הכותב ציטט "חוק אצבע" של 2 מייל ל-1,000 רגל
הייתי "חותם בשתי ידיים" על ביצועי גלישה כאלו, המיתרגמים ליחס גלישה של למעלה מ-1:12. במטוס בו אני טס זה לא מתקרב למספרים הנ"ל.
שווה לזכור:
א. גלגלים ומדפים למעלה עד שבטוח שאתה מגיע לשדה.
ב. בעיקר במטוס בעל פסיעה משתנה, אם יש זמן (וגובה), עצירת המדחף צפויה להקטין את הגרר משמעותית (
כאן מדברים על שיפור של כ-20%).
ג. לא לשכוח רוח, בעיקר אם (כפי שהמאמר שתרגמת ממליץ) מבצעים הקפה זו או אחרת - שינוי כיוון = שינוי יחס הגלישה ביחס לקרקע, ואם נבחר כיוון נחיתה כנגד הרוח, ביצועי הגלישה בפיינל יהיו הגרועים מכולם.
ד. עדיפות ראשונה - הטסת המטוס, כלומר מהירות ואתר נחיתה. כל השאר - תקשורת + ניסיונות התנעה, באים אחר כך. אם יש זמן אז שווה לפתוח בד"ח כדי לוודא שעשית כל שצריך (בלי לשפוט אדם בשעת לחץ -
דוגמא נגדית).
אני בטוח שלמנוסים ממני פה יש הרבה להוסיף.