גם לי היה סיוט
סיוטים אמיתיים אצלי הם דבר מאוד נדיר. האחרון עד זה שאני הולך לספר עליו היה בכיתה א´ או ב´, והוא היה די פשוט. יצאתי מהחדר, ראיתי מכשפה במדרגות (איפה פרויד כשצריך אותו?
). יותר מאוחר אבא הגיע והיא נעלמה. בכל מקרה, את הסיוט מלפני חודש וחצי אני זוכר די טוב, אבל כבר לא לפרטיו. קמתי ממנו באנקה חנוקה. תכונה של החלום: הוא היה המשך ישיר של המציאות. כלומר, במציאות הלכתי לישון (בשתיים בלילה), ובחלום גם כן הייתי במיטה, בשתיים בלילה. המרחב בחלום היה הבית שלי, אבל הוא התחלק לשניים: החדר שלי, שדלתו היתה סגורה, ושאר הבית. ובכן, הסיוט מתחיל בשתיים בלילה, אני בחדרי, במיטה. איבדתי את חוש הראייה ואת חוש השמיעה - הכל שחור ודומם. ואז אני יוצא מהחדר, והכל נראה כרגיל. אני יורד למטה, המשפחה מתנהלת כהרגלה. יש מראות ויש קולות. אני מסתכל על השעון שבמטבח, והשעה המצוינת בו היא 11 בלילה. ושוב אני חוזר לחדרי ונכנס למיטה, והשעה שתיים בלילה ושוב החושים מפסיקים לפעול. אני שוב נבהל ויוצא, והחיים מחוץ לחדר שוב מתנהלים כרגיל, אך השעון שוב חזר לאחור. כך עוד פעם או פעמיים. אמרתי לעצמי - לא נורא, נישאר ערים, הרי הלילה הזה יסתיים מתישהו. אבל אני מבין שהזמן לא מתקדם, ואני כלוא ברצועת זמן קפואה. באחת הפעמים שיצאתי החוצה, הפעם הלכתי לחדר של הורי, ואחי הקטן יצא מחדרו וצחק עלי. בפעם האחרונה שחזרתי למיטה, ראיתי שמעיני בוקע אור פלואורסצנטי, תכלכל-זוהר. זה הפחיד אותי והתעוררתי. זהו, זה החלום. פרטים עובדתיים שקשורים לחלום: אחי שצוחק עלי, זה דבר הגיוני, כי אחי (בן 12) נוהג לעצבן אותי ולצחוק עלי דרך קבע. הוא גם מראה גילויי אהבה, אבל זה פחות רלוונטי לחלום. האור הכחול הזוהר הוא באותו צבע של האור הבוקע מהטלפון הסלולרי שלי (הדגמים האחרונים של סמסונג, למי שמכיר), שאפשר לומר שצמוד אלי 24 שעות ביממה.
סיוטים אמיתיים אצלי הם דבר מאוד נדיר. האחרון עד זה שאני הולך לספר עליו היה בכיתה א´ או ב´, והוא היה די פשוט. יצאתי מהחדר, ראיתי מכשפה במדרגות (איפה פרויד כשצריך אותו?