גברבר עם לב
New member
גם אתם ``חוויתם`` קטע כזה?
רציתי לתאר לכם דבר שקרה (או שיכל לקרות) לי... אז כך: אני כולי עייף מהעבודה עולה לאוטובוס בתחנתו הראשונה ומתיישב אי שם בספסל האחרון בשורת ספסלי האוטובוס... כולי חושב על... שעוד כמה ימים זה העשירי ויש משכורת, על העבודה הקשה, על העובד הערבי המגעיל ההוא... אך תוך שניה הכל נעלם... היה זה כשאחת שעלתה תחנה אחרי התיישבה בדיוק בספסל שמולי... וכך האוטובוס ממשיך את נסיעתו אל היעד... עולים עוד אנשים, יורדים אנשים, אך אני והיא נשארים על אותו מקום כבר חצי שעה רצוף... מדי פעם שהיא רוצה לראות משהו בחלון שבכיווני אני כבר מפנטז שהיא נדלקה עלי, בקיצור מגיעים לשכונה שבעצם שם האוטובוס אמור לסיים את מסלולו... תכולת האוטובוס מתרוקנת לאט לאט ונשארנו כמה אנשים, הופה, עוד כמה ירדו... נשארו שני תחנות ורק אני והיא על האוטובוס... כך אחד בעצמו... ומשום מה אני חושב שהיא באמת רוצה אותי... אני כבר מתכנן מה אני יגיד, איך אני יתחיל... ואולי כן, אממ, אולי לא... פסססס, הדלת נפתחת והנהג מכריז בקול ``תחנה סופית`` כל האנשים שבעצם זה שנינו, יורדים, היא ניגשת ושואלת אותי, סליחה, איפה זה רחוב הרב כהן? אני מדריך אותה איך להגיע... ואני בתוך תוכי לא יודע איך היא בחרה ברחוב שבו אני גר... אני רואה שהיא נכנסת לבנין שלי... אני כולי נגנב... אני רץ לתוך הבנין בהחלטה נחושה שאני זה שמתחיל ויהי מה... אני פותח את דלת הבנין ואז אני רואה את השכן שגר מעלי יורד ו.... חיבוק בין השניים... כן, הם חברים! איזה פנטזן טמבל אני... היא חברה של מושיקו השכן... אני מסמיק וממשיך לביתי... מאז הפסקתי לחשוב להתחיל עם בנות באוטובוס... תמיד זה מביא פאדיחות...
רציתי לתאר לכם דבר שקרה (או שיכל לקרות) לי... אז כך: אני כולי עייף מהעבודה עולה לאוטובוס בתחנתו הראשונה ומתיישב אי שם בספסל האחרון בשורת ספסלי האוטובוס... כולי חושב על... שעוד כמה ימים זה העשירי ויש משכורת, על העבודה הקשה, על העובד הערבי המגעיל ההוא... אך תוך שניה הכל נעלם... היה זה כשאחת שעלתה תחנה אחרי התיישבה בדיוק בספסל שמולי... וכך האוטובוס ממשיך את נסיעתו אל היעד... עולים עוד אנשים, יורדים אנשים, אך אני והיא נשארים על אותו מקום כבר חצי שעה רצוף... מדי פעם שהיא רוצה לראות משהו בחלון שבכיווני אני כבר מפנטז שהיא נדלקה עלי, בקיצור מגיעים לשכונה שבעצם שם האוטובוס אמור לסיים את מסלולו... תכולת האוטובוס מתרוקנת לאט לאט ונשארנו כמה אנשים, הופה, עוד כמה ירדו... נשארו שני תחנות ורק אני והיא על האוטובוס... כך אחד בעצמו... ומשום מה אני חושב שהיא באמת רוצה אותי... אני כבר מתכנן מה אני יגיד, איך אני יתחיל... ואולי כן, אממ, אולי לא... פסססס, הדלת נפתחת והנהג מכריז בקול ``תחנה סופית`` כל האנשים שבעצם זה שנינו, יורדים, היא ניגשת ושואלת אותי, סליחה, איפה זה רחוב הרב כהן? אני מדריך אותה איך להגיע... ואני בתוך תוכי לא יודע איך היא בחרה ברחוב שבו אני גר... אני רואה שהיא נכנסת לבנין שלי... אני כולי נגנב... אני רץ לתוך הבנין בהחלטה נחושה שאני זה שמתחיל ויהי מה... אני פותח את דלת הבנין ואז אני רואה את השכן שגר מעלי יורד ו.... חיבוק בין השניים... כן, הם חברים! איזה פנטזן טמבל אני... היא חברה של מושיקו השכן... אני מסמיק וממשיך לביתי... מאז הפסקתי לחשוב להתחיל עם בנות באוטובוס... תמיד זה מביא פאדיחות...