גלי הים.
גלי הים נושאים עימם אנרגיה על המים או מעבירים אנרגיה דרך המים ממקום אחד למקום שני. דרך הווצרותם של סוגי הגלים היא שונה, 3 סוגים: 1. גלי רוח (תנועה של אוויר). 2. גאות ושפל. 3. גלי צונאמי (רעידות אדמה). 1. גלי רוח: עקב אי יציבות גלובלית והשפעות מקומיות, נוצרת תנועת אוויר הקרויה רוח. כאשר הרוח נושבת, היא יוצרת לחץ על-פני המים בשיכבה העליונה. אלמנטים החשובים בנשיבת הרוח לאורך זמן: 1. הכיוון שממנו באה הרוח (רוח דרומית, הכוונה נושבת מכיוון דרום). 2. הוקטור הנוצר כתוצאה שהרוח נושבת לכיוון כדה"א מלמעלה כלפי מטה. כתוצאה מהווקטור הזה נדחפת השיכבה העליונה של המים בכיוון זרימת הרוח. מתפתח "אי שקט" במים (ברבורים), מין גלים קטנים כאשר כיוונם הוא כיוון הרוח. השיכבה העליונה של המים מקבלת את האנרגיה מהאלמנטים הקשורים לרוח באמצעות חיכוך. בתחילה נוצרים גלים קטנים וככל שמשך זרימת הרוח היא ארוכה וחזקה יותר, תועבר יותר ויותר אנרגיה לשיכבה העליונה של המים וכך גדל לו הגל עד ש... עד שמגיע הגל לזווית תלולה כזאת שבה מתח הפנים של הגל "לא מחזיק" ואז נשבר בגל. סיכום בניים: עצמת הרוח, המרחק, משך הזמן שהרוח נושבת, אלו הפמטרים שיקבעו את גובה הגל במקום מסויים. גדלים אופיניים: - עצמת רוח של 35 קמ"ש, כאשר היא נושבת במשך כ- 6 שעות, במרחק של כ 200 ק"מ, תיצור גלים שגובהם בין 2 ל 5 מטר, הימאים קוראים למצב הזה "ים מפותח מלא". - עצמת רוח של 65 קמ"ש, כאשר היא נושבת במשך כ- 32 שעות, במרחק של 820 ק"מ, תיצור גלים שגובהם עשוי לעבור את ה 10 מטר!!! אז למה באילת אין גלים??? תחשבו לבד. פרמטרים הקשורים לגלים: צורת הגלים האופינית היא הסינוס, ברור שבגל הזה המים לא זזים!! אם למשל נשים מצוף במים, כאשר יעבור גל מסוג סינוס, המצוף יעלה ויירד, אך יישאר במקומו. אז מה קורה "בתוך הגל"?? תחשבו על גל בצורת סינוס שזורם משמאל לימין במסך שלכם. החלקיקים של המים נעים במעגלים עם כיוון השעון מתחת לגל. תארו לכם מספר "טבעות" סגורות של חלקיקי מים, כאשר ככל שנעמיק במים, תפחת התנועה המעגלית הזאת כך שבעומק מסויים לא תורגש השפעת הגל. תארו לכם גל סינוס ונסביר 3 פרמטרים למדידית גל: 1. אורך הגל: המרחק בין שיא אחד לשיא השני. 2. גובה הגל: הגובה בין החלק התחתון ביותר של הסינוס לעליון ביותר. 3. זמן המחזור: הזמן העובר בין שיא אחד של הסינוס, לשיא השני. מהסערה לסוול (גלי גיבוע): האזור בו נושבת הרוח קרוי "תא הסערה", שם נוצרים גלים אקראיים גם בכיוונם וגם בגובהם. הרוח מפעילה לחץ על שכבת המים העליונה וכך נוצרים גלים רבים בעלי אורך גל שונה שנעים באופן עצמאי, כך שפני הים משתנים בבאלגן, ללא סדר. במים עמוקים הגלים בעלי אורך ומהירות גדולה יותר, מתקדמים מהר יותר מאשר הגלים בעלי אורך הגל הקטן והאיטיים יותר, כך שעם יציאתם של הגלים מתא הסערה, ישנה הפרדה בין סוגי הגלים כך שהם מגיעים ליבשה כגלים אחידים וחלקים. ראשונים הארוכים, אח"כ הקצרים. הראשונים (הארוכים) קרויים "גלי רוח" האחרונים (הקצרים) קרויים "גלי גיבוע", כלומר "סוול". מהרגע שהגלים עוזבים את אזור הסערה הם נעים בכיוון הרוח שיצרה את הסערה, כאשר הם מתפרשים בזוית של עד 45 מעלות. הם דועכים ומאבדים אנרגיה מכיוון שהם נעים. אז מה קורה לגל כאשר הוא מתקרב לחוף? הגלים מאבדים ממהירותם, הצד הקרוב יותר של הגל לחוף מאט יותר מאשר הצד הרחוק וכך "מתישרים" הגלים והופכים למקבילים כלפי החוף. כאשר הגל מתקרב לחוף הם מאיטים עוד ולכן אורך הגל שלהם מתקצר. הגלים "מתכווצים" ולכן הם מוגבהים ונעשים תלולים יותר ככל שמתקרבים לחוף. נהוג בחישוב גס להגיד כי כאשר גובה הגל מגיע לשביעית מאורכו, הוא נשבר והפסגה שלו "נופלת" עליו (גל נשפך). צורת הגל תלויה בצורת החוף והקרקעית (כמה היא תלולה). אז כיצד נוצר ה"צינור"? זוכרים את העיגולים של חלקיקי המים מתחת לגל? כאשר המים עמוקים, העיגולים האלו לא פוגשים בכלום. פתאום מגיעים לקירבת החוף ואז העיגול התחתון ביותר נוגע בקרקעית. הוא נעלם ומוסר את האנרגיה שלו לעיגול שמעליו שבנתיים גם הוא פוגע בקרקעית ומוסר את האנרגיה לעיגול שמעליו וכך הלאה. האנרגיה נמסרת לפני המים והגל עולה עוד בגובהו!!! ואז... אז קורס הגל בבת אחת בצורת העיגול שבא מלמטה. הגל שמתקרב לחוף מוסר את האנרגיה שלו כאנרגיית מים שמותזים וכמובן מוסר את האנרגיה שלו לקרקעית, אנרגיית חום ואנרגיה קינטית (הזזת חול). גלי גיבוע מוסיפים חול לחוף, גלי רוח מכרסמים חול מהחוף. לכן בקיץ "נבנה" החוף ובחורף נהרס החוף (מההיבט של כמות החול). 2. גאות ושפל: במרבית חופי העולם מתקיים הליך של גאות ושפל בערך פעמיים ביממה, בעצם כל 25 שעות 12 דקות ו 14 שניות. ישנם מקומות שבהם הגאות ושפל משמעותית מאוד (עד 15 מטרים במספר חופים באוקיינוס) ועד מספר סנטימרים כפי שבכנען כ- 30 סמ´. אני לא מוצא לנכון להסביר כאן על מהות התופעה מכיוון שזה לא נוגע לאזורנו, אך גאות ושפל הם בהחלט סוג של גל!!! גל ארוך מאוד. יש לו אורך 9000 ק"מ ומהירותו היא 400 קשר במים עמוקים. מדובר איפה בגלים הכי ארוכים באוקיינוס... 3. גלים צונמיים: הגלים האלו נוצרים כתוצאה מפעילות ססמית בקרקע האוקיינוס (רעידות אדמה, התפרצויות הרי געש וכו´). מרבית הפעילויות האלו לא יוצרות כאלו גלים, זה תלוי בעצמת הארוע, אך כשהעצמה גבוהה... האנרגיה הזאת יוצרת גל אדיר!!! בים הפתוח גובה הצונמי יהיה עד 2 מטרים ומהירותו עשויה להגיע ל 800 קמ"ש!!! אניה גדולה אפילו לא תרגיש אותו... אבל... זוכרים את הטבעות מתחת לגל??? כאן הטבעות האלו הן עצומות!!! ואם זה פוגע בחוף אז... זה נראה כמו קיר מים בגובה שבין 10 ל 20 מטר, הגל הזה חודר מאות מטרים בתוך החוף והורס כל מה שנקרא בדרכו. זה עניין של מזל, רוב הצונמים לא מגיעים לחוף, הם דועכים ולא מרגישים אותם. בגלל מהירותם הגבוהה, לא ניתן להזהיר את תושבי החוף מפני האיום הקרב. מושקעים כספים רבים באיתור פעילות ססמית באוקיינוסים וכאשר העצמה "מתאימה", מופעל נוהל צונאמי. שאלות????
גלי הים נושאים עימם אנרגיה על המים או מעבירים אנרגיה דרך המים ממקום אחד למקום שני. דרך הווצרותם של סוגי הגלים היא שונה, 3 סוגים: 1. גלי רוח (תנועה של אוויר). 2. גאות ושפל. 3. גלי צונאמי (רעידות אדמה). 1. גלי רוח: עקב אי יציבות גלובלית והשפעות מקומיות, נוצרת תנועת אוויר הקרויה רוח. כאשר הרוח נושבת, היא יוצרת לחץ על-פני המים בשיכבה העליונה. אלמנטים החשובים בנשיבת הרוח לאורך זמן: 1. הכיוון שממנו באה הרוח (רוח דרומית, הכוונה נושבת מכיוון דרום). 2. הוקטור הנוצר כתוצאה שהרוח נושבת לכיוון כדה"א מלמעלה כלפי מטה. כתוצאה מהווקטור הזה נדחפת השיכבה העליונה של המים בכיוון זרימת הרוח. מתפתח "אי שקט" במים (ברבורים), מין גלים קטנים כאשר כיוונם הוא כיוון הרוח. השיכבה העליונה של המים מקבלת את האנרגיה מהאלמנטים הקשורים לרוח באמצעות חיכוך. בתחילה נוצרים גלים קטנים וככל שמשך זרימת הרוח היא ארוכה וחזקה יותר, תועבר יותר ויותר אנרגיה לשיכבה העליונה של המים וכך גדל לו הגל עד ש... עד שמגיע הגל לזווית תלולה כזאת שבה מתח הפנים של הגל "לא מחזיק" ואז נשבר בגל. סיכום בניים: עצמת הרוח, המרחק, משך הזמן שהרוח נושבת, אלו הפמטרים שיקבעו את גובה הגל במקום מסויים. גדלים אופיניים: - עצמת רוח של 35 קמ"ש, כאשר היא נושבת במשך כ- 6 שעות, במרחק של כ 200 ק"מ, תיצור גלים שגובהם בין 2 ל 5 מטר, הימאים קוראים למצב הזה "ים מפותח מלא". - עצמת רוח של 65 קמ"ש, כאשר היא נושבת במשך כ- 32 שעות, במרחק של 820 ק"מ, תיצור גלים שגובהם עשוי לעבור את ה 10 מטר!!! אז למה באילת אין גלים??? תחשבו לבד. פרמטרים הקשורים לגלים: צורת הגלים האופינית היא הסינוס, ברור שבגל הזה המים לא זזים!! אם למשל נשים מצוף במים, כאשר יעבור גל מסוג סינוס, המצוף יעלה ויירד, אך יישאר במקומו. אז מה קורה "בתוך הגל"?? תחשבו על גל בצורת סינוס שזורם משמאל לימין במסך שלכם. החלקיקים של המים נעים במעגלים עם כיוון השעון מתחת לגל. תארו לכם מספר "טבעות" סגורות של חלקיקי מים, כאשר ככל שנעמיק במים, תפחת התנועה המעגלית הזאת כך שבעומק מסויים לא תורגש השפעת הגל. תארו לכם גל סינוס ונסביר 3 פרמטרים למדידית גל: 1. אורך הגל: המרחק בין שיא אחד לשיא השני. 2. גובה הגל: הגובה בין החלק התחתון ביותר של הסינוס לעליון ביותר. 3. זמן המחזור: הזמן העובר בין שיא אחד של הסינוס, לשיא השני. מהסערה לסוול (גלי גיבוע): האזור בו נושבת הרוח קרוי "תא הסערה", שם נוצרים גלים אקראיים גם בכיוונם וגם בגובהם. הרוח מפעילה לחץ על שכבת המים העליונה וכך נוצרים גלים רבים בעלי אורך גל שונה שנעים באופן עצמאי, כך שפני הים משתנים בבאלגן, ללא סדר. במים עמוקים הגלים בעלי אורך ומהירות גדולה יותר, מתקדמים מהר יותר מאשר הגלים בעלי אורך הגל הקטן והאיטיים יותר, כך שעם יציאתם של הגלים מתא הסערה, ישנה הפרדה בין סוגי הגלים כך שהם מגיעים ליבשה כגלים אחידים וחלקים. ראשונים הארוכים, אח"כ הקצרים. הראשונים (הארוכים) קרויים "גלי רוח" האחרונים (הקצרים) קרויים "גלי גיבוע", כלומר "סוול". מהרגע שהגלים עוזבים את אזור הסערה הם נעים בכיוון הרוח שיצרה את הסערה, כאשר הם מתפרשים בזוית של עד 45 מעלות. הם דועכים ומאבדים אנרגיה מכיוון שהם נעים. אז מה קורה לגל כאשר הוא מתקרב לחוף? הגלים מאבדים ממהירותם, הצד הקרוב יותר של הגל לחוף מאט יותר מאשר הצד הרחוק וכך "מתישרים" הגלים והופכים למקבילים כלפי החוף. כאשר הגל מתקרב לחוף הם מאיטים עוד ולכן אורך הגל שלהם מתקצר. הגלים "מתכווצים" ולכן הם מוגבהים ונעשים תלולים יותר ככל שמתקרבים לחוף. נהוג בחישוב גס להגיד כי כאשר גובה הגל מגיע לשביעית מאורכו, הוא נשבר והפסגה שלו "נופלת" עליו (גל נשפך). צורת הגל תלויה בצורת החוף והקרקעית (כמה היא תלולה). אז כיצד נוצר ה"צינור"? זוכרים את העיגולים של חלקיקי המים מתחת לגל? כאשר המים עמוקים, העיגולים האלו לא פוגשים בכלום. פתאום מגיעים לקירבת החוף ואז העיגול התחתון ביותר נוגע בקרקעית. הוא נעלם ומוסר את האנרגיה שלו לעיגול שמעליו שבנתיים גם הוא פוגע בקרקעית ומוסר את האנרגיה לעיגול שמעליו וכך הלאה. האנרגיה נמסרת לפני המים והגל עולה עוד בגובהו!!! ואז... אז קורס הגל בבת אחת בצורת העיגול שבא מלמטה. הגל שמתקרב לחוף מוסר את האנרגיה שלו כאנרגיית מים שמותזים וכמובן מוסר את האנרגיה שלו לקרקעית, אנרגיית חום ואנרגיה קינטית (הזזת חול). גלי גיבוע מוסיפים חול לחוף, גלי רוח מכרסמים חול מהחוף. לכן בקיץ "נבנה" החוף ובחורף נהרס החוף (מההיבט של כמות החול). 2. גאות ושפל: במרבית חופי העולם מתקיים הליך של גאות ושפל בערך פעמיים ביממה, בעצם כל 25 שעות 12 דקות ו 14 שניות. ישנם מקומות שבהם הגאות ושפל משמעותית מאוד (עד 15 מטרים במספר חופים באוקיינוס) ועד מספר סנטימרים כפי שבכנען כ- 30 סמ´. אני לא מוצא לנכון להסביר כאן על מהות התופעה מכיוון שזה לא נוגע לאזורנו, אך גאות ושפל הם בהחלט סוג של גל!!! גל ארוך מאוד. יש לו אורך 9000 ק"מ ומהירותו היא 400 קשר במים עמוקים. מדובר איפה בגלים הכי ארוכים באוקיינוס... 3. גלים צונמיים: הגלים האלו נוצרים כתוצאה מפעילות ססמית בקרקע האוקיינוס (רעידות אדמה, התפרצויות הרי געש וכו´). מרבית הפעילויות האלו לא יוצרות כאלו גלים, זה תלוי בעצמת הארוע, אך כשהעצמה גבוהה... האנרגיה הזאת יוצרת גל אדיר!!! בים הפתוח גובה הצונמי יהיה עד 2 מטרים ומהירותו עשויה להגיע ל 800 קמ"ש!!! אניה גדולה אפילו לא תרגיש אותו... אבל... זוכרים את הטבעות מתחת לגל??? כאן הטבעות האלו הן עצומות!!! ואם זה פוגע בחוף אז... זה נראה כמו קיר מים בגובה שבין 10 ל 20 מטר, הגל הזה חודר מאות מטרים בתוך החוף והורס כל מה שנקרא בדרכו. זה עניין של מזל, רוב הצונמים לא מגיעים לחוף, הם דועכים ולא מרגישים אותם. בגלל מהירותם הגבוהה, לא ניתן להזהיר את תושבי החוף מפני האיום הקרב. מושקעים כספים רבים באיתור פעילות ססמית באוקיינוסים וכאשר העצמה "מתאימה", מופעל נוהל צונאמי. שאלות????
