אני מייחל והלוואי היתה מנת חלקי כל העת. זוהי התאווה המטריפה מוחות כל התאוותניים האחרים ללא הבדלי דת ,גזע ומין. זוהי התאווה, לפעמים היא אסורה אך בד``כ ע``י אלה שלא ידעוה. ואני שואל את עצמי בקול איזו מן התאוות באה לבקר אותי במילותיה בזה היום של אתמול, קרצה לליבי והשאירה הכל פתוח כשהשעון הראה חמש? אם יש בה כדי להעשיר תאוותי הרי מצאה שותף ראוי לתאוותיה היא, ואותו אובדן עליו דיברה יהיה מבחינת הירידה לצורך עלייה!!!
השאלה לאיזו היא התכוונה.... תאוות החיים לי ןהיא הגדולה מכולן חובקת היא בתוכה את כל התורה. לא זאת שניתנה בסיני אלא זאת שלי,עצמי. זאת התאווה אשר מנחה כל מעשה. זאת התאווה לעשות הכל למעט מה שגורם ליפול וזה הגבול היחידי שאציב לתשוקת החיים שניתנה לי כפקדון לזמן קצוב. תאוות אחרות גם אכיר אך כולן בנות לזאת של החיים. את תאוות הבשרים כאן נחשוף- אם זהו בשרה הענוג של אשה יפה לא אעמוד לעולם בפני הפיתוי כי ליבי עם הפיתוי ולא נגדו. אך אם מדובר בבשר שבצלחת שם הייתי מציב גבול, כדי שזאת עם בשרה הענוג תעריץ את גופי בלי גבול. תאוות הבצע היא בת רעה בחברה חולה ודפוקה שזאת אמת המידה שלה להצלחה אך למעשה משחיתה כל חלקה טובה. בתאווה שכזו רבים המקרים שכל התאוות האחרות שובקות חיים, אצל המכורים לזהב עד כלות הנשמה.... תאוות השלטון גם היא גרועה ברצות אדם לכפות דיעה ולא באמצעות שיכנוע אלא בכוחו ועריצותו.תמיד ימצא אותו עריץ את מי שאותו יריץ אך שבידיו כבר השלטון כלל שכח את ההמון, ונשאר עם השררה עד קרות המהפכה. אז נפוליאון של אתמול הופך לכלום של היום. ויש תאווה אחת של אם ובתה וזוהי תאוות האהבה. תאווה של חיים ובשרים לה כולם סוגדים אך רק המעטים אותה מממשים. זו התאווה לה אני מייחל והלוואי היתה מנת חלקי כל העת. זוהי התאווה המטריפה מוחות כל התאוותניים האחרים ללא הבדלי דת ,גזע ומין. זוהי התאווה, לפעמים היא אסורה אך בד``כ ע``י אלה שלא ידעוה. ואני שואל את עצמי בקול איזו מן התאוות באה לבקר אותי במילותיה בזה היום של אתמול, קרצה לליבי והשאירה הכל פתוח כשהשעון הראה חמש? אם יש בה כדי להעשיר תאוותי הרי מצאה שותף ראוי לתאוותיה היא, ואותו אובדן עליו דיברה יהיה מבחינת הירידה לצורך עלייה!!!