תשובת ה"אחיעזר".
בס"ד שלום לך ר' מוטי! ראשית "אין זאת משנת חכמים".כלומר גם אם מצאנו פוסק ובלי לפגוע בכבודו לא נתיר חשש איסור ובוודאי(הפוך מדבריך!) לא באופן גורף. וההנהגה של כל גופי הכשרויות המהדרין לאסור כאיסור ממש. כבר כתב ה
מסילת ישרים בפרטי מדת הנקיות פרק י"א : והמדרגה השלישית אחר הגזל והעריות לענין החמדה - הנה הוא אסור המאכלות, בין בענין הטריפות עצמם, בין בענין תערבותיהן, בין בענין בשר בחלב או חלב ודם וענין בשולי עכו"ם וענין געולי עכו"ם, יין נסיכם וסתם יינם ושאר אסורי אכילה ושתיה,
כל אלה הנקיות בהם צריך דקדוק גדול וצריך חזוק, כי יש תאות הלב המתאוה במאכלים הטובים וחסרון הכיס באסורי התערובות וכיוצא בזה, ופרטיהם רבים ככל דיניהם הידועים והמבוארים בספרי הפוסקים, והמקיל בהם במקום שאמרו להחמיר אינו אלא משחית לנפשו, וכך אמרו בספרא (ויקרא י"א): "לא תטמאו בהם ונטמתם בם" - "אם מטמאים אתם בם סופכם לטמא בם", והיינו: ,
כי המאכלות האסורות מכניסים טומאה ממש בלבו ובנפשו של אדם עד שקדושתו של המקום ברוך הוא מסתלקת ומתרחקת ממנו והוא מה שאמרו בש"ס גם כן (יומא ל"ט): "ונטמתם בם" - " אל תיקרי ונטמתם אלא ונטמטם", שהעבירה מטמטמת לבו של אדם, כי מסלקת ממנו הדעה האמתית ורוח השכל שהקדוש ברוך הוא נותן לחסידים, כמו שאמר הכתוב (שם ב'): "כי ה' יתן חכמה", והנה הואנשאר בהמי וחמרי משוקע בגסות העולם הזה. והמאכלות האסורות יתירות בזה על כל האסורין, כיון שהם נכנסים בגופו של האדם ממש ונעשים בשר מבשרו. וכדי להודיענו שלא הבהמות הטמאות או השקצים בלבד הם הטמאים אלא גם הטריפות שבמין הכשר עצמו הם בכלל טומאה, אמר הכתוב (ויקרא י"א): "להבדיל בין הטמא ובין הטהור" ובא הפרוש לרבותינו ז"ל (ת"כ): "אין צריך לומר בין חמור לפרה, למה נאמר בין הטמא ובין הטהור? בין טמאה לך ובין טהורה לך בין נשחט רובו של קנה לנשחט חציו, וכמה בין רובו לחציו? מלא השערה", עד כאן לשונם. ואמרו לשון זה בסיום מאמרם: "וכמה בין טומאה לטהרה ממש. והנה
כל בר ישראל שיש לו מח בקדקדו יחשב אסורי המאכל כמאכלים הארסיים או כמאכל שנתערב בו איזה דבר ארסי, כי הנה אם דבר זה יארע היקל אדם על עצמו לאכול ממנו? אם ישאר לו בו איזה בית מיחוש אפילו חששא קטנה, ודאי שלא יקל לא יהיה נחשב אלא לשוטה גמור, אף איסור המאכל כבר בארנו שהוא ארס ממש ללב ונפש הישראלי, אם כן מי איפוא יהיה המקל במקום חששא של אסור, אם בעל שכל הוא? על דבר זה נאמר (משלי כ"ג): "ושמת סכין בלועך אם בעל נפש אתה". הר ישאף א םיש פוסק המתיר אן זו ההנהגה הראויה לאיש ישראל החושש לנפשו!! בברכה מגב
