ימיני מפוכח
New member
גם חומת השתקנים תיפול.
כל מי שרואה את עצמו כיורשו של אהוד אולמרט שותק לאחר פרסום דוח וינוגרד. בראש ובראשונה ראש 'הליכוד' בנימין נתניהו, ואחריו ציפי ליבני, אבי דיכטר, ואהוד ברק. זו כמובן אנטי מנהיגות, ובמידה רבה אף פחדנות, מצד פוליטיקאים המתיימרים להיות מנהיגים. ולכן ראש הממשלה אהוד אולמרט ושר הביטחון עמיר פרץ יצליחו לשרוד עוד 3 חודשים בשלטון, כאשר הם מדממים לקראת סופם הבלתי נמנע, בתחילת אוגוסט, או קודם לכן בסוף יוני כאשר וועדת וינוגרד תוציא להם מכתבי אזהרה. אולם הבונוס הבלתי צפוי הזה של 3 חודשים נוספים ייתן להם לפחות את ההזדמנות הנדירה לראות כיצד אלה העומדים לרשת אותם, נופלים יחד אתם, אם לא מיד, אזי בטווח זמן קצר ביותר אחריהם. אפשר לראות את המכניקה של הדברים האלה בהתהוותם בייחוד אצל מנהיג 'הליכוד' בנימין נתניהו. גם כאשר כהן כשר אוצר בממשלת אריאל שרון, הוא לא רק שתק לאורך כל הדרך כאשר 'ההתנתקות' והנסיגה מרצועת עזה, הטעות הצבאית-האסטרטגית הגדולה ביותר שישראל ביצעה ב-7 השנים האחרונות, הוכנה על ידי שרון-אולמרט-ליבני, אלא שהוא תקצב אותה והכין את 10 מיליארד השקל שהיו דרושים לביצועה. את כספים שהיו דרושים לעניים, לנכים, לאמהות חד הוריות, אז והיום, הוא לא מצא. רק ברגע האחרון, ימים ספורים לפני התחלת הביצוע של ההתנקות, כאשר הכול כבר היה מוכן, הוא קפץ מעל העגלה הממשלתית, כאשר לצעדו הפוליטי כבר לא היה כל השפעה על יכולת הביצוע של הממשלה. על התנהגות זו נענש נתניהו ואתו 'הליכוד' בבחירות הכלליות של תחילת 2006, כאשר שניהם התרסקו. אותו דפוס פעולה של נתניהו מתגלה גם עתה ברעידת האדמה הפוליטית שיצר דוח וינוגרד. נתניהו בוחר בשתיקה, מתוך זהירות, מסבירים אנשיו. זה הרגע בו האיש שרוצה להיות מנהיג, ולרשת את אולמרט, נוקט בזהירות, מגמגם, ושותק? איזו הפגנה עלובה של חוסר מנהיגות וחוסר יכולת להחליט זו? לפי התנהלות הדברים הזו עולה האפשרות כי אהוד אולמרט עוד יזמין את נתניהו ו'הליכוד' להצטרף לממשלתו כדי לפעול ביחד ליישום מסקנות וינוגרד. אם לאחר כמה רגעים או שעות מאז פרסום הדוח וינוגרד לא הופיע נתניהו והציג תוכנית מפורטת, שהכין מראש, לשיקום המדינה, צה''ל, וכוח ההרתעה הצבאי והמדיני של ישראל, הרי ברור, שכל מה שהוא רוצה הוא לא לתקן את המצב, אלא פשוט לתפוס את השלטון. זה רצון לגיטמי, אבל כדי להגשימו צריך לעשות ולפעול, ולא לחכות שהשלטון ייפול בידיים כפרי בשל, תופעה פוליטית שאיננה קיימת בישראל. לכן מעתה נראה ירידה ב-29 האחוזים, לפי המשאלים, הרוצים לראות בנתניהו מועמד לראשות הממשלה. אותם הדברים אמורים גם לגבי אהוד ברק שמבטיח לנו כי הוא השתנה ולמד משגיאות העבר. עד עתה מלבד האמרה הזו לא ספק לנו ברק אפילו הוכחה אחת כי אכן הדברים נכונים. ביום ב' עם פרסום מסקנות וועדת וינוגרד, קבלנו את ההוכחה, כי שום דבר לא השתנה אצל אהוד ברק. גם הוא בהמתנה שהתנאים לשובו למרכז הזירה הפוליטית יבשילו. במצב כזה של חוסר מנהיגים המוכנים להלחם על עתידם הפוליטי, מתבלטת שוב החולשה המרכזית של אהוד אולמרט שהיא גם הבסיס העיקרי של כוחו. אחיו התאום לשלטון- שר הביטחון עמיר פרץ. הטעות הפוליטית האישית הגדולה ביותר של אהוד אולמרט, החלה עוד לפני מלחמת לבנון, כאשר מינה את יו''ר מפלגת העבודה עמיר פרץ להיות שר הביטחון. אפילו אולמרט ואנשיו יודעים זאת. מאז אולמרט, הנחשב לדברי מקורביו ל'פוליטיקאי חריף', איננו מצליח להיפטר ממנו. עוד לא היה חזיון כזה בפוליטיקה הישראלית. מנהיג של מפלגה אחת-עמיר פרץ, נצמד אל ראש ממשלה ומנהיג של מפלגה אחרת- אהוד אולמרט, כמו מדוזה רבת זרועות בים, ומוצץ את דמו הפוליטי בהנאה, כאשר שניהם נמצאים בצניחה חופשית. איך אפשר לסמוך על אהוד אולמרט שיעמוד מול חסן נסראללה, חלאד משעל, והאייטוללה עלי חמנאי, כאשר הוא איננו מסוגל לעמוד אפילו מול עמיר פרץ? בשורה תחתונה, שתיקתם של נתניהו, ברק, ליברמן, ליבני, ודיכטר, מצביעה על כך כי מסקנות וועדת וינוגרד מעניינות אותם כשלג דאשתקד, ואין בכוונתם לעשות מאומה כדי לעזור בפתרון הבעיות והחוליים עליהם הוועדה הצביעה, אלא אם הם יגלו כיצד זה יכול לעזור להם לתפוס את השלטון. אם כך בבחירות הכלליות הבאות, הבוחר לא רק יעניש את אולמרט ואת 'קדימה' אלא גם אותם.
כל מי שרואה את עצמו כיורשו של אהוד אולמרט שותק לאחר פרסום דוח וינוגרד. בראש ובראשונה ראש 'הליכוד' בנימין נתניהו, ואחריו ציפי ליבני, אבי דיכטר, ואהוד ברק. זו כמובן אנטי מנהיגות, ובמידה רבה אף פחדנות, מצד פוליטיקאים המתיימרים להיות מנהיגים. ולכן ראש הממשלה אהוד אולמרט ושר הביטחון עמיר פרץ יצליחו לשרוד עוד 3 חודשים בשלטון, כאשר הם מדממים לקראת סופם הבלתי נמנע, בתחילת אוגוסט, או קודם לכן בסוף יוני כאשר וועדת וינוגרד תוציא להם מכתבי אזהרה. אולם הבונוס הבלתי צפוי הזה של 3 חודשים נוספים ייתן להם לפחות את ההזדמנות הנדירה לראות כיצד אלה העומדים לרשת אותם, נופלים יחד אתם, אם לא מיד, אזי בטווח זמן קצר ביותר אחריהם. אפשר לראות את המכניקה של הדברים האלה בהתהוותם בייחוד אצל מנהיג 'הליכוד' בנימין נתניהו. גם כאשר כהן כשר אוצר בממשלת אריאל שרון, הוא לא רק שתק לאורך כל הדרך כאשר 'ההתנתקות' והנסיגה מרצועת עזה, הטעות הצבאית-האסטרטגית הגדולה ביותר שישראל ביצעה ב-7 השנים האחרונות, הוכנה על ידי שרון-אולמרט-ליבני, אלא שהוא תקצב אותה והכין את 10 מיליארד השקל שהיו דרושים לביצועה. את כספים שהיו דרושים לעניים, לנכים, לאמהות חד הוריות, אז והיום, הוא לא מצא. רק ברגע האחרון, ימים ספורים לפני התחלת הביצוע של ההתנקות, כאשר הכול כבר היה מוכן, הוא קפץ מעל העגלה הממשלתית, כאשר לצעדו הפוליטי כבר לא היה כל השפעה על יכולת הביצוע של הממשלה. על התנהגות זו נענש נתניהו ואתו 'הליכוד' בבחירות הכלליות של תחילת 2006, כאשר שניהם התרסקו. אותו דפוס פעולה של נתניהו מתגלה גם עתה ברעידת האדמה הפוליטית שיצר דוח וינוגרד. נתניהו בוחר בשתיקה, מתוך זהירות, מסבירים אנשיו. זה הרגע בו האיש שרוצה להיות מנהיג, ולרשת את אולמרט, נוקט בזהירות, מגמגם, ושותק? איזו הפגנה עלובה של חוסר מנהיגות וחוסר יכולת להחליט זו? לפי התנהלות הדברים הזו עולה האפשרות כי אהוד אולמרט עוד יזמין את נתניהו ו'הליכוד' להצטרף לממשלתו כדי לפעול ביחד ליישום מסקנות וינוגרד. אם לאחר כמה רגעים או שעות מאז פרסום הדוח וינוגרד לא הופיע נתניהו והציג תוכנית מפורטת, שהכין מראש, לשיקום המדינה, צה''ל, וכוח ההרתעה הצבאי והמדיני של ישראל, הרי ברור, שכל מה שהוא רוצה הוא לא לתקן את המצב, אלא פשוט לתפוס את השלטון. זה רצון לגיטמי, אבל כדי להגשימו צריך לעשות ולפעול, ולא לחכות שהשלטון ייפול בידיים כפרי בשל, תופעה פוליטית שאיננה קיימת בישראל. לכן מעתה נראה ירידה ב-29 האחוזים, לפי המשאלים, הרוצים לראות בנתניהו מועמד לראשות הממשלה. אותם הדברים אמורים גם לגבי אהוד ברק שמבטיח לנו כי הוא השתנה ולמד משגיאות העבר. עד עתה מלבד האמרה הזו לא ספק לנו ברק אפילו הוכחה אחת כי אכן הדברים נכונים. ביום ב' עם פרסום מסקנות וועדת וינוגרד, קבלנו את ההוכחה, כי שום דבר לא השתנה אצל אהוד ברק. גם הוא בהמתנה שהתנאים לשובו למרכז הזירה הפוליטית יבשילו. במצב כזה של חוסר מנהיגים המוכנים להלחם על עתידם הפוליטי, מתבלטת שוב החולשה המרכזית של אהוד אולמרט שהיא גם הבסיס העיקרי של כוחו. אחיו התאום לשלטון- שר הביטחון עמיר פרץ. הטעות הפוליטית האישית הגדולה ביותר של אהוד אולמרט, החלה עוד לפני מלחמת לבנון, כאשר מינה את יו''ר מפלגת העבודה עמיר פרץ להיות שר הביטחון. אפילו אולמרט ואנשיו יודעים זאת. מאז אולמרט, הנחשב לדברי מקורביו ל'פוליטיקאי חריף', איננו מצליח להיפטר ממנו. עוד לא היה חזיון כזה בפוליטיקה הישראלית. מנהיג של מפלגה אחת-עמיר פרץ, נצמד אל ראש ממשלה ומנהיג של מפלגה אחרת- אהוד אולמרט, כמו מדוזה רבת זרועות בים, ומוצץ את דמו הפוליטי בהנאה, כאשר שניהם נמצאים בצניחה חופשית. איך אפשר לסמוך על אהוד אולמרט שיעמוד מול חסן נסראללה, חלאד משעל, והאייטוללה עלי חמנאי, כאשר הוא איננו מסוגל לעמוד אפילו מול עמיר פרץ? בשורה תחתונה, שתיקתם של נתניהו, ברק, ליברמן, ליבני, ודיכטר, מצביעה על כך כי מסקנות וועדת וינוגרד מעניינות אותם כשלג דאשתקד, ואין בכוונתם לעשות מאומה כדי לעזור בפתרון הבעיות והחוליים עליהם הוועדה הצביעה, אלא אם הם יגלו כיצד זה יכול לעזור להם לתפוס את השלטון. אם כך בבחירות הכלליות הבאות, הבוחר לא רק יעניש את אולמרט ואת 'קדימה' אלא גם אותם.