גם אתם מרגישים?

[באפלה]

גם אתם מרגישים?

ריחוק. עברה שנה מאז האובדן הגדול שחיי השתנו ביום אחד. היום אני מרגישה מן ריחוק מהעולם ובעיקר מחברות שהיו פעם חברות טובות. זה כאילו שהיום אנחנו לא משדרות על אותו גל.. עוד משהו מרגיש ככה?

 

[רעוּת]

זה נראה לי די טבעי

להרגיש את הריחוק הזה, שאתן לא משדרות על אותו גל. את עברת חוויה נוראית כזאת, והחיים שלהן נמשכו כרגיל, להן כלום לא קרה וקשה שוב לתקשר כרגיל, לפעמים מרגישים צורך להתרחק קצת כי "הם לא יבינו" אבל אני יכולה להגיד לך, שזה משתנה עם הזמן, היום אני יותר קרובה לחברות שלי ממש שהייתי קצת אחרי שזה קרה, ואני לא מרגישה את הריחוק הזה או הפער בינינו בגלל שאני איבדתי ורובן לא. אולי ההרגשה הזאת עולה קצת לפני ימי זכרון ואזכרות, אבל זה לא ממש מפריע לקשר שלי אית. אני מקווה שתחזרי להיות קרובה לחברות, אני יודעת שיש לי עדיין חברות טובות מלפני שזה קרה, וגם כמובן חברות חדשות שהכרתי מאז..

 

[באפלה]

את צודקת, אני מקווה

כשראיתי שכתבת לי, מאוד אהבתי מה כתבת אז הסתכלתי קצת אחורה בפורום ומצאתי מעין שיר שכתבת משהו מדהים שממש הזדהתי איתו. אפשר לשאול אותך מתי. ומי בשבילך....?

 

[רעוּת]

...

אחי נהרג בלבנון לפני כמעט 6 שנים

 

[באפלה]

מצטערת לשמוע..

היית בת 13 אז נכון? זה בדיוק הגיל של אחי הקטן שיהיה בריא. מתי שגם הוא איבד אח. זה גיל שזוכרים הכל בברור, נכון?! שאלה דבילית- איך ההורים שלך אחרי 6 שנים. הם יכולים לראות קצת אופטימיות?

 

[רעוּת]

הייתי בת 12.5 בערך

אני זוכרת את אח שלי די בבירור, זאת אומרת את איך שהוא היה והיחסים בינינו את המוות שלו אני כמעט לא זוכרת, רק דברים מסביב... ההורים שלי...די בסדר נראה לי, חיים נורמלי..

 

[liat1953]

את כל כך צודקת

אכן הכל משתנה ברגע אחד כלום לא דומה למה שהיה אפילו החברויות אפילו הרגשות משתנים.

 

[nypx]

../images/Emo63.gif

 

[נ.תהילה]

אני לגמרי מתחברת אליך!

עד היום, הייתי בת 4 וחצי כשאחותי מתה והיום אני כמעט 19. בוא נגיד שעם אנשים שגם הם איבדו מישהו אני מצליחה לשדר איתם ממש על אותו גל, או לפחות הכי קרוב לדבר האמיתי. בטח ובטח הכי כשיש צורך לדבר על מי שמת לך ועל איך שאתה מרגיש, אצלי 95 אחוז מהפעמים אני אעדיף לדבר עם מישהו שחווה שכול, עם עדיפות ללשכול דומה לשלי. אז דעי, את לגמרי לא לבד בקטע... לילה טוב