גם אני נמאס לי
אני ובעלי נשואים כבר שנתיים כמעט, ילד בן שנה, חיינו יחד 4 שנים לפני החתונה. אף פעם זה לא היה מסעיר עם ניצוצות וכו'. בעצם, אם תשאלו אותי - אין לי מושג איך זה שהתחתנו והגענו עד הלום. עכשיו אני מרגישה שפשוט אין לנו על מה לדבר. דוגמא היום הוא היה בחופש מהעבודה. והוא ידע (כי אני הזכרתי לו) שהיום זה טו באב. אני חזרתי מהעבודה ומצאתי את כל הבית הפוך כמו שהיה. לא אמרתי כלום. איך שהגעתי הוא רק אמר שלום והלך לענייניו. כאילו, פעם בכמה זמן אתה בחופש, לא בא לך לעשות משהו ביחד? ועוד בטו באב? אז אני קצת נפגעתי אבל לא אמרתי כלום. אחרי כמה זמן הוא קורא לי ומחבק אותי ואומר לי על מה את חושבת. אז התחלתי לדבר ולהגיד לו שהיום טו וכו' ושסוף סוף יש סיבה לחגוג ואני מוצאת אותו עם פרצוף חמוץ. אז הוא אומר לי אני כל יום אני חוגג שאני עם המשפחה שלי. אז אני אומרת לו, אתה רק חושב על המחשב שלך, אז הוא אומר לי לא מה פתאום אני חושב קודם כל על המשפחה שלי, ותוך כדי זה מסתובב למחשב שלו וממשיך בעיסוקיו. כמה מעצבן.
אני ובעלי נשואים כבר שנתיים כמעט, ילד בן שנה, חיינו יחד 4 שנים לפני החתונה. אף פעם זה לא היה מסעיר עם ניצוצות וכו'. בעצם, אם תשאלו אותי - אין לי מושג איך זה שהתחתנו והגענו עד הלום. עכשיו אני מרגישה שפשוט אין לנו על מה לדבר. דוגמא היום הוא היה בחופש מהעבודה. והוא ידע (כי אני הזכרתי לו) שהיום זה טו באב. אני חזרתי מהעבודה ומצאתי את כל הבית הפוך כמו שהיה. לא אמרתי כלום. איך שהגעתי הוא רק אמר שלום והלך לענייניו. כאילו, פעם בכמה זמן אתה בחופש, לא בא לך לעשות משהו ביחד? ועוד בטו באב? אז אני קצת נפגעתי אבל לא אמרתי כלום. אחרי כמה זמן הוא קורא לי ומחבק אותי ואומר לי על מה את חושבת. אז התחלתי לדבר ולהגיד לו שהיום טו וכו' ושסוף סוף יש סיבה לחגוג ואני מוצאת אותו עם פרצוף חמוץ. אז הוא אומר לי אני כל יום אני חוגג שאני עם המשפחה שלי. אז אני אומרת לו, אתה רק חושב על המחשב שלך, אז הוא אומר לי לא מה פתאום אני חושב קודם כל על המשפחה שלי, ותוך כדי זה מסתובב למחשב שלו וממשיך בעיסוקיו. כמה מעצבן.