גם אני מצטרפת

גם אני מצטרפת

אומנם עברו כבר 7 שנים אך לא ידעתי על הפורופ הזה הייתי באחר אך הוא נסגר, איבדתי את החותי הקטנה לפני 7 שנים ממחלת הסרטן ועד היום כל יום שעובר אני לוקחת אותה איתי לכל מקום בין אם זה חתונה, חדרי לידה, ללכת לסרט עם הבן שלי או להורים שלי, אין רגע שהיא יוצאת לי מהראש למרות שאני לא תמיד מראה את זה כי כבר ראיתי שזה מרתיע אנשים והם בורחים מזה כמה שיותר מהר וכמה שיותר רחוק, אפילו החברה הכי טובה שהיתה לי כבר לא איתי התירוץ שלה הוא שלא בא לי לבלות כל רגע נתוןאולי כי לפעמים בה לי לשפוך את שעל הלב, מי יודע אם היא לא יודעת בדיוק למה היא מפחדת להסתובב איתי כי אחותי נפטרה אז בטח שאני לא יודעת. אני יודעת שיש לי מזל גדול שיש לי את ההורים שלי אחותי ובעלי כי אני יכולה תמיד לספר להם מה שעובר אלי, אפילו בני מדבר עליה והוא הרי מכיר אותה רק מתמונות וסיפורים אך הוא מספר לבני דודים שלו על הדודה שלו שהוא כל כך אוהב וזה ממש מחמם את הלב ומצד שני ממש עצוב כי הוא אפילו לא מכיר אותה, אולי גם ביתי בקרוב תתחיל לדבר עליה ולומר את שמה אך היא עדיין לא גדולה מספיק, עצוב לי שאני חלק ממשפחת השכול ועל כל אחד נוסף שנכנס למשפחה הענקית הזאת אך כנראה שזו דרכו של עולם. שיהיה לכולנו סופ"ש נעים עד כמה שניתן.
 
למעלה