גליקוגן
שמתי לב לכמה תופעות אצלי שמעניין אותי לדעת למה הן נובעות:
-כשנכנסתי לחיטוב ומחסור קלורי, ביום יומיים הראשונים שבהם הורדתי את כמות האוכל לא הרגשתי כל כך רעב, פשוט הרגשתי לא מפוצץ כמו קודם. אבל אחרי זה התחילה תחושת רעב כבדה כזו בכל הגוף שממש רוקנה מאנרגיה, בקושי היה כוח לזוז.
- לעומת זאת כשהייתי בעליה במסה והייתי בעודף קלורי אף פעם לא הייתה התחושה הזו. גם בשעות שבהם המרחק בין הארוחות גדול, מקסימום הייתה תחושת רעב קטנה, אבל לא מהצורה שהייתי בה מרוקן מאנרגיה.
שני אלה נובעים מהתרקונות ומילוי מאגרי הגליקוגן?
ולגבי האימונים, כשעשיתי אימונים של עליה במסה הייתי מגיע למצב של כשל בתרגילים במשך כמה סטים. החל מסוף האימון ובמשך כמה שעות לאחר מכן השריר היה מרוקן מאנרגיה, והיה קשה אפילו סתם לכווץ אותו (ואחרי זה כאב כמובן).
באימונים של החיטוב שאני לא מגיע בהם עד הסוף אני לא יוצא כל כך מותש.
האם גם פה מדובר במיצוי מאגרי הגליקוגן בזמן האימון או שזה קשור למשהו אחר?
שמתי לב לכמה תופעות אצלי שמעניין אותי לדעת למה הן נובעות:
-כשנכנסתי לחיטוב ומחסור קלורי, ביום יומיים הראשונים שבהם הורדתי את כמות האוכל לא הרגשתי כל כך רעב, פשוט הרגשתי לא מפוצץ כמו קודם. אבל אחרי זה התחילה תחושת רעב כבדה כזו בכל הגוף שממש רוקנה מאנרגיה, בקושי היה כוח לזוז.
- לעומת זאת כשהייתי בעליה במסה והייתי בעודף קלורי אף פעם לא הייתה התחושה הזו. גם בשעות שבהם המרחק בין הארוחות גדול, מקסימום הייתה תחושת רעב קטנה, אבל לא מהצורה שהייתי בה מרוקן מאנרגיה.
שני אלה נובעים מהתרקונות ומילוי מאגרי הגליקוגן?
ולגבי האימונים, כשעשיתי אימונים של עליה במסה הייתי מגיע למצב של כשל בתרגילים במשך כמה סטים. החל מסוף האימון ובמשך כמה שעות לאחר מכן השריר היה מרוקן מאנרגיה, והיה קשה אפילו סתם לכווץ אותו (ואחרי זה כאב כמובן).
באימונים של החיטוב שאני לא מגיע בהם עד הסוף אני לא יוצא כל כך מותש.
האם גם פה מדובר במיצוי מאגרי הגליקוגן בזמן האימון או שזה קשור למשהו אחר?