גם אני אחת מכם.......
גם אני עברתי תקיפה ונפגעתי לפני כמה שנים. והייתי רוצה לשתף אתכם בסיפור שלי ואולי מישהו יקבל השראה ממה שעבר עליי וילך ויתלונן. הייתי בקושי בת 16 וחצי והכרתי מישהו בעבודה של אמא שלי ונורא נדלקנו אחד על השני. יצאנו פעם פעמיים והיה ממש נחמד, הוא היה בן 22 וחצי. באחת הפעמים שהייתי עם אמא שלי בעבודה (בחופשת פסח) הוא הציע לי להתלוות אליו לסיבוב-חלוקת סחורה, אני הסכמתי מבלי לחשוד אך שאלתי את אמא שלי אם אני יכולה ליסוע איתו וגם אמא שלי אמרה שכן...... אח אלוהים...... מי היה מאמין? יצאנו מכיוון העבודה והתחלנו ליסוע, פתאום מבלי להניד עפעף הוא פנה ימינה לכיוון מושב והתחיל לחפש משהו. אני ידעתי שלשם לא היינו צריכים להגיע וכבר התחלתי לחשוד. הוא נכנס לחורשה בצד שמאל של הכביש צריך אסבסט בצבע תכלת-מראה שלא אשכח לעולם. פתח את חלונות המשאית לחצי הדליק רדיו וכיבה את הרכב. הוא ביקש ממני לבוא לשבת לידו אבל אני לא רציתי, פשוט כנראה התחלתי לפחד. הוא התחיל לדבר איתי על חבר ראשון, נשיקות, חיבוקים, סקס ואני לא ידעתי מה לענות לו כי עדיין לא התנסיתי בכל הדברים האלה, והוא ידע את זה. הוא שוב ביקש ממני לבוא לשבת לידו ושוב סירבתי ואז הוא בא והתיישב לידי. מאד לא מצא חן בעיניי כל הקטע הזה אבל לא היה לי הרבה מה לעשות, כי פלאפון בזמנו לא היה לי וזה היה נחשב די לוקסוס למי שהיה. הוא בא והתיישב לידי והתחיל לגעת בי וללטף אותי, הוא התחיל לנשק אותי נשיקות רכות שלאט הפכו להיות נשיקות יותר אגרסיביות. ביקשתי ממנו שיפסיק והוא באמת עצר, אבל רק לזמן קצר.... שוב הוא חזר והתחיל לשלוח ידיים לחזה, לפנים, לצוואר ולנשק אותי בהתלהבות. עד לאותו רגע לא חשבתי שזה יגרר לתקיפה..... אפילו ניסיתי לזרום איתו, כי חשבתי שמשהו אצלי לא בסדר כי אני לא יודעת כי לא הייתי עם בחורים אחרים או משהו כזה...... ואז הוא התחיל לגעת לי בחזה ולנסות להוריד לי את החולצה, אני כבר הייתי דיי חנוקת דמעות ורק הרגשתי איך לאט לאט הן נפרצות החוצה...... הדמעות הקטנות הפכו בסוף לבכי סוחף אבל את זה רק אני ואלוהים יודעים, כי אף אחד לא היה לידי באותו רגע..... הוא התחיל להוריד את החולצה ``כי נעשה לו חם`` ואני יותר ויותר נבהלתי...הוא המשיך לגעת בי ולנסות ולהוריד לי את החולצה לגמרי אך לא נתתי לו כי נאבקתי בו. העיניים שלי היו אדומות מרוב בכי, הגרון שלי היה יבש מרוב הדמעות, והצעקות לאלוהים לא פסקו..... הוא בא והתיישב עליי והתחיל למזמז לי את החזה לנשק אותי בכל פיסת עור חשופה ולגעת בכל מקום אפשרי.... ר צ י ת י ל מ ו ת הוא הוריד את המכנסיים שלו-ג`ינס קצר בצבע חום וחולצת טי שחורה שאני לעולם לא ישכח את המראה של הבגדים שלו ושלי ואת הפנים שלו אדומות ומיוזעות...... הוא התיישב אליי ואני עדיין בוכה ומתייסרת והוא בשלו, מנסה להרגיע אותי כדי שאני אפסיק להאבק בו ולהכות אותו, הוא מוריד ממני את החולצה ומשאיר אותי עם חזיה (את הבגדים שלי זרקתי לפח מיד עם איך שהגעתי הבייתה) ואז הוא מנסה להוציא לי את החזה מהחזייה ואני נלחמת ונלחמת ונלחמת אך לשווא הוא פי 1000 יותר חזק ממני..... הוא הוציא לי את החזה מהחזייה ותפס לי את הידיים מאחורי הגב כדי שלא אוכל לזוז, אך עדיין ניסיתי להיאבק בו. פתחתי את החזייה כדי להסתדר כי היא הכאיבה לי ואולי להצליח להתלבש אך הוא תלש אותה ממני והשאיר אותי ככה חצי ערומה מולו. הוא בזמן הזה כבר התפשט לגמרי וישב עליי ערום כביום היוולדו. עיניי אדומות מרוב דמעות, הגרון שלי כואב ואין לי קול ואף אחד כבר לא שומע את הבכי רק אני ואלוהים, מרוב צרחות הייתי שבוע צרודה. פתאום הוא ירד ממני התיישב לידי ורצה שאני אגע לו ב.... (מצטערת קשה לי להגיד את המילה אפילו) ואני ישר התחלתי לצרוח עליו ולהגיד לו הוא מטורף ואז הוא משך את היד שלי וכן נגעתי בו לצערי..... הוא ראה שאני לא מוכנה לגעת לו ב.... אז הוא אמר לי: ``טוב, אם את לא רוצה אז תפתחי את הפה`` והוא ניסה לדחוף לי אותו לפה. עוד יותר התחלתי לצרוח, הוא חזר לשבת עליי ולא ידע מה לעשות. הוא היה כולו אדום ומזיע ואני אדומה מרוב בכי. בסוף הוא בא תפס את החזה שלי והתחיל לאונן עליו, ואני כל הזמן ניסיתי לדחוף אותו מעליי ולא הפסקתי לבכות. פתאום הוא התחיל לצרוח עליי ולהגיד לי מה את חושבת שאני יכול לעשות הכל לבד???? לקח את הידיים שלי והכריח אותי לתפוס את החזה שלי בעצמי כדי שיהיה לו יותר קל. פשוט לא הייתי מסוגלת. בסוף, כאילו מן כוח עליון אמר לי תעשי את זה וזה יגמר וככה עשיתי. עשיתי מה שהוא רצה כי רציתי שהסיוט ייגמר-נכנעתי. הבכי לא הפסיק, והדמעות לא הפסיקו לזלוג על פניי, הוא גמר ושפך עליי... כמה שהוא היה מאושר וכמה שאני הייתי בוכה. הוא לקח וניגב אותי והמשיך לגעת בי יותר למטה ויותר למטה ולנסות לחדור גם לשם אבל כבר היה לי יותר כח להילחם וגם צלצל הטלפון אז זה נפסק. הוא הלביש אותי כי לא יכולתי לזוז נתן לי נשיקה ונסענו מהמקום. אני הייתי באופוריה טוטאלית ולא הבנתי מה קרה לי ופשוט התחלתי לצחוק ולחייך כאילו כלום לא קרה. כשהגעתי בסמוך לבית ירדתי ופרצתי בבכי, חיפשתי את הידיד הכי טוב שלי לספר לו אבל הוא לא היה בשום מקום. עליתי הבייתה, נכנסתי ישירות למקלחת מבלי לדבר וישבתי שם במשך שעתיים וקירצפתי את הגוף עם ליפה, הדבר הראשון שלקחתי היה אקונומיקה אבל משהו אמר לי שזה לא דבר נכון לעשות. יצאתי מהמקלחת ונכנסתי לישון, לא דיברתי עם אמא שלי, לא ירדתי עם הכלב כהרגלי, פשוט נכנסתי לישון וקיוותי לא לקום. למחרת אמא שלי כבר התחילה להריח שאני לא בסדר, היא נגעה בי והתחלתי לצרוח עליה כמו פסיכית. היא שאלה מה קרה ואז סיפרתי לה בקיצור. גם היום כמה שנים אחרי היא לא יודעת מה באמת קרה. היא הסבירה לי שקיימת ההאפשרות הזו שקוראים לה להתלונן במשטרה, חשבתי על זה כמה דקות לקחתי את הדברים שלי והלכתי. התלוננתי במשטרה ליד הבית שלי מול חוקר שבהתחלה היה קר ואח``כ הפך להיות כל כך מבין שזה היה מדהים. הגשתי עדות ולאחר כמה ימים קראו לי שוב למשטרת העיר שבה זה קרה להעיד שוב. זה היה קשה אבל זה משחרר. גבו ממני 4 פעמים עדות במשטרה. המזל שלי היה שהוא הודה בהכל. לאחר כ-9 חודשים קיבלתי זימון לבית המשפט, זו הייתה תקופה נוראית, הייתי פקעת עצבים בלימודים, עם החברים והכל. קיבלתי טיפול פסיכולוגי ורפואי- כי הייתי צריכה כדורי הרגעה. היות והיה לי רגש לאותו בחור עוד מלפני המעשה רציתי ללכת ולבטל את התלונה כי פחדתי להתמודד עם כל הבירוקרטיה אך היום בדיעבד אני שמחה שלא נתנו לי לבטל ואני כבר אסביר לכם למה. הגעתי למשטרה כדי לבטל את התלונה וגיליתי שם במשטרה שיש לאותו בחור תיק על אונס עם עוד חבר שלו. הוא אנס את חברה שלו ביחד עם חבר שלו. הם אנסו אותה באיומי סכין-פשוט מזעזע כי אני קראתי את התיק שלה..... בסופו של דבר לאחר תהליך של עצבים וייסורים הגענו למשפט הסופי שבו הוא כבר היה בכלא על האונס של אותה בחורה ועליה הוא קיבל 6 שנים ועליי הוא קיבל בגלל עסקת טיעון 7 חודשים במצטבר. היום הוא נרקב בכלא ואני חופשייה בגופי, רוחי ונשמתי. שמחה שהיה לי הכוח ללכת ולהתמודד מול הגוף הזה נשקרא בתי משפט ומשטרה. הפחד שלנו היה להתלונן כי הוא יחזור אלינו ומהחקירה הצולבת, אך כל זה מתגמד לעומת מה שבאמת עברנו, וכשידוע לנו שזה לטובה לכך שהנבלה או הנבלות ישבו בכלא. בנות ובנים-נפגעות ונפגעים- חבריי וחברותיי לחוויה הלא נעימה! אני מבקשת מכם קומו איזרו אומץ ותתלוננו. זה אפשרי, זה אמנם כואב אבל זה שווה, הוא לא יחזור ויעשה לכם את אותו הדבר. היום הבחור-הנבלה שפגע בי יש לו גם איסור להיכנס לעיר מגורים שלי ולהתקרב אליי ברדיוס של קילומטר. זה שווה את זה. מי שצריך עוד הסברים ותמיכה אני אשמח לענות לכם, ואם תחליטו להתלונן אני הראשונה שתתמוך. תבינו לא אנחנו אשמים או אשמות אלא הם. אנחנו חפים מפשע, צאו והילחמו נגדם כי הצדק בידינו. אפילו שעברו כמה שנים יש דבר כזה שקוראים לו חוק ההתיישנות שמותר עד 7 שנים מיום המקרה. צאו והילחמו!!! מחזיקה לכם אצבעות ומחזקת אתכם אוהבת גלית
גם אני עברתי תקיפה ונפגעתי לפני כמה שנים. והייתי רוצה לשתף אתכם בסיפור שלי ואולי מישהו יקבל השראה ממה שעבר עליי וילך ויתלונן. הייתי בקושי בת 16 וחצי והכרתי מישהו בעבודה של אמא שלי ונורא נדלקנו אחד על השני. יצאנו פעם פעמיים והיה ממש נחמד, הוא היה בן 22 וחצי. באחת הפעמים שהייתי עם אמא שלי בעבודה (בחופשת פסח) הוא הציע לי להתלוות אליו לסיבוב-חלוקת סחורה, אני הסכמתי מבלי לחשוד אך שאלתי את אמא שלי אם אני יכולה ליסוע איתו וגם אמא שלי אמרה שכן...... אח אלוהים...... מי היה מאמין? יצאנו מכיוון העבודה והתחלנו ליסוע, פתאום מבלי להניד עפעף הוא פנה ימינה לכיוון מושב והתחיל לחפש משהו. אני ידעתי שלשם לא היינו צריכים להגיע וכבר התחלתי לחשוד. הוא נכנס לחורשה בצד שמאל של הכביש צריך אסבסט בצבע תכלת-מראה שלא אשכח לעולם. פתח את חלונות המשאית לחצי הדליק רדיו וכיבה את הרכב. הוא ביקש ממני לבוא לשבת לידו אבל אני לא רציתי, פשוט כנראה התחלתי לפחד. הוא התחיל לדבר איתי על חבר ראשון, נשיקות, חיבוקים, סקס ואני לא ידעתי מה לענות לו כי עדיין לא התנסיתי בכל הדברים האלה, והוא ידע את זה. הוא שוב ביקש ממני לבוא לשבת לידו ושוב סירבתי ואז הוא בא והתיישב לידי. מאד לא מצא חן בעיניי כל הקטע הזה אבל לא היה לי הרבה מה לעשות, כי פלאפון בזמנו לא היה לי וזה היה נחשב די לוקסוס למי שהיה. הוא בא והתיישב לידי והתחיל לגעת בי וללטף אותי, הוא התחיל לנשק אותי נשיקות רכות שלאט הפכו להיות נשיקות יותר אגרסיביות. ביקשתי ממנו שיפסיק והוא באמת עצר, אבל רק לזמן קצר.... שוב הוא חזר והתחיל לשלוח ידיים לחזה, לפנים, לצוואר ולנשק אותי בהתלהבות. עד לאותו רגע לא חשבתי שזה יגרר לתקיפה..... אפילו ניסיתי לזרום איתו, כי חשבתי שמשהו אצלי לא בסדר כי אני לא יודעת כי לא הייתי עם בחורים אחרים או משהו כזה...... ואז הוא התחיל לגעת לי בחזה ולנסות להוריד לי את החולצה, אני כבר הייתי דיי חנוקת דמעות ורק הרגשתי איך לאט לאט הן נפרצות החוצה...... הדמעות הקטנות הפכו בסוף לבכי סוחף אבל את זה רק אני ואלוהים יודעים, כי אף אחד לא היה לידי באותו רגע..... הוא התחיל להוריד את החולצה ``כי נעשה לו חם`` ואני יותר ויותר נבהלתי...הוא המשיך לגעת בי ולנסות ולהוריד לי את החולצה לגמרי אך לא נתתי לו כי נאבקתי בו. העיניים שלי היו אדומות מרוב בכי, הגרון שלי היה יבש מרוב הדמעות, והצעקות לאלוהים לא פסקו..... הוא בא והתיישב עליי והתחיל למזמז לי את החזה לנשק אותי בכל פיסת עור חשופה ולגעת בכל מקום אפשרי.... ר צ י ת י ל מ ו ת הוא הוריד את המכנסיים שלו-ג`ינס קצר בצבע חום וחולצת טי שחורה שאני לעולם לא ישכח את המראה של הבגדים שלו ושלי ואת הפנים שלו אדומות ומיוזעות...... הוא התיישב אליי ואני עדיין בוכה ומתייסרת והוא בשלו, מנסה להרגיע אותי כדי שאני אפסיק להאבק בו ולהכות אותו, הוא מוריד ממני את החולצה ומשאיר אותי עם חזיה (את הבגדים שלי זרקתי לפח מיד עם איך שהגעתי הבייתה) ואז הוא מנסה להוציא לי את החזה מהחזייה ואני נלחמת ונלחמת ונלחמת אך לשווא הוא פי 1000 יותר חזק ממני..... הוא הוציא לי את החזה מהחזייה ותפס לי את הידיים מאחורי הגב כדי שלא אוכל לזוז, אך עדיין ניסיתי להיאבק בו. פתחתי את החזייה כדי להסתדר כי היא הכאיבה לי ואולי להצליח להתלבש אך הוא תלש אותה ממני והשאיר אותי ככה חצי ערומה מולו. הוא בזמן הזה כבר התפשט לגמרי וישב עליי ערום כביום היוולדו. עיניי אדומות מרוב דמעות, הגרון שלי כואב ואין לי קול ואף אחד כבר לא שומע את הבכי רק אני ואלוהים, מרוב צרחות הייתי שבוע צרודה. פתאום הוא ירד ממני התיישב לידי ורצה שאני אגע לו ב.... (מצטערת קשה לי להגיד את המילה אפילו) ואני ישר התחלתי לצרוח עליו ולהגיד לו הוא מטורף ואז הוא משך את היד שלי וכן נגעתי בו לצערי..... הוא ראה שאני לא מוכנה לגעת לו ב.... אז הוא אמר לי: ``טוב, אם את לא רוצה אז תפתחי את הפה`` והוא ניסה לדחוף לי אותו לפה. עוד יותר התחלתי לצרוח, הוא חזר לשבת עליי ולא ידע מה לעשות. הוא היה כולו אדום ומזיע ואני אדומה מרוב בכי. בסוף הוא בא תפס את החזה שלי והתחיל לאונן עליו, ואני כל הזמן ניסיתי לדחוף אותו מעליי ולא הפסקתי לבכות. פתאום הוא התחיל לצרוח עליי ולהגיד לי מה את חושבת שאני יכול לעשות הכל לבד???? לקח את הידיים שלי והכריח אותי לתפוס את החזה שלי בעצמי כדי שיהיה לו יותר קל. פשוט לא הייתי מסוגלת. בסוף, כאילו מן כוח עליון אמר לי תעשי את זה וזה יגמר וככה עשיתי. עשיתי מה שהוא רצה כי רציתי שהסיוט ייגמר-נכנעתי. הבכי לא הפסיק, והדמעות לא הפסיקו לזלוג על פניי, הוא גמר ושפך עליי... כמה שהוא היה מאושר וכמה שאני הייתי בוכה. הוא לקח וניגב אותי והמשיך לגעת בי יותר למטה ויותר למטה ולנסות לחדור גם לשם אבל כבר היה לי יותר כח להילחם וגם צלצל הטלפון אז זה נפסק. הוא הלביש אותי כי לא יכולתי לזוז נתן לי נשיקה ונסענו מהמקום. אני הייתי באופוריה טוטאלית ולא הבנתי מה קרה לי ופשוט התחלתי לצחוק ולחייך כאילו כלום לא קרה. כשהגעתי בסמוך לבית ירדתי ופרצתי בבכי, חיפשתי את הידיד הכי טוב שלי לספר לו אבל הוא לא היה בשום מקום. עליתי הבייתה, נכנסתי ישירות למקלחת מבלי לדבר וישבתי שם במשך שעתיים וקירצפתי את הגוף עם ליפה, הדבר הראשון שלקחתי היה אקונומיקה אבל משהו אמר לי שזה לא דבר נכון לעשות. יצאתי מהמקלחת ונכנסתי לישון, לא דיברתי עם אמא שלי, לא ירדתי עם הכלב כהרגלי, פשוט נכנסתי לישון וקיוותי לא לקום. למחרת אמא שלי כבר התחילה להריח שאני לא בסדר, היא נגעה בי והתחלתי לצרוח עליה כמו פסיכית. היא שאלה מה קרה ואז סיפרתי לה בקיצור. גם היום כמה שנים אחרי היא לא יודעת מה באמת קרה. היא הסבירה לי שקיימת ההאפשרות הזו שקוראים לה להתלונן במשטרה, חשבתי על זה כמה דקות לקחתי את הדברים שלי והלכתי. התלוננתי במשטרה ליד הבית שלי מול חוקר שבהתחלה היה קר ואח``כ הפך להיות כל כך מבין שזה היה מדהים. הגשתי עדות ולאחר כמה ימים קראו לי שוב למשטרת העיר שבה זה קרה להעיד שוב. זה היה קשה אבל זה משחרר. גבו ממני 4 פעמים עדות במשטרה. המזל שלי היה שהוא הודה בהכל. לאחר כ-9 חודשים קיבלתי זימון לבית המשפט, זו הייתה תקופה נוראית, הייתי פקעת עצבים בלימודים, עם החברים והכל. קיבלתי טיפול פסיכולוגי ורפואי- כי הייתי צריכה כדורי הרגעה. היות והיה לי רגש לאותו בחור עוד מלפני המעשה רציתי ללכת ולבטל את התלונה כי פחדתי להתמודד עם כל הבירוקרטיה אך היום בדיעבד אני שמחה שלא נתנו לי לבטל ואני כבר אסביר לכם למה. הגעתי למשטרה כדי לבטל את התלונה וגיליתי שם במשטרה שיש לאותו בחור תיק על אונס עם עוד חבר שלו. הוא אנס את חברה שלו ביחד עם חבר שלו. הם אנסו אותה באיומי סכין-פשוט מזעזע כי אני קראתי את התיק שלה..... בסופו של דבר לאחר תהליך של עצבים וייסורים הגענו למשפט הסופי שבו הוא כבר היה בכלא על האונס של אותה בחורה ועליה הוא קיבל 6 שנים ועליי הוא קיבל בגלל עסקת טיעון 7 חודשים במצטבר. היום הוא נרקב בכלא ואני חופשייה בגופי, רוחי ונשמתי. שמחה שהיה לי הכוח ללכת ולהתמודד מול הגוף הזה נשקרא בתי משפט ומשטרה. הפחד שלנו היה להתלונן כי הוא יחזור אלינו ומהחקירה הצולבת, אך כל זה מתגמד לעומת מה שבאמת עברנו, וכשידוע לנו שזה לטובה לכך שהנבלה או הנבלות ישבו בכלא. בנות ובנים-נפגעות ונפגעים- חבריי וחברותיי לחוויה הלא נעימה! אני מבקשת מכם קומו איזרו אומץ ותתלוננו. זה אפשרי, זה אמנם כואב אבל זה שווה, הוא לא יחזור ויעשה לכם את אותו הדבר. היום הבחור-הנבלה שפגע בי יש לו גם איסור להיכנס לעיר מגורים שלי ולהתקרב אליי ברדיוס של קילומטר. זה שווה את זה. מי שצריך עוד הסברים ותמיכה אני אשמח לענות לכם, ואם תחליטו להתלונן אני הראשונה שתתמוך. תבינו לא אנחנו אשמים או אשמות אלא הם. אנחנו חפים מפשע, צאו והילחמו נגדם כי הצדק בידינו. אפילו שעברו כמה שנים יש דבר כזה שקוראים לו חוק ההתיישנות שמותר עד 7 שנים מיום המקרה. צאו והילחמו!!! מחזיקה לכם אצבעות ומחזקת אתכם אוהבת גלית
Angel