גם זה צה"ל , מוקדש לחיילת האישית שלי

[סמדר בנ]

בהצלחה לביתך

בתפקידה החדש. לפי מה שתיארת יש לה את היכולות והתכונות להצליח. מקווה שיהיה לה מפקד עימו תהיה לה כימיה, בסופו של עניין היחסים נובעים מכימיה בין אנשים. בהחלט קשה לראות את הבת סובלת, ואין קשר לשרות קרבי או לא. דווקא ביחידות עורפיות חיילים רבים אינם מוצאים אתצ עצמם. בניגוד ליחידות קרביות בהן יש גאוות יחידה, קבוצת תמיכה חזקה וכו', ביחידה עורפית החייל מוצא עצמו פעמים רבות לבד מול מפקד. יהיה בסדר.

 

[הקיפודה]

תודה סמדר,

על החיזוק. בעז"ה יהיה בסדר. את כ"כ צודקת בהגדרתך, משהו חסר לי עד כה, משהו בסגנון "גאוות יחידה", כי מי שלא מוערך, לא יכול להרגיש זאת. העורף יכול ללמוד מהחזית. שבת שלום לך ולבני ביתך

 

[מאקי]

כבר היינו חלקנו בסרט הזה.. או בדומיו

המלצת הבית.. לנשון לחיך...לראותאתהטוב בכל דבר.. ולזכור שזה נגמר.. לשמור על הבת הכי בעולם.. איך קראה לזה אחתהאימהותפה האי גיון הצהלי.. או ההגיון עצר שג.. מחזיקם לכן אצבעות........

 

[הקיפודה]

תודה מאקי

הצחקתני אהבתי את שאמרה אמאחתפה האי-גיון הצה"לי.... מקסים. תודה על החזקת האצבעות וההמלצות, אאמצן.

 

[אמא עזית]

אם לא התעייפת, רוצה לומר לך

שאני מאוד מזדהה עם חוסר האונים שלך, לנוכח מה שקרה לבתך. קשה לעמוד מנגד ולראות / לחוות את הקושי של יקירנו. אנחנו מכירים אותה/אותו הכי טוב בעולם, ופתאום הם במגע עם אדם זר ,שמתרשם אחרת...כואב. אני חושבת שמקרים כאלה הם הזדמנות בשבילנו, ההורים,להתאמן על הזוית החדשה: הגוזלים שלנו יוצאים מהקן, הכן, ונחשפים לעולם. עולם , שלא תמיד יעריך את יכולותיהם, עולם שלא תמיד יטיב עמם, עולם שלא תמיד יזמן חוויות טובות. אבל כך יהיה מהיום והלאה, הם יוצאים מרשותנו , מהחממה. מה שנותר לנו הוא להיות עוגן, לסמוך על כל מה שזרענו בילדותם ולהאמין שיש ביכולתם להתמודד, שיש ביכולתם ללמוד ולצמוח מהחוויות המזדמנות להם, גם כשהן כרוכות בכאב. תהליך למידה ,כמעט תמיד, כרוך בכאב. קשה הוא לא רע. רוצה לספר לך ,שחוויתי מצב דומה עם בני, הלוחם: רצה לצאת לקצונה, בעל נתונים לקצונה ו...זה לא קרה. עוד 7-8 ח' הוא משתחרר. לא אמרתי מילה. נקרעתי לגזרים, מבפנים, אבל לא אמרתי לו כלום. הייתי כר לדמעות/כעסים/אכזבה/מירמור/נחמה של בני. אני לא צד בעניין. רק עוגן,כר, בית למה שבחר לשתף. למדתי מהסיפורים שלו , ש"מה שרואים משם לא רואים מכאן". הבנתי שיש בו צדדים ,שלא באים לידי ביטוי בבית, ולחילופין-יש בו צדדים ,שבאים לידי ביטוי בבית ולא שם. כמובן, שכולנו רואים את החיובי שבעניין ( יצא ללמוד ו/או לטייל ) אבל ,לפני ראיית החיובי, צריך 'להיות' בקושי-אין קיצורי דרך. הקושי של הבת/בת, הקושי שלנו כהורים... אני מאמינה, שניתן לבחור לצמוח מזה... בהצלחה לבתך ולך וכוחות להתמודד!

 

[הקיפודה]

התעייפתי ????? למה??? להיפך!!!!!!!!!

מודה לכל מי שמגיב לי, מודה לכל מי שמחזק בכתיבה, בעידוד ובשליחת ברכה. כל מילה נקראת בשקיקה, מזדההה עם כל התגובות, זה משפר כשיודעים שעוד אנשים חסרי אונים מול אותם מצבים בחיים, והכי חשוב לזכור: זה שנכשלים במשהו, לא עושה אותנו לכשלון, מאוד הזדהיתי עם מה שכתבת, ומבטיחה שאקרא כל מי שיגיב, זה משמח ותודה לאל שזכינו לימים כאלה ימי חולין שעוסקים בהם בשיגרה הרגילה של בעיות קטנות שצצות בעת השרות הצבאי, ולא חלילה במה שעסקו כאן לפני מס' שבועות.