גם אני מתלבט

[עגלגלה המקורית]

העונג כולו שלי ../images/Emo140.gif ותודה

 

[motior]

תודה לכולם

שמחתי לראות את כל התגובות. נראה שרבים מכירים את מצבי. את המאמר עוד לא הספקתי לקרוא... רציתי לחדד כמה דברים: 1) אל תעזוב, בדוק את השוק - כמו שציינתי, קבלתי הצעות עבודה אחרות ואם ארצה נראה שאני יכול לעזוב. אבל, אני חושש שזה לא ישנה כלום, כי אשאר באותו מקצוע 2) עבוד פחות - מצד אחד אני טוען שאיני מסוגל כי העבודה תובענית. מצד שני, מהיכרותי רבת השנים עם עצמי, אני יודע שאני "מגנט" לעבודה - אם יש עבודה היא תגיע אלי. אגב, אני יוצא יום אחד בשבוע מוקדם (לקחת את הילדים מהגן) אבל אני לא מרגיש שזה מקל במשהו. 3) החלף מקצוע - אני רוצה, אבל פוחד. אני כבר לא ילד (נכון שגם לא זקן) ויש לי אחריות פיננסית כבדה. לזרוק הכל ולהתחיל מחדש? אני בטוח שאני אהנה יותר מעבודה בגן ילדים, אבל אני גם בטוח שהמשכורת שלי תהיה משהו כמו 20% מהיום - וזה בקושי יספיק לתשלום המשכנתא. אני חושב שאני צריך איכשהו לשנות את הגישה - אולי להמשיך באותה עבודה, אבל להיות פחות מתוסכל ומדוכא. האם למישהו יש עצות בכיוון הזה??? תודה!

 

[השוזרת בחוטים]

אם אפשר שאלה קטנה -

מהי עמדתה של בת-זוגתך לנושא?

 

[אמירדרור]

thank you

תרומה חיונית לשפיות ופוריות השיחה יום טוב - אמיר

 

[motior]

שאחליף עבודה

היא חושבת שאני צריך לעזוב את החברה הנוכחית, אך להשאר באותו תחום

 

[השוזרת בחוטים]

אני מבינה את הקושי...

אני חושבת שהעלאה של הנושא לדיון כאן תסייע לך "לבשל" את הנושא, והזמן יעשה את שלו - אני בטוחה שבסופו של דבר תגיע לתובנות ולהחלטות שיהיו טובות לך. בהצלחה.

 

[kassie]

ניסיון לתת עצה:

קראתי באיזשהו ספר על התפתחות אישית שלהיות מתוסכל ומדוכא זוהי בחירה. אני יודעת שבאותו רגע שבו אנו חווים את ההרגשה הזו מאוד קשה לנו לקבל את הרעיון הזה, אך בד"כ אחרי שאני יוצאת מהמצב הזה - אני מבינה שזו היתה בחירה ורק בזכות בחירה אחרת שעשיתי - "יצאתי מהדכאון". לדעתי - תמצא לך "בכוח" דברים שמשמחים אותך וזה לא משנה אם זה בעבודה ישירות, בעקיפין (למשל דרך אימיילים) או במחשבה על הבית/דברים שגורמים לך להיות מאושר. אולי אם תמקד את המחשבות שלך בכיוון של שינוי שהיית רוצה לעשות, גם אם עכשיו זה יהיה רק בגדר חלום - לפעמים לחלום עוזר לשפר את ההרגשה ואחרי זמן מסויים (יכול להיות יום ויכול להיות שנה או יותר) אתה מרגיש מוכן לקום ולהגשים את החלום. אז בכל מקרה, שום דבר לא שווה תסכול ודכאון, כי זה סתם יקפיא אותך וההרגשה השלילית רק תגבר. אתה חייב למצוא אסטרטגיות להתמודד ולהתעודד.

 

[אלון30]

תגובה

לדעתי אולי אם תהייה עני כזה שאין לו כסף לקנות מעיל בחורף או אוטו חדש כמו שאתה מקבל מהחברה שלך אחד כזה שיושב בבית כי אין לא 300 לצאת לבלות עם החברה אחד כזה שבראשון לחודש אין לו אגורה עד העשירי אחד כזה שחצי משכורת שלו הולכת על שכירות שנוסע באוטובוסים אחד כזה שיושב בבית כי אין לו כסף לצאת לחו"ל אחד כזה שיושב בבית קוראי עיתון על העוני בישראל ואומר לעצמו "מדברים עליי" אחד כזה שלא יודע מה זה ללכת לאכול עסקיות בתלוש של סיבוס או תן-ביס כל צהריים ולזלזל באוכל שהוא מקבל אחד כזה שלא מוצא את עצמו בחיים האלה אחד כזה שאם יקבל את מה שיש לך ידע להעריך אחד שרק גר בישראל הדפוקה הזאת לא מנהל פרוייקטים כמוך... אז אולי תמצא טעם לחיים שלך ותלמד להעריך את מה שיש לך... אז אולי תהייה לך קצת נחת בעולם הזה אל תהייה רעב זה לא זמן טוב לומר לעצמך כמה הדשא של השכן ירוק יותר כי אצל המון אנשים במדינה הזאת הדשא מצהיב מצחין ואין מי שיטפל בו..... אלי..

 

[צומיש]

עצתי.. בצור 2 הדברים..

טוב אז אני גם מובטלת.. וגם ילדה של אבא ורקוהוליק. תראה כמו שאמרת אתה לא צעיר ויש לך מחוייבויות ואי אפשר שיכנס ג'וק לראש ואתה תנסה ליישם אותו כי אז לא תוכל לתת לילדים שלך את כל האופציות שאתה מאחל להם. ובקשר למשפחה תמיד יש מישהו מההורים שפחות בבית ומישהו שיותר עובד ומפרנס צריך לעשות ההבחנה בין השניים.. זה שאץה עובד זה לא אומר שנגמרו לך החיים.. אני זוכרת בתור ילדה שלמרות שהיו מעמסות כל השבוע תמיד היה לנו את הטיול בשבת עם כל המשפחה.. המערכת יחסים עם המשפחה שלך זה רק תלוי בך.. ז"א נכון שאתה עייף מהעבודה אבך אם תישאר רק עוד קצת ער תוכל לשחק עם הילד במחשב להשכיב אותו לישון או כל מיני דברים... ותזכור תמיד יש את שבת שזה יום מנוחה ויום למשפחה נצל אותו... ולגבי החוסר עניין בעבודה זה שיגרה ושחיקה כמו שאמרו קודמי... אבל אל תתן לך לזה לשחוק אותך פשוט מצא עניין בדברים נוספים.. כמו קורסים בערב או ביום שישי... לא חייבים לעזוב.. החוכמה היא לשלב כמה שקשה אני מאחלת לך שתצליח בכל דרכיך

 

[צומיש]

בצור=בתור

 

[Deerest]

זה נורא פשוט.

שני מסלולים עיקריים: להחליף חדר בטיטאניק... או להחליף אניה.

 

[אמירדרור]

וואלה ?

נראה לך שמי שנמצא בטיטניק חושב על אניה אחרת ? בנוסף לכך אני חושב שהאנלוגיה לא מתאימה כי אני לא לוקחת בחשבון את המרכיב הרגשי. בשביל לעזוב משהוא, אפילו מנייה בבורסה צריך לעבוד רציונלי וכאן הקושי הוא בעיקר רגשי. תודה על הדימוי שעוזר לראות את ההבדל. אמיר

 

[motior]

ועוד משהו

שקלטתי אתמול בחדות באירוע של החברה - בתפקידי בחברה אני כמעט לא עובד עם אנשים אחרים בחברה. אני יושב בחדר לבד (סמל סטטוס...) איו לי צוות - רק הבוס שלי (איתו אני לא מדבר הרבה) ועוד אדם אחד שאיתו אני עובד רבות. אני מרגיש גם מאוד מנותק מבחינה חברתית (מלשון חברה אנושית ולא עסקית) כנראה שזה גם תורם להרגשה...

 

[אמירדרור]

מדרגה נוספת

עכשיו כשאתה ער לזה תוכל לשים לב להרגשות שלך במשך היום, תוכל לזהות מתי זה עולה ומה בדיוק עובר עליך. תוכל להכיר עוד מהי החוויה של הניתוק החברתי. לזהות את הניתוק החברתי כעובדה - זה דבר אחד, ולראות, לשאול את עצמך פנימה : מה אני מרגיש - זה דבר שני. כרגע ישנה חשיבות גדולה לכל מאמץ לזהות, להתבונן ולהקשיב לכל רחש רגשי. ודבר נוסף שרציתי לשאול - "קלטתי בחדות" אמרת, איך זה היה פתאום להבין את זה ? האם אתה מקבל את העלון ? כנס לאתר והרשם, בימים הקרובים יתפרסם עלון שיעסוק בקשר בין תפקידים במשפחה בה גדלנו לדפוסים שלנו בעבודה. עוד נקודה שעוזרת ליצור בהירות. לעלון יום טוב - בהצלחה אמיר דרור

 

[yaeli wow]

כאילו דיברת מגרוני

אני בת 34, בהייטק 7 שנים, מהנדסת תוכנה וראש צוות כמעט מההתחלה (אחרי שנתיים). אני עובדת בחברה נהדרת עם תרבות ארגונית שבנויה יחסית להייטק עם המון כבוד לפרט. אני באופן אישי כאמא עובדת בהיקף של משרה מלאה בלי שעות נוספות וזה לא הפריע לי להיות בתפקיד ראש צוות. (אנשי הצוות שלי עובדים יותר ממני). אז אני לא אומרת שאין הלך רוח של עבודה בשעות מטורפות, אבל זה אחד הדברים שהכי מקוממים אותי בהייטק, ששעות עבודה לפעמים הופכים לחזות הכל. זה הפרמטר ל"כמה אתה משקיע". אז אצלנו יש הרבה מאוד שיטות הערכת עובד שמנסות לעקוף את מספר השעות למשל "דופקים" כרטיס פעם ביום ולא בכניסה וביציאה. גם אני עבדתי ללא סוף וללא גבול עד שנולד בני ונהיה לגיטימי לעבוד משרה וללכת הביתה. נדמה לי שחלק מהייאוש נובע מעייפות ותחושת אינסוף עבודה. זו לא עצה אלא השוואה אישית בין אז להיום. עוד נקודה שמאפיינת הייטק - הרבה פעמים אנשים מוכשרים שאופיים מתאים למערכת מגיעים לתפקיד הטופ שלהם בגיל צעיר 30 ומשהו ולפעמים לפני כן ואז עולה השאלה הפנימית, מה, התפקיד הזה עד הפנסיה? וכמו שאני טיפסתי מהר, גם הצעירים. לי מאוד ברור שהייטק זה לא סביבת עבודה שהייתי מאחלת לעצמי להתבגר בה. אני כרגע בתחום הגילאים שהוא בדיוק מה שצריך בעיני מעסיקי ההייטק, כמה שנות ניסיון שמאפשרות שליטה בחומר ובתהליכים ועדיין מספיק צעירה לא להחשב גרוטאה. נשים בנות 40 ומעלה שאני רואה סביבי הן בבעיה ולכן ברור לי שאני צריכה למצוא לעצמי פתרון דחוף כדי לא להפוק לגרוטאת הייטק. אני מנסה כאן להביא את ההסתכלות שמעבר לחוויה האישית שתמיד צריך לבדוק, וזו לא ההתרשמות האישית שלי. אכן יש בעיה להתבגר בהייטק וגם הבעיה האיומה של לחץ אינסופי ושעות עבודה שלא מאפשרות חיים. מזדהה איתך עד הסוף. טליה

 

[אמירדרור]

כלים מכאן

תודה רבה על השיתוף והמחשבה הפתוחה אכן שמת דברים חד וברור מה מכאן עבורך ? מה מכאן כתהליך חברתי ? מעניין איך דברים ישתנו רציתי להציע לך לקרוא מאמר שלי עצבי לך עתיד כתבתי אותו מתוך מחשבה על הכלים שאדם נדרש כדי לחולל חשיבה ועשייה שמבקשת לראות קדימה. ספרי לנו לאן זה יקח אותך יום טוב, למאמר אמיר דרור